 |
/images/archive/gallery/264/822.jpg בודהא
 |
|
|
|
|
| הבודהא היה מורה פרקטי. כל מה שהוא ביקש זה שנקדיש תשומת לב מוחלטת לפעולה שמתבצעת ברגע הזה, עד שהתחושה של "אני" או "העושה" תהפוך למיותרת. פרק מתוך הספר סַמַּא סַטִי, תשומת לב נכונה
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
אילן לוטנברג
2/1/2008 12:24 |
אילן לוטנברג
2/1/2008 12:24 |
|
|
|
|
|
|
|
"תשומת לב נכונה" הוא מושג בסיסי בבודהיזם ומיוחסת לו חשיבות עליונה כמרכיב חיוני של הלימוד והתרגול. בקרב מתרגלים לא מעטים קיימות תפישות שגויות לגבי מושג זה, אשר עשויות להוביל לפירוש לא נכון של הדרך הבודהיסטית, לקשיים מיותרים בתרגול ואף לחוסר התקדמות בחייו של הצועד בדרך.
הספר "סַמַּא סַטִי", שמתעסק כולו בהבהרת המושג "תשומת לב נכונה" נכתב ע"י המכובד, פ.א. פאיוטו, המוכר כיום כמלומד הבודהיסטי הבכיר ביותר בתאילנד וזוכה פרס אונסק"ו לחינוך ושלום.
בספרו מתייחס המחבר למושג "תשומת לב נכונה" באופן עמוק ומדויק, תוך הקפדה על הקשר בין התיאוריה והעקרונות הבודהיסטיים העומדים מאחורי מושג זה לבין השפעותיו המעשיות על חיי היומיום של המתרגל.
"סַמַּא סַטִי" הוא רק פרק אחד מיצירת הענק ומפעל חייו של המכובד פ.א. פאיוטו – "בודה הדהמה" - ספר בהיקף של למעלה מאלף עמודים, שרק חלקים ממנו התפרסמו עד כה כספרים בפני עצמם, בתרגום לאנגלית.
הספר סמא סטי תורגם לאחרונה לעברית ע"י אילן לוטנברג ואבי פאר והוא מוגש לקוראים המעוניינים בהפצה
חופשית.
אחד המושגים המזוהים מיידית עם בודהיזם הוא "מדיטציה". על פי המסורת, היתה זו דרכו של הבודהא אל התעוררותו שלו, אל ההארה. אולם המילה "מדיטציה" אינה קיימת כלל בשפת פאלי, וכמובן שאינה מופיעה בשום מקום בכתבים העתיקים; המונח המקורי הוא בהאוונא, שפירושו "פיתוח" או "אימון" התודעה.
הבודהא, שהיה מורה מאוד מעשי ופרקטי, הצהיר ברבות מדרשותיו כי כל תורתו נועדה ללמד אך ורק דבר אחד - מהו מקור הסבל וכיצד ניתן להכחידו. הוא הבין כי הסבל לא נעוץ בנסיבות חיינו, לא בכוח עליון כלשהו, לא במזל ולא בגורל, אלא רק בתודעתנו. רק שם נולד הסבל, ואם אנו רוצים לשים לו קץ עלינו לטהר את תודעתנו מהזיהומים שמערפלים אותה, עוכרים את רוחנו ומתעתעים בנו, אינם מאפשרים לנו לראות את המציאות כפי שהיא.
עניינו של הספר שלפנינו הוא בדיוק בכך - כיצד לפתח את תשומת הלב הנדרשת למשימה המורכבת והמאתגרת הזו. כי על מנת לטהר את התודעה עלינו ללמוד להכיר אותה, להבין כיצד היא פועלת, לפתח ולאמן אותה, כפי שלימד הבודהא.
לפניכם פרק מתוך הספר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
התרגול כתהליך
|
|
|
 |
|
|
|
הגורמים המרכיבים את תהליך התרגול הם משני סוגים: ההיבט הפאסיבי (זה שבו מתמקדים, שבו צופים, שבו מתרכזים, שבו מהרהרים) וההיבט האקטיבי (התמקדות, צפייה, התרכזות, הרהור).
