 |
/images/archive/gallery/106/120.jpg רם דגן
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
| רם דגן לא אוהב את האיומים של הבעלים האמריקני בבנק |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
רם דגן
13/7/2004 17:46 |
|
|
|
|
|
|
|
כשצועקים עלי ללא הצדקה, אני נאטם. כשצוחקים עלי ללא כל סיבה, אני מתעלם. אבל כשמאיימים עלי ללא הצדקה, אני מתעצבן. והיום איימו עלי בלי שום הצדקה. "אם מדינת ישראל תתעקש להוציא לפועל את הכוונה לגזול את בנק הפועלים, אנחנו נפנה לממשל האמריקאי בבקשה שיגן עלינו. הממשל מחויב להגן על נכסים של אמריקאים גם מחוץ לארה"ב". האיום הבא, ותקנו אותי אם אני טועה בהבנת הנקרא, הגיע היום מכיוונו של לו רניירי, אחד מבעלי המניות האמריקניים של הבנק הגדול במדינה, בנק הפועלים.
לפני כחודש תקפו את וועדי העובדים של הבנקים רגשות אשם והזדהות חזקים מאוד עם המעסיקים שלהם. את הרגשות הללו תרגמו וועדי העובדים לשפה המקובלת במזרח התיכון - איומים. באותם ימים הם אמרו לנו, שאם משרד האוצר יעז לגדוע את קופות הגמל מידיהם האומנות והמסורות של הבנקים, הם יאלצו לשבות. מי שקרא בין השורות הבחין בוודאי, שהאיומים הללו של ראשי העובדים בסקטור הבנקאי הגיעו אחרי שמנהלי הבנקים "הסבירו" לנציגי הסתדרות העובדים, את "המשמעויות" הכרוכות בהוצאת קופות הגמל מהבנקים.
המהלך הזה לא כל כך הרשים את הציבור, שיודע שהבנקים לא יסגרו כל כך מהר את הדלתות בפני הכסף שלנו, ונתן אור ירוק למשרד האוצר בצירוף בנק ישראל להמשיך ולהפיץ
נתונים שתומכים בהפרדת קופות הגמל, בהטלת מגבלות על גובה העמלות של הבנקים, ובהכרזה על מערכת הבנקאות כמערכת לא תחרותית. לקראת כנס קיסריה האחרון, במהלכו, ואפילו אחריו, המשיכו פרסונות בכירות במשק הישראלי להסביר ולהצהיר, שיש לשנות משהו במערכת הבנקאות המקומית.
בבנק הפועלים הבינו שכנראה לא הפחידו אותנו מספיק, והיום הביאו לכאן במיוחד מאמריקה, את לו רניירי, אחד מבעלי השליטה האמריקניים, אשר מושקעים בבנק הפועלים. רניירי לא אמר שהוא יסגור את הבנק שלו. הוא פשוט איים שהוא יסגור אותנו.
