 |
השבוע זינק מחיר הבנזין בתחנות הדלק והתייצב, ולו לרגע, על קו ה-5.14 שקלים לליטר, כלומר למעלה משקל ועשרים מעל למחירו רק לפני קצת יותר משנה. באחרונה נשמעים אמנם דיבורים על התייצבות, ואף על ירידה במחירי הנפט העולמיים, אבל כמעט ברור שמרמה של 40 דולר לחבית, ארוכה הדרך לרמה של עשרים וחמישה דולרים. בראייה
ארוכת טווח, ברור וידוע שהעניינים לא יהיו הרבה יותר טובים בעתיד, ואולי רק להיפך: בטווח של 15 עד 20 שנה יגיע העולם לתפוקת הנפט המירבית שלו, לאחר גילוי כל עתודות הנפט ותחילת הניצול שלהן, ומרגע זה תחל ירידה בתפוקת הנפט העולמית, עד להתייבשות כללית של כל המאגרים בתוך עשרים עד ארבעים שנים נוספות.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
יורו 4, גז והזרקה ישירה
|
 |
|
 |
 |
 |
|
מחירי הדלק למכוניות, בנזין וסולר כאחד, יאמירו עוד הרבה קודם לכן, בלי כל קשר לעתודות הנפט: בשנת 2008 אמורות להיכנס לתוקף תקנות יורו 5, שיקבעו רמות מירביות של מזהמי אוויר. כדי לעמוד בהן תיאלץ עד אז תעשיית הנפט להפיק דלקים כמעט נטולי גופרית לחלוטין, ולכן גם יקרים יותר. למען מי שלא הבין את התמונה הגדולה - הפעם לא מדובר בחזון אפוקליפטי או בתיאור של הפוליטיקה והפוליטיקאים בישראל. מדובר בחזון מציאותי מאוד, שלפיו מחירי הדלקים שלנו נמצאים במגמת עלייה ארוכת טווח, וזה אומר שעלויות הנסיעה שלנו צפויות להתייקר בהתאם. העולם ידע אמנם שניים וחצי משברי נפט בעבר - בשנת73' ובשנת82', בגלל ארגון אופ"ק, ובשנת91' בגלל המלחמה הראשונה בעיראק. אבל למרות הטראומה הגדולה שאלה הותירו, והנזקים הגדולים ששני המשברים הראשונים גרמו לכלכלת העולם - בסך הכל הם ארכו תקופה קצרצרה, ולאחריהם חזרה תעשיית הרכב לסורה. היצרנים האמריקנים, שהם הדוגמה הקיצונית ביותר למי שמבזבזים את הנוזל היקר הזה בלי חשבון, "הזדעזעו" אמנם בעקבות משבר הנפט הראשון, ושם גם החל תהליך כואב מבחינתם, של אובדן ההובלה בשוק ליפנים. אבל זה לא גרם להם ליישר קו עם היצרנים האירופים והיפנים, ולהציע מכוניות ומנועים יעילים וחסכוניים. נהפוך הוא: במהלך רוב שנות השמונים וכל שנות התשעים השקיעו היצרנים האמריקנים (בהיענות לדרישות הציבור, לדבריהם) בפיתוח מפלצות בנזין ענקיות (שרק הלכו ותפחו עם הזמן). באופן אבסורדי, דווקא בפלחי השוק הללו היה ליצרנים האמריקנים יתרון מובהק על-פני המתחרים. אלא שהפעם כבר לא מדובר ב"משבר", אלא בישורת שמובילה למציאות חדשה, שבה בנזין וסולר פשוט יהפכו לנוזלים יקרים מאוד. תמונת המצב העולמית הנוכחית נראית בערך כך: הציבור האמריקני מתחיל להפנים את העובדה שגלון בנזין כבר לא עולה דולר עד דולר ועשרים סנט, כמו לפני עשור, אלא שני דולר ועשרים, והספירה עדיין נמשכת. למרות זאת, מחירי הבנזין אצלם עדיין נמוכים משמעותית ממחירי הבנזין ברוב מדינות העולם המערבי, פשוט מפני שהמיסוי אצלם הוא בין הנמוכים. הממשל האמריקני מנסה, בשוליים, לעודד חיסכון בדלק, ואף מעניק הטבות מס לכלי רכב היברידיים או חסכוניים במיוחד, אבל נכון לאתמול, רוב רובו של הציבור עדיין רוכש ג'יפים, מיניוואנים ומכוניות נוסעים גדולות, שמצוידים במנועי V6 ו-V8 זוללי בנזין. באירופה מחירי הבנזין גבוהים מעט מאשר בישראל, וגבוהים משמעותית מאשר באמריקה, ולכן כבר למעלה מעשור מורגש מעבר ברור לשימוש במנועי דיזל יעילים וחסכוניים יותר. גם המודעות לצמצום בזיהום אוויר גבוהה באירופה, וברוב המדינות קיימות שיטות תמרוץ כלכליות למכוניות שמזהמות פחות וצורכות פחות דלק (או, לחלופין, "קנסות" למי שמזהם יותר). אחד הנושאים השנויים מאוד במחלוקת בין ארה"ב לאירופה הוא השימוש במנועי דיזל. בארה"ב קיימת התנגדות רבה לכך, בעיקר בטענה שדיזל מזהם יותר את האוויר בסוגים מסוימים של רעלים, אבל גם בגלל "טראומות" מדור הדיזלים האמריקני הקודם. באירופה, לעומת זאת, מנסה התעשיה לקדם את השימוש בדיזל, בעיקר בטענה שמדובר במנועים יעילים יותר, ושסך זיהום-האוויר שהם יוצרים קטן מזה של מנועי בנזין. היסטורית, לתעשיית הרכב נוח מאוד לפעול לאט, ולסמוך על כך שתהליכי תקינה שונים-למשל בענייני בטיחות וזיהום אוויר - אורכים זמן רב, ותמיד ניתנים לעיכוב נוסף באמצעות לובי פוליטי. אבל אפילו שם מבינים היטב את הנתונים שהובאו בתחילת הדברים כאן, וגם יצרני הרכב נערכים למציאות העתידית. בטווח הארוך, ברור לכולם שמכוניות יונעו באמצעות תאי דלק שיוזנו בגז מימן, אבל אם אפשר לנצל את התשתיות הקיימות, ואת הכספים שכבר ממילא הושקעו עד היום בפיתוח מנועי בעירה פנימית - אין מבחינתם סיבה למהר. |  |  |  |  | |
|