 |
/images/archive/gallery/124/861.jpg בית ספר, חופש, תלבושת אחידה
צילום: נאור רהב  |
|
|
|
|
| תם עידן השוקו והלחמנייה. היום, על מנת לשעשע את ילדכם בחופש הגדול, תצטרכו לבחור בקפידה בין סוגי הקייטנות, כל אחת יצירתית ומאתגרת יותר מהשנייה. והכי חשוב - לוודא שהאטרקציה הנבחרת תמלא את גחמותיו של הילד. אז איך עושים את זה? |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
ע ד י כ ץ
25/6/2004 8:51 |
|
|
|
|
|
|
|
מסתבר שלא רק ההורים סובלים בחופש הגדול. סקר חדש שמתפרסם לקראת אותם חודשיים קשים מגלה, שהילדים אומנם מחכים בקוצר רוח לחופש, אבל שני שליש מהם סובלים במהלכו משעמום נוקב, ומתלוננים שהם רוב הזמן תקועים בבית בחוסר מעש. אחת הדרכים המקובלות להתגבר על אותו שעמום, ובמקביל לאפשר להורים להמשיך לצאת לעבודה בלב שקט, היא הקייטנות. בין אם מדובר בשוקו ולחמנייה, או
בטופו ומיץ גזר, מדובר באותו רעיון נושן, לפיו הילדים זוכים לתעסוקה ולשעשוע, ובשנים האחרונות גם בהזדמנות לשפר את מיומנויותיהם בתחומים החביבים עליהם, ולעיתים גם על הוריהם. המבחר, כידוע, הוא אינסופי - החל מקייטנות מחשבים, קייטנות כדורגל, מחנות אתגריים, וכלה בסדנאות בישול גורמה ויוגה, כשבכל אלה משולבים גם הים והבריכה. כך יוצא שכולם שמחים ומבודרים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
המסגרת הנבחרת
|
|
|
 |
|
|
|
לא תמיד הוקדשה העונה החמה למימוש הפנטזיות של הדור הצעיר. "מבחינה היסטורית, המקור לחופשת הקיץ הוא בחברות החקלאיות של העולם המערבי, שבהן שחררו את הילדים מהלימודים בעונה זו, כדי שיעבדו במשק המשפחתי", מספרת ד"ר שרונה מי-טל, פסיכולוגית חינוכית, מנהלת השירות הפסיכולוגיחינוכי ב"מועצה האזורית מגידו" ומרצה בחוג לחינוך באוניברסיטת חיפה. "עם המהפכה התעשייתית, התפתחה בעולם המערבי הפרדה בין עולם המבוגרים לעולם הילדים, והוקמו מרחבים לשהיית ילדים - בית הספר, שבו הם מבלים את רוב ימות השנה, ומסגרות לבילוי בקיץ, כדוגמת הקייטנות". - מהי חשיבותן של המסגרות האלה? "על פי פרסומים של איגוד מחנות הקיץ בארצות הברית, הקונצנזוס לגבי חשיבותן של המסגרות הללו הוא כה גבוה, עד שלא נעשו כמעט מחקרים, שבדקו האם הן אכן נחוצות.