רניירי המליץ לנו היום, אזרחי מדינת ישראל, להפסיק להאמין בפיות טובות שיבואו ויצילו אותנו. הוא גם אמר שהוא מאוד מאוכזב מהיחס של מוסדות המדינה, ושלדעתו יחס שכזה ידיר את רגליהם של המשקיעים הזרים מהשוק המקומי. רניירי נחשב לאחד מאנשי העסקים המובילים בארה"ב, ולזה שפיתח את שוק איגוח המשכנתאות האמריקני. כמקורב לשלטון האמריקני, וכפעיל בשווקים גלובליים נוספים הוא דאג להעביר היום ביקורת על מדיניות הרפורמה המקומית, והמליץ לנו לאמץ דרכים אחרות. "הייתי מעורב באופן אישי בפיתוח של מספר שוקי הון, וכך לא עושים זאת" אמר, ואף הוסיף שבניגוד לארצות אחרות, פה הוא לא רואה תוכניות מוצלחות כל-כך.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ועכשיו בבנק הפועלים החליטו להפעיל את האמריקנים נגדנו
|
|
|
 |
|
 |
|
רניירי והנגזלים
|
|
|
 |
|
|
|
בשלב הראשון אני חושב שכדאי למר רניירי להמשיך ולהיפגש עם פקידי האוצר ובנק ישראל. להתרשם מהם, ולבדוק לאן הם בדרך כלל מתקדמים. די אם נזכיר את פרופסור יעקוב פרנקל, ממנהיגי הכלכלנים המקומיים שנחשב כיום לאחד מבכירי הכלכלנים בעולם. תוכניות, מר רניירי , יש, יהיו, והן הבעיה האחרונה של המקום הזה שנקרא ישראל, ולפני שאתה מפנה אותנו ללמוד משווקים אחרים, כדאי שתנסה לבדוק או להעריך מה היה קורה במקום מושבך, ארה"ב, אילו ניסו הבנקים לעולל לתושבים/צרכנים, את מה שמעוללת המערכת הבנקאית הישראלית במדינתה. המילה מרד צרכנים לא זרה כל-כך בארה"ב, וגופי צרכנים עשו בה שימוש על דברים פעוטים יותר.
רניירי דיבר היום על גזלת נכסים. לפני שהוא (או יועצי התקשורת שלו) בוחרים להשתמש בטרמינולוגיה שכזו, אני מציע להם לבקר שני ילדים מרמת-גן, בני לא יותר מ-15, שהבנק של רניירי רצה לאחרונה לגזול מהם את הבית שהם גרים בו, מפני שאב המשפחה היה חייב לבנק 20 אלף דולר. בכדי שמר רניירי ישן טוב בלילה, אני יכול לספר לו שהחוב הוסדר.
זכות הקניין היא אחת מזכויות היסוד החקוקות במדינת ישראל, וגם מר רניירי יודע זאת. באופן מוזר הוא חושב שהחסכונות שלנו בקופות הגמל, שהכסף שאנחנו משלמים לו בכל פעם שאנחנו מושכים כסף מהכספומט, והריביות להן הוא זוכה בכל פעם שאנחנו בוחרים להשתמש בשירותים שלו, הם הקניין שלו. לכן רניירי מאיים עלינו שאם נגזול ממנו את הקניין הזה, הוא לא יהסס לפנות למשפט הבינלאומי ולרתום, כאזרח אמריקני, את מלא עוצמתה וכוחו של ההגמון העולמי. אז רגע לפני שמתחילים מלחמה עם האמריקנים, בשלב השני, כדאי לו למר רניירי שיבין שאף אחד לא גוזל ממנו כלום, כי אי אפשר לגזול משהוא שהוא לא שלך.
כל אחד רוצה להרוויח, ומובן שגם מר רניירי מעוניין להרוויח מהשקעתו בבנק הפועלים. אין בכך כל פסול, ובשוק תחרותי אפילו מדובר ביוזמה ברוכה. רניירי נחשב, על פי הפרסומים, לנוצרי קתולי אדוק, שמייחס להשקעה שלו במדינת ישראל, גם נופך רגשי. ד"ר יצחק ספורטא התבטא בסוף השבוע, שהוא חושש שישנם היום אנשים שמאמינים בתיאוריות השוק החופשי, יותר משהקתולים מאמינים באפיפיור. אני באופן אישי נוטה שלא להאמין באדיקות יתרה בשום דבר ( מלבד הכסף שיש או אין לי בבנק). בקשתי מלו רניירי היא, שלא יבקש מאתנו, אזרחי מדינת ישראל, להגיש לו את הלחי השניה. אני לא דורש ממנו להחזיק את מניות הפועלים, ואני משוכנע שיהיו מי שישמחו לשים את היד על הנכס הזה. אני גם לא מבקש ממנו שיגלם את התפקיד של פייה טובה שתציל אותנו בלילה, תודה לאל אנחנו לא צריכים אחת כזאת. רק דבר אחד אני דורש ממנו - אל תתערב בעניינים לא לך ולא שלך.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