המרכיבים הפאסיביים הינם אותם דברים רגילים ויום-יומיים המוכרים לכולנו: הגוף ותנועותיו, מחשבות, הרגשות וכן הלאה, כפי שהם מתרחשים (רק אלו שקיימים ברגע הנוכחי הינם אובייקטים תקפים להרהור).
המרכיבים האקטיביים של התמקדות, ריכוז, צפייה והרהור, הינם הגורמים הבסיסיים של סטיפטהאנה (שיטת התרגול שלימד הבודהא לכינון תשומת לב), והם פונקציות של סטי (תשומת לב) ושל סמפג'אנה (הבנה בהירה). סטי היא זו אשר שומרת על האובייקט שנבחר. סמפג'אנה היא תכונת-חוכמה, שמבינה את הטבע ואת המטרה של אותו דבר או מצב שבו מהרהרים. לדוגמה, כאשר המתרגל מתמקד בהרהור על תנועות הגוף בזמן הליכה, למתרגל יש הבנה של דברים כמו הסיבה להליכה והיעד שאליו מתכוונים להגיע. סמפג'אנה מבינה את האובייקט או את הפעולה כפי שהם, מבלי לעטוף אותם ברגשות וכד'.
ישנה נקודה שראוי להדגיש ולהישמר מפניה, הקשורה להבנה שגויה אשר עלולה להביא לתרגול מוטעה וחסר פירות. יש אנשים שמפרשים באופן שגוי את התרגום המקובל של סטי כ"זכירה" ושל סמפג'אנה כ"מודעות עצמית". הם מבססים את סטי על תחושת ה"עצמי" ואז מרגישים שהם מודעים
לעצמם כמי שמבצעים את הפעולות השונות, "אני עושה כך", "אני עושה אחרת", וכך הופך התרגול שלהם ליצירה ולחיזוק של מושג ה"עצמי".
במצב כזה, התודעה מוצפת במושג ה"עצמי" ומקשיחה את אחיזתה בו, וגם אם לא, היא סוטה מתפקידה ומקלקלת את התוצאות שניתן היה להפיק מן התרגול. מתרגל שיצר לעצמו הבנה שגויה שכזו, מן הראוי שיתבונן במושג סטי כ"תשומת לב", שמירת האובייקט בתודעה במהלך המשימה שיש לבצע או תוך כדי הפעולה עצמה. על המתרגל להתבונן במושג סמפג'אנה כהבנה ברורה של האובייקט שסטי נמצאת בתשומת לב אליו.
במילים אחרות, לא מדובר כאן על שימוש בסטי כדי להתמקד בתחושת ה"עצמי" - "אני עושה כך", "אני עושה אחרת". הכוונה היא לתשומת לב למשימה עצמה ולא ל"עושה" של המשימה.
סטי פירושה תשומת לב לפעולה המתבצעת ברגע הזה או למצב הנוכחי, כך שלא יהיה מקום למחשבה על "עצמי" או על "העושה". הלב צריך לשהות עם הפעולה עד שהתחושה של "אני" או "העושה" הופכת למיותרת.
המאפיין החיוני של ההתבוננות הממוקדת נמצא בתפישה המדויקת והבלתי מעוותת של אובייקט ההתבוננות, כלומר, התבוננות, ראייה והבנה מהו אובייקט זה, מהם מאפייניו ומהן ההשפעות של נוכחותו. זה דורש מוכנות להתבונן בו, נכונות להכיר בו, לשקול את משמעויותיו ולהבינו.
תשומת לב עירומה נשמרת בכל רגע ורגע, ללא תגובה כלפי האובייקט בכל דרך שהיא, ללא ניסיון להעריך אותו, למתוח עליו ביקורת או לשפוט אותו כטוב או רע, צודק או שגוי וכו'.
לא מתבצעת פרשנות של האובייקט בהתאם למצבו הרגשי של המתבונן, דעותיו הקדומות או ההיאחזות בו כמקובל או לא מקובל, נעים או לא נעים.