המחקרים שכן נעשו בדקו את התהליכים החברתיים והקבוצתיים, ואת התרומה למיומנויות החברתיות בתוך המחנות עצמם. רוב הממצאים חיוביים, אם כי ייתכן שלקבוצת השווים יש גם פוטנציאל לסחוב לכיוונים שליליים יותר מאשר בבית הספר, כי מרכז הכובד במסגרת כזו היא בפעילות החברתית, ולכן חשוב לבחור קייטנה מתאימה". השאלה המרכזית לדבריה של ד"ר מי-טל, כאשר באים לבדוק את נחיצותה של קייטנה עבור הילד, היא מהן האלטרנטיבות, ומהי איכות הקייטנה. "ילדים רבים רוצים זמן חופשי, אבל השאלה היא האם את הזמן הזה הם מבלים עם ההורים ויש מסגרת, או שהם נמצאים לבד וללא השגחה", היא אומרת. "לא מדובר רק על הורים, שפיזית לא נמצאים בבית. יש הורים שנוכחים אומנם, אבל הם לא עם הילד. נכון שיש הורים שהכיף שלהם הוא לקחת חופשה ארוכה מהעבודה ולבלות עם הילדים, ואז אין באמת סיבה לשלוח את הילדים לקייטנה, אבל להרבה הורים אחרים זה לא מתאים. מחקרים מראים שאמהות ששוהות בבית עם הילד, מעדיפות, כשהוא שקט, לפנות לעיסוקיהן, ולאו דווקא לשחק ולבלות איתו". אבל לא רק כברירת מחדל. קייטנה יכולה להיות, לדברי ד"ר מי-טל, מסגרת מצוינת, שמאפשרת פעילות פיזית, משחק ואינטראקציה חברתית, שמפתחים מיומנויות חברתיות ויצירתיות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פעם הילדים הספקו בים
|
|
|
|
|
|
|
הפתרון לתעוקת החופש
|
|
|
|
|
|
|
אנשים חושבים שפנאי הוא זמן שאפשר להעביר ספונטנית, אבל אם אנחנו רוצים לחנך אנשים להתמודד עם העתיד, שבו נתח הפנאי יגדל אף יותר, צריך להתחיל מעכשיו". הסקר , שבדק את עמדתם של תלמידי כיתות ז' ו-ח' שזה עתה חזרו ללימודים, כלפי החופש הגדול, העלה שמרביתם לא נהנו בחופש, למרות שלכאורה כל התנאים להנאה היו שם - אין בית ספר, לא צריך לקום מוקדם, יש אפשרות בחירה. "החופש הגדול הוא הביטוי המשמעותי ביותר לנושא הפנאי אצל ילדים, ולמי שלא יודע מה לעשות עם זמנו הפנוי, יש בעיה בחופש. מסתבר גם שמרבית הילדים לא עושים באמת את מה שהם רוצים בחופש, אלא את מה שנהוג ומקובל. הם מבלים את רוב הזמן בשינה, צופים בטלוויזיה, נפגשים עם החבר' ה, ומכיוון שבגיל הזה עדיין לא עובדים - זה כמעט הכול".
הפתרון לתעוקת החופש הזאת, נעוץ, לדברי גלעדגרנות, ביוזמה ובתכנון מוקדם. "מי שאחראי לחינוך לפנאי של הילדים, עם כל הכבוד למורים למדריכים וכו', הם ההורים. ההורים צריכים להיכנס לתמונה, אבל לא ממקום של להחליט עבור הילד, אלא לעודד אותו למצות את החופש בדרכו. ילד שאוהב טיולים, מוזיקה, או מה שלא יהיה, צריך לחדד עבורו את הערוצים האלה, ולעזור לו לממש אותם בצורה משמעותית יותר". - איך עושים את זה? "את הדיאלוג עם הילד צריך להתחיל עוד לפני החופש הגדול. לשאול איך הוא היה רוצה לבנות את החופש, שבוע אחר שבוע.
לסקור את החופש הקודם, ולראות מה היה מעניין ומהנה, ומה שעמם, לבדוק מה הוא רצה לעשות אז ולא הספיק, כשהמטרה היא להלהיב את הילד ולגרות אותו לקחת יוזמה. מובן שלא כל דבר שהילד רוצה לעשות, תמיד אפשרי. אם הוא רוצה לעשות משהו שקשה מבחינה תקציבית, או מבחינת מגבלות הגיל, צריך להציע חלופות. לאפשר, אבל גם לשים גבולות. אני לא פוסלת או מתייגת את הקייטנות, אבל הן לא העניין המרכזי. צריך לבנות את החופש עם הילד, ואולי המסקנה תהיה שלא חייבים ללכת דווקא לקייטנה, אלא להתנסות בדברים חדשים, ÷ ולהגשים את חלומותיו בדרכו שלו a d i k @ m a a r i v . c o . i l
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
