 |
/images/archive/gallery/113/425.jpg ניסוי גרעיני אמריקאי באי ביקיני, 1946.
אי-פי  |
|
|
|
|
| על חיידקים שישמידו נשק כימי, מודל חדש שיכול להסביר מדוע יש עשירים בעולם והאוויר הבריא במטוסים |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
אלכס דורון
24/3/2005 14:35 |
|
|
|
|
|
|
|
רוסיה צריכה להתמודד עם הצורך להשמיד נשק כימי המבוסס על גז חרדל – והיא עושה זאת באמצעות חיידק נפוץ מסוג פסאודומונס.
הרוסים יצטרכו להשמיד, על פי הסכם שחתמו עם ארה"ב, לא פחות מ-40 אלף טונות של החומרים הכימיים הללו שנועדו לשמש בנשק הכימי שלה. זהו המאגר הגדול ביותר בעולם של רכיבי נשק כימי – והם ייאלצו להשמידו כליל עד שנת 2007, כאשר הליך ההשמדה חייב להיות מוקפד מאוד, כדי לא לחולל אסון אקולוגי.
צוות מחק רוסי ובראשו ד'אינה ירמקובה מהמכון לביוכימיה ופיזיולוגיה של מיקרואורגניזמים, החל לבדוק את האפשרות לגייס את החיידק פסאודומנוס לחיסול הנשק הכימי. החיידק אמור לעכל את מוצרי הלוואי הרעילים שיווצרו בתהליך ההשמדה. זאת מכיוון שכשגז החרדל מושמד בשרשרת תגובות כימיות, מופיעים אותם רעלים, כאשר התהליך כולל שריפה כדי שיווצר
אספלט הוא מורכב ויקר מדי וגם מסכן את הסביבה.
גז החרדל, הוא רכיב המחולל שלבקת (בועיות על פני העור) והשתמשו בו בכלי הנשק הכימי שהופעל עוד במלחמת העולם הראשונה. הוא קיים בצורת נוזל וחלקיקים שמפוזרים באוויר (אירוסולים). הפגיעה שלו גורמת לכוויות קשות, לפגיעה חמורה באיברים פנימיים, במערכת הנשימה. 2% מכלל מאגר הנשק הכימי הרוסי מבוסס על גז חרדל ו-60% מגז החרדל בעת הליך שריפה ייצר רכיבים רעילים.
החוקרים הרוסים חינכו חיידק וסייעו לו לגדול באמצעות חומרים כימיים כמו מונו-אתנולאמין ואתילן גליקול. כך שכשהחיידק גדל – הוא יחל לזלול את מוצרי הלוואי הרעילים מתהליך שריפת גז החרדל שנעשתה בריאקציית המאסות הכימית. כל עוד החיידק גדל, כך ירד שיעור מוצרי-הלוואי. מדובר איפוא בשיטה ביוטכנולוגית בטוחה לסביבה ולקרקע.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
המתכון לעושר
|
|
|
 |
|
 |
|
מודל להבנת מיליונרים
|
|
|
 |
|
|
|
כשפורסמה לא מכבר הרשימה השנתית של המיליארדרים בתבל, הודגש כי הונם גדל בשנה האחרונה בעוד 300 מיליארד דולר והסתכם כבר ב-2.2 טריליון "ירוקים". בקיצור: העשירים התעשרו יותר והעניים – נותרו בעוניים. מדוע חלוקת העושר בעולם מתנהלת כך? על-פי אילו חוקים?
בימים אלה נערך בהודו כנס בינלאומי של חוקרים וכלכלנים המנסה להציג "מודל" מדעי להסברת התופעה. הרעיון המתגבש: חלוקת הכסף בעולם מתנהלת על-פי חוקים פיסיקליים הדומים לאלו שלפיהם מתנהגים הגזים.
בארה"ב, מדינה שבה כשרון ועבודה קשה נחשבים מספיקים דיים כדי להתעשר, מודגמת חלוקת העושר בנתונים הבאים: ב-1979, אחוז אחד מהאוכלוסייