'ניו אייג nrg - האמא של העולם

ראשי > ניו אייג' > נשים גדולות

האמא של העולם

היא חיה בטירוף אלוהי מתמיד, ראתה את כל בני האדם כאיברים של גופה ועוררה הרבה מאוד מחפשים רוחניים. אננדמאי מא, אחת הקדושות הגדולות של הודו בעת החדשה

דפדף בניו אייג'

נועה טיקולסקר
8/7/2007 10:18

כשיצאה אָנַנְדָמָאי מָא, אחרי ביקור בן יממה, מהאשראם של רמאנה מהארשי בשנת 1929, היא היתה משולהבת כולה, בתוך אקסטאזה שמימית. תחילה היללה את האל האחד שמהווה את הקיום כולו, ובהמשך המילים הבאות פשוט פרחו משפתיה: "על ידי נוצר הכל, ובדמותי. על ידי כולם נשלחים אל העולם, ובי הם מוצאים מקלט סופי. אני התכלית האחרונה שמצוינת בוֶדות. אני האשליה הגדולה וההבנה הגדולה יחדיו. דבקות בי מביאה מוקשה (שחרור). הכל שלי". חסידיה מיהרו לרשום את הדברים. בשבילם היתה זאת הצהרה מובנת מאליה: מא היתה עבורם התגלמות האלוהים על פני האדמה.

עוד אישה גדולה
האשה הראשונה שערכה סדנאות רוחניות לגברים וקבעה שרוחניות היא ''פעילות אנושית טבעית'' שאינה קשורה בהכרח לדת. אוולין אנדרהיל, חוקרת המיסטיקה הגדולה בכל הזמנים
לכתבה המלאה

מסורת מפוארת יש בהודו שבמסגרתה מתגלות לעולם "אמהות": נשים שחייהן הם התגלמות של שאקטי, האנרגיה הנקבית היוצרת. במשך כמעט מאה שנה היתה אננדמאי מא (מילולית: "האמא אוצֶרֶת-העונג") אחת הנשים המיוחדות האלו, וסיפורי נפלאותיה הם רבים. היא נחשבת להתגלמות האלה על פני האדמה ומתוארת פשוט כ"שלמות חסרת-מאמץ".

צילומים מתוך אתר הבית

אננדמאי מא

התלמיד הראשון

מא נולדה ב-1896 בבנגלדש של היום - אז עדיין חלק מהודו של ה"רָאג'", תחת שליטת הבריטים. הוריה קראו לה נירמלה סונדרי. כילדה גילתה

משיכה גדולה לדת, ושירי דבקות שימחו אותה מאוד. בגיל 13 שידכו אותה הוריה לגבר מבוגר ממנה, והיא עברה לגור אצלו בגיל 18. בעלה, רמאני מוהאן צ'קרוורטי הרגיש שלפניו אישה מיוחדת, והוא הראשון שקרא לה "מא", כלומר אמא. מא סירבה לקיים עם בעלה יחסי מין, והיא סיפרה ששלחה בו זרמי חשמל כל פעם שהיה נוגע בה שלא כשורה. למרות שחבריו יעצו לו להתגרש מהאישה המשונה, הוא סירב, קיבל על עצמו נדרי נזירות והפך לתלמידה הראשון.

עם השנים הסימפטומים של שיגעונה האלוהי הלכו וגברו: היא היתה נכנסת לטראנסים מדיטטיביים, בוכה ללא הכרה, צוחקת במשך שעות, מתגלגלת על האדמה או רוקדת, צמה במשך זמן רב או אוכלת כמויות אדירות של מזון. בהודו לא מתעלמים מסממנים שכאלה, ושמה של מא יצא למרחוק. בבנגל, האזור בו חיה, האלה קאלי פופולארית מאוד, ומא החלה להיחשב להתגלמות הארצית של האלה הזאת, הידועה גם כאמא טובה וגם כזרוע האכזרית של הצדק הקוסמי. במהרה תלמידים החלו להתקבץ סביבה.

כששאל אותה עיתונאי מערבי אם היא אלוהים היא ענתה: "אין דבר שאינו הוא. כל אחד וכל דבר הוא רק צורה של אלוהים. גם בך הוא הגיע היום כדי לתת ברכה". העיתונאי התעקש: "מדוע את בעולם הזה?", "בעולם הזה?" שאלה מא, "אני לא בשום מקום. אני רק עצמי, שוֹרָה בתוך עצמי". מא חוותה את החיים ככוללים כל, כאלוהיים. היא החשיבה את הזהות האינדבידואלית למחלה.

בסוף שנות העשרים התחילה לטייל בהודו, מעוררת בכל מקום שהגיעה אליו התרגשות רבה. כאשר תלמידיה הקרובים התלוננו על הקהל הגדול שמלווה אותם לכל מקום, אמרה מא: "כפי שאתם לא מרגישים את כובד הראש שלכם, או את משקל ידיכם או רגליכם... אני מרגישה שהאנשים האלה הם כולם איברים אורגניים של הגוף הזה. לכן אני לא מרגישה את הלחץ שלהם, או את דאגותיהם, כמשקל עלי. האושר והכאב שלהם, הבעיות והפתרונות שלהם - אני מרגישה שהם בצורה חיה שלי".

