 |
 |
|
|
|
|
| "כל שאפשרי לנו לעשות הוא להשתמש נכון בהווה". טעימה מספרו החדש של הדלאי לאמה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
NRG מעריב
15/2/2006 13:19 |
|
|
|
|
|
|
|
בעבר, כשבני האדם רחשו כבוד והערכה לדת, רובם גם קיימו את כללי המוסר, בין אם השתייכו לדת זו ובין אם לאחרת. כיום המצב שונה. על כן עלינו למצוא דרך לקבוע עקרונות מוסר יסודיים.
***
ההנחה שאם נוותר על קִדמה חומרית נתגבר על כל בעיותינו היא קצרת רואי. הנחה זו מתעלמת מגורמי היסוד של הבעיות. פרט לכך, העולם המודרני מספק לנו סיבות רבות לאופטימיות.
***
הגעתי למסקנה שלא כל כך משנה אם האדם דתי או לא. חשוב הרבה יותר שיהיה אדם טוב.
עבורי, הבודהיזם היה ונותר הנתיב היקר מכולם. הוא מתאים במיוחד לאישיות שלי. אבל אין להסיק מכאן שאני סבור שהבודהיזם הוא הדת הטובה בעולם, לכולם, או שאני מאמין שחובה על כולם להיות דתיים.
***
יש הבדל חשוב מאוד בין דת ורוחניוּת. הדת, בעיני, מתייחסת לאמונה בטענה שניתן להגיע לגאולה במסלול דתי או מסורתי כזה או אחר. אחד ההיבטים הנובעים מגישה כזו הוא החובה לקבל את קיומה של מציאות מטאפיזית או על-טבעית כלשהי, הכוללת גם את רעיון קיומו של גן עדן או נירוונה. הרוחניוּת, לגבַּי, עוסקת באיכויות הרוח האנושית - תכונות כמו אהבה וחמלה, סבלנות, סובלנות, סלחנות, שביעות רצון, תחושת אחריות ותחושת הרמוניה - אשר גורמות שמחה לנו ולאחרים.
משום כך אני אומר לעתים, שאנו יכולים כנראה להסתדר בלי דת, אבל איננו יכולים לחיות בלי אותן תכונות רוחניות בסיסיות.
***
האדם החומל, האוהב, הסבלני, הסובלני, הסולח וכולי, מזהה במידה זו או אחרת את השפעתן האפשרית של פעולותיו על אחרים ומכלכל את מעשיו בהתאם. מכאן, עבודה רוחנית כוללת פעולה מתוך דאגה לרווחתם של אחרים. כמו כן היא מחייבת אותנו להתמיר את עצמנו כדי שנהיה נכונים יותר לפעול כך. כל דיבור על עבודה רוחנית במושגים שונים מאלו יהיה חסר משמעות.
***
מה הקשר בין רוחניות לחיים מוסריים? מאחר שאהבה, חמלה ותכונות דומות מניחות מראש, בהגדרה, רמה מסוימת של דאגה לרווחתם של אחרים, הן גם מניחות מראש איפוק מוסרי. לא נוכל להיות אוהבים וחומלים אם לא נרסן במקביל את תשוקותינו ושאיפותינו המזיקות.
***
ניתן לקבוע עקרונות מוסר מחייבים רק אם נקודת המוצא שלנו תהיה ההבחנה שכל היצורים הקיימים שואפים לחוש שמחה ומבקשים להימנע מסבל. הדרך היחידה להבדיל בין טוב ורע, בין נכון ולא-נכון, היא לקחת בחשבון את רגשותיהם של אחרים ואת סבלם. לכן איננו מאמצים התנהגות מוסרית משום שהיא נכונה בפני עצמה, אלא מפני שכולם רוצים, בדיוק כמונו, לשמוח ולהימנע מסבל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
כאשר הכוח המניע את מעשינו הוא מיטיב וחיובי, מעשינו יתרמו אוטומטית לרווחתם של אחרים. משום כך, מעשינו יהיו מוסריים באופן אוטומטי.
***
מצאנו שככל שנצליח להתמיר את לבנו ותודעתנו באמצעות טיפוח איכויות רוחניות, כך ניטיב להתגבר על מצוקותינו, וכך יגדל הסיכוי שמעשינו יהיו מיטיבים וחיוביים מוסרית.
***
מהפכה רוחנית מחייבת מהפכה מוסרית.
***
אם נבחן את המציאות עצמה, מהר מאוד נבחין במורכבותה האינסופית, ונבין שהשקפתנו המקובלת עליה אינה מתאימה לעתים. אילולא היה זה המצב, מושג הרמאות היה מאבד את משמעותו. אילו דברים ואירועים היו מתרחשים תמיד על פי ציפיותינו, לא היינו מכירים כלל את רעיון האשליה או האי-הבנה.
