כלכלה NRG - זו הפרטה זו?

ראשי > כלכלה > מנהל על הכוונת

זו הפרטה זו?

רם דגן לא מבין מה פתאום החליטו להזרים 150 מיליון שקל ממשלתיים לפרויקט הובלת הגז. על הפרטה הם שמעו?

דפדף בכלכלה

רם דגן
30/6/2004 18:46

בעולם הכדורסל נהוג לומר שמי שפספס קליעה נוחה לסל, הפסד למעשה 4 נקודות. שתיים שלא קלע, ושתיים נוספות שיקבל בהתקפה של הקבוצה היריבה.

אפשר להתווכח הרבה שעות על המוסריות של תוכנית ההפרטה הדורסנית של שר האוצר בינימין נתניהו. יש שאומרים שאי אפשר להסתכל על הכל "דרך החור שבגרוש", ויש כאלה שמזכירים שבין התוכניות הגדולות מסתתרות פנים של אנשים שצריכים להמשיך להאכיל את הילדים שלהם. מה שלא ניתן להתווכח עליו, הוא יכולת הביצוע המרשימה של משרד האוצר, בהנהגתו של שר האוצר הנוכחי.

ביבי ידע לקבל החלטה ולחתוך. הוא חתך את צים מחבל הטבור של מדינת ישראל. דבר דומה הוא מנסה לעשות בשוק התקשורת המקומי לענקית התקשורת, בזק. ביבי גם מדבר על הפרטת מערך הנמלים של המדינה. הוא יוזם מהלך למכירת אחזקות המדינה בבתי הזיקוק, ומאז שנכנס לתפקיד נראה שבמערכת שלו מנסים לעשות הכל בשביל להדיר את רגליה של המדינה מן הסקטור הבנקאי.

ביבי, שנחשב לחסיד גדול של כלכלת השוק החופשי, מסביר שאיפה שהמדינה נמצאת, לא ימצא תהליך יצור ושירות

יעילים. הוא כיוון לוועדי העובדים הגדולים, ותוך ניצול חכם של המיאוס שהפגין הציבור לתרבות הג'ובים והעצלנות בסקטור הציבורי, הצליח לפצח בשנתיים האחרונות אגוזים שהיו שוברים לפרסונות אחרות בתקופות אחרות את השניים.

אגוז אחד נתניהו עדיין לא הצליח לפצח והוא חברת החשמל. קשה להאשים אותו בעניין. עם כל הכבוד והרצון הטוב, אסור לשכוח שמדובר באחד מ-12 איגודי העובדים החזקים במשק, וגם הקלישאה של היד שמחזיקה את השאלטר, לא עושה טוב לאף שר אוצר, כשהוא הולך לישון. אבל מעבר לתככים ולפוליטיקה, יש גם בעיה כלכלית טהורה בהפרטת חברת החשמל.

בעולם התשתיות הכלכליות, נהוג לחלק את משק החשמל למגזר היצור ולמגזר ההולכה. בעוד שמגזר היצור מתאפיין ביכולתו לקלוט מספר רב יחסית של יצרנים, שיבטיחו מחיר שווי משקל בשוק, מגזר ההולכה מתאפיין דווקא בבדידות מזהרת של גוף אחד. ההנחה היא שרשת הולכת חשמל אחת יכולה לספק מספר צרכנים, ולכן אין צורך בהקמה של שתי חברות, או יותר, שיתפעלו מערכות מיותרות. בשפה של הכלכלה קוראים לזה יתרונות לגדול.


יודע לקבל החלטות ולחתוך


	שיקולי תשואה ולא ציונות


	את רשת הולכת החשמל הארצית התחילו לבנות בערך מאז שהמדינה קמה. סביר להניח שבאותן שנים מה שהטריד את פינחס ספיר, זה אם פולק יסכים לבנות מפעילים בקצה העולם ואם במדבר יפריחו את השממה. שיקולים שכאלו דחקו לבטח מחשבות מטודולוגיות כאילו ואחרות, ויצרו עובדות בשטח, לפיהן מי שהקים, מתפעל ועשוי להמשיך לתפעל את רשת הולכת החשמל בארץ, היא המדינה. מאז הימים של ספיר וה"צטלך" הדברים, תודה לאל, השתנו. משקיעים זרים כבר לא חושבים שבארץ זבת חלב ודבש יש גמלים, ורבים מהם שמים את הכסף מתוך רצון לראות תשואה נאה, ולא רק מתוך שיקולי ציונות כאלו ואחרים. המגמה הברוכה הזו, בצירוף למדיניות ההפרטות המוצהרת של שר האוצר יוצרות תמיהה רבה להתנהלותה של המדינה בעניין תשתיות הגז. לאחרונה דווח שהקבינט החברתי כלכלי בראשות שר האוצר, בנימין נתניהו אישר השקעה נוספת של עד 150 מליון שקל בהון העצמי של חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל. ההשקעה שאושרה מיועדת בין היתר לתכנון ופיתוח מערכת הולכת הגז היבשתית ולהתקשרות החברה עם חברת גז מקצועית שתעסוק בפיקוח ובקרה על הקמת המערכת. באוצר התעקשו היום על המלה עד, ואמרו שזה לא שמחר בבוקר הולכים להפקיד שם סכום כזה. בכל הקשור לתקציבים, ובעיקר ממשלתיים, הניסיון מראה שאיפה שכתוב עד, אפשר להחליף למעל ל-... אז למה בעצם באוצר בוחרים לחזור על הדרך בה הלכו בוני התשתיות של המדינה לפני כ-50 שנה. למה לא בחרו שם באופציה של הקמת רשת הולכת הגז לפי שיטת ה-BOT, למשל. מדוע לא בחרו שם למסור את הפרויקט לאותם גורמים מקצועיים שיקימו ויתפעלו בעצמם, במקום שייעצו ויקבלו כסף מקופת משלם המיסים. מדוע החליטו במשרד של ביבי להשאיר את המקטע הזה בידי רשות החברות הממשלתיות, שיכולה למנות מקורבים באותן חברות. האם יש למנהיגים הכלכליים של המדינה מניעים נסתרים, או שהם סתם נרדמו בשמירה והפסידו 4 נקודות.