מא סיפרה שהיו ארבעה שלבים בהתפתחות הרוחנית שלה: בראשון ההכרה התנקתה מתשוקות והתכוננה לקבלת הידע הרוחני. לאחר מכן הגוף וההכרה שקטו, והמבט הופנה פנימה יותר ויותר. בשלב זה רגש דתי התחיל לזרום בלבה כנהר שופע. בשלב השלישי הזהות האינדיבידואלית שלה נבלעה בתוך האלה, אבל נשארה עוד הבדלה בין המימד היחסי למימד המוחלט. בשלב האחרון כל שריד לדואליות הומס ונמחק, והמודעות הפכה לנוכחת תמיד. יש לציין שההסבר הזה שלה סותר את האמונה הרווחת, לפיה משום שהיא אוואטר, כלומר התגלמות ארצית של האלה, היא היתה מוארת מלידה.

האלה קאלי


	"תמיד אהיה אותו הדבר"


	מא מעולם לא עזבה את הודו, מעולם לא כתבה ספר, לא היה לה גורו ולא אסכולה ברורה. אך מרחוק ומקרוב אנשים ביקשו את קרבתה: היא נפגשה עם מהאטמה גנדי, שהתרשם ממנה מאוד, עם סוואמי שיוואננדה הידוע, עם סוואמי ראם דאס, ועוד רבים. באוגוסט 1938 פגש אותה פרמהאנסה יוגננדה, וכתב על המפגש בספרו "אוטוביוגרפיה של יוגי". הוא מתאר את פניה העדינים, ששפוך עליהם עונג בלתי יתואר. שיערה השחור נופל על גבה ובין עיניה העדינות נקודה כתומה המסמלת את העין השלישית, הפתוחה אצלה לרווחה. כששאל אותה על חייה היא השיבה שאין מה לספר, וכשהתעקש סיפרה שההכרה שלה מעולם לא היתה מזוהה עם הגוף, והמשיכה ואמרה: "לפני שהגעתי לאדמה, אבי, הייתי אותו דבר. כילדה קטנה, הייתי אותו דבר. גדלתי להיות נערה, והייתי אותו דבר. המשפחה אליה נולדתי סידרה את חתונת הגוף הזה, והייתי אותו דבר. וכעת, אבי, לפניך, אני אותו דבר. לעולם ועד, למרות שריקוד הבריאה משתנה סביבי בהיכל הנצח, אהיה אותו דבר". בדצמבר 1948 פגשה מא את קרישנמורטי. היא שאלה אותו למה הוא יוצא כנגד כל גורו, ואמרה שבכך הוא הופך להיות הגורו של מי שאין לו גורו. קרישנמורטי השיב לה שאנשים משתמשים בגורו כקביים, ושכלב המזהיר אותך מנחש לא הופך משום כך לגורו שלך. אחרי השיחה הקצרה הזאת הם שתקו והתבוננו זה בזו. לבסוף לקח קרישנמורטי את ידיה בידיו ואמר שהוא מקווה שיפגשו שנית. החל משנות החמישים היתה מא לתעשייה קטנה. המוני העם היו באים לקבל את ברכתה, שועי הודו היו עולים אליה לרגל, ואפילו מערביים לא מעטים הגיעו אליה. ניסים רבים נזקפים לזכותה, והיא הפיצה מסר של אהבה ושלווה לאן שלא הלכה. אבל בעיקר: הנוכחות שלה היתה מוקד של עוצמה רוחנית, ומחפשים רוחניים רבים רצו לא יותר מאשר להיות ולחיות כמה שיותר בקרבתה. עם זאת עדויות שונות מצביעות על אפליה לא נעימה שהתפתחה סביב מא, בקשר לאנשים שהיו יכולים לזכות בפגישה איתה. מסתבר שככל שהיית יותר עשיר ובעל השפעה, דרכך אל מא היתה קצרה יותר. הנזיר ההודי וחוקר המיסטיקה ההודית אגהאננדה בהרטי מעיד שכשאל אותה מדוע זה כך היא אמרה שכלל אינה מודעת למצב הזה ושאין לה השפעה על סידורים כאלה ממילא. זה כנראה לא היה נכון. מא היתה אישה פקחית מאוד ושלטה באירועים סביבה ביד רמה. דניאל רומנהוף, שהיה חסיד של מא בתחילת שנות השישים, מספר שמא הקפידה מאוד על מנהגים הינדים מסורתיים, לא היתה תמיד מקבלת בשמחה עניים ואנשים מקאסטות נמוכות, ושעם כל ההשראה שהיתה מנת חלקו של כל מי ששהה בנוכחותה, הוא התאכזב פעם אחר פעם לגלות שהאנשים סביבה אינם מתפתחים מבחינה רוחנית, ואפילו נהיים חולים בכל מני מחלות גופניות. כמו מורים רוחניים רבים, היה במא הרבה טוב, שהיה מעורב עם מעט רע. ואולי כך ראוי להתגלמות אנושית של קאלי, האמא האכזרית של העולם. בשנים האחרונות לחייה היתה מא חולה יותר ויותר. "מה יש לכם נגד מחלות", נהגה לשאול, "הן באות אל הגוף הזה בדיוק כמוכם. האם אני אומרת לכם ללכת ממני?" לקראת מותה היא אמרה שהיא נקראת לשוב למימד הבלתי-מוגשם. היא הפסיקה להופיע בציבור ולענות על מכתבים. בערב ה- 27 באוגוסט, 1982, היא עברה מהעולם. גם היום מוקדשים לה עשרות אשראמים ומקדשים ומאמינים רבים עדיין מבקשים את ברכותיה.

אננדמאי מא באחרית ימיה





	לאתר של אננדמאי מא סרטון של אננדמאי מא עם בעלה בשנות השלושים. עוד סרט משנות השלושים