***
אם נכונה הקביעה שכל האובייקטים והתופעות, כולל האני, אינם קיימים כשלעצמם מיסודם, האם עלינו להסיק מכך שבסופו של דבר, שום דבר אינו קיים? האם המציאות אותה אנו חווים אינה אלא השלכה של תודעתנו, ופרט לה דבר אינו קיים? לא ולא. כאשר אנו אומרים שדברים ואירועים הם נטולי מציאות פנימית, איננו מכחישים לחלוטין את קיומן של התופעות. "היעדר הזהות" של התופעות מעיד למעשה על האופן שבו דברים מתקיימים: לא באופן עצמאי, אלא במובן מסוים באופן בלתי נפרד.
***
גם אם אנו מכירים בעובדה שקיים לעתים הבדל ושאין התאמה בין המציאות לתפישתה, חשוב לא להקצין ולהניח שמעבר לעולם התופעות הריקות קיים מרחב שהוא איכשהו "אמיתי" יותר. הבעיה עם הגישה הזאת היא שאנו עלולים להתעלם מחוויות היומיום ולטעון שהן רק אשליות. זאת תהיה טעות.
***
אין שום עניין אישי ופרטי שאינו קשור לענייניהם של אחרים. משום שהעניינים שלנו מחוברים וקשורים זה לזה, חובה עלינו לקבל את כללי המוסר כיסוד הקשר שאי אפשר לנתק בין השאיפה שלי להיות שמח לבין שאיפתך לאושר.
***
מעשה מוסרי הוא כזה שאינו פוגע בחוויית השמחה של האחר, או בציפייתו לה.
***
כאשר אנו פועלים כדי לספק את תשוקותינו המיידיות בלי לקחת בחשבון את ענייניהם של אחרים, אנו פוגעים באפשרות ליצור שמחה אינסופית.
***
המאפיין העיקרי של שמחה אמיתית הוא שלווה: שלווה פנימית. איני מתכוון כאן לתחושה של "ריחוף" או להיעדר רגשות. נהפוך הוא: שורשי השלווה שאני מתאר כאן נעוצים בדאגה לאחרים וכוללים רמה גבוהה מאוד של רגישות ורגשות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אם נוכל לפתח את תכונת השלווה הפנימית הזאת, תחושת הרווחה הבסיסית שלנו לא תיפגע גם אם ניתקל בקשיים גדולים מאוד בחיים. למרות שאין להכחיש שתחושת הרווחה הזאת כוללת גורמים חיצוניים חשובים, נשגה אם נניח שאותם גורמים יכולים לגרום לנו שמחה מלאה ושלמה.
***
פיתוח השלווה הפנימית - שבה תלויה תחושה של שמחה מתמשכת, ולכן גם משמעותית - אינו שונה מהתמודדות עם כל משימה אחרת בחיינו: עלינו לזהות את הגורמים והתנאים המובילים אליה ואז להתחיל לטפח אותם בחריצות.
***
ישנם הבדלים חשובים בין מה שאנו מכנים פעולות מוסריות לבין פעולות רוחניות. פעולה מוסרית היא מעשה שבמהלכו אנו נמנעים מלפגוע באושר או בציפייה לאושר של אדם אחר. מעשה רוחני הוא דבר שניתן לתאר במושגים שהוזכרו קודם - אהבה, חמלה, סבלנות, סלחנות, ענווה, סובלנות וכן הלאה - אשר מניח את קיומה של רמה כלשהי של דאגה לרווחתו של האחר.
***
כבני אדם, אנו יצורים חברתיים. אנו באים לעולם כתוצאה ממעשיהם של אנשים אחרים. אנו שורדים מתוך תלות באחרים. בין אם הדבר מוצא חן בעינינו ובין אם לאו, אין כמעט רגע בחיינו שבו איננו מפיקים תועלת כלשהי ממעשיהם של אנשים אחרים. לחלופין, אין שום דבר יוצא דופן בעובדה שהאושר הגדול ביותר שלנו מגיע כאשר אנו מוּנעים מתוך דאגה לרווחתם של אחרים. אבל זה לא כל הסיפור. מתברר שמעשים שנעשים לטובת אחרים לא רק גורמים לנו שמחה, אלא גם מצמצמים את חוויית הסבל שלנו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| עטיפת הספר
| /images/archive/gallery/464/984.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"תמצית החוכמה", ספרו של הדלאי לאמה, יצא לאור בהוצאת כנרת
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