קיימת רק הבנה של האובייקט, מצבו ומאפייניו, מבלי להוסיף על כך תפישות כמו מחשבות שהוא "שלי", "שלו", "אני", "היא", "מר א'", "מר ב'", וכו'.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שהייה ברגע הנוכחי פירושה חופש מהשעבוד להשתוקקות
|
|
|
|
|
|
|
ניקח לדוגמה התבוננות ברגשות. ברגע שרגש כואב עולה, המתרגל יודע שרגש כואב עולה, מה הדרך שבה הוא עולה ומה הדרך שבה הוא נעלם. בהתבוננות על תופעה מנטלית, לדוגמה, כאשר מופיעים חרדה או דיכאון בתודעה, המתרגל שוהה עם אותם חרדה או דיכאון ומתבונן כיצד הם נולדו וכיצד הם מתפתחים. כאשר כעס, כאובייקט ההתבוננות, עולה ודועך, המתרגל משתמש בכעס שחלף כאובייקט להתבוננות ושוקל את יתרונותיו וחסרונותיו, את הסיבה להופעתו ואת הדרך שבה הוא נעלם.
באופן הזה, ההתבוננות, הלימוד והחקירה של הסבל עשויים להיות אפילו מהנים! כאשר ישנו רק סבל שעולה ברגע הנוכחי ודועך והוא אינו "הסבל שלי" או "אני סובל", ניטל ממנו הכוח לפגוע במתבונן.
אין זה משנה אם עולה בתודעה או נוכח בה מצב של טוב לב או מצב מזיק - האדם ניצב מולו ישירות ללא כל מאמץ לדחותו. הוא מזהה את המצב הזה, מודע לו כפי שהוא, מהרגע שבו הוא הופיע ועד שהוא מגיע לסיומו הטבעי, ואז מסיט את תשומת ליבו לדבר אחר.
הדבר דומה למי שצופה בשחקנים במחזה, או למי שמביט מהצד באירוע כלשהו. זו גישה שניתן לדמותה לרופא המבצע ניתוח או למדען המתבונן באובייקט המחקר שלו, יותר מאשר לשופט המקשיב לעדויות במשפט. זו גישה אובייקטיבית יותר מאשר סובייקטיבית.
מאפיין חשוב שקיים בכל רגע של סטי-סמפג'אנה הוא השהייה ברגע הנוכחי. סטי מודעת בכל רגע למה שעולה, למה שמתרחש או למה שהאדם עושה, ואינה מרשה לתודעה לנדוד. אין כל היאחזות או התרפקות על חוויות מן העבר ולא גלישה אל העתיד, בניסיון לחפש אחר דברים שלא התרחשו עדיין או שאינם קיימים. אין כל תעייה חזרה אל העבר או כלפי העתיד.
כאשר קיים נושא לא פתור מן העבר או התחייבות עתידית שיש לשקול אותם, אזי סטי אוחזת בפרטים הרלוונטיים ותכונת החוכמה שוקלת אותם באופן תכליתי, כך שכל פרט הופך לאובייקט הנוכח בתודעה. אין נדידה מיותרת או חסרת מטרה לעבר או לעתיד. שהייה ברגע הנוכחי פירושה חופש מהשעבוד להשתוקקות. התודעה שאינה מתפתית או מונעת על ידי תשוקה אנוכית, היא תודעה עם חוכמה המשחררת אותה מהביטויים השונים של דוקהה, כמו עצב וחרטה, חוסר שקט,
חרדה ודיכאון, ומאפשרת מודעות המלווה בפתיחות, בהירות ונינוחות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לרגל יציאת הספר לאור תתקיים שיחת דהרמה על יישום עקרונות הסמא סטי בחיי היומיום עם אבי פאר (ממתרגמי הספר). השיחה תתקיים בבית הסנגהה: רח' עובדיה מברטנורה 21, דירה 15, תל-אביב ביום חמישי 3 בינואר בשעה שמונה בערב. במקום ניתן יהיה לקבל את הספר וכל תרומה, עפ"י מסורת הדאנא, להשתתפות בהוצאות הפקתו תתקבל בברכה ובתודה.
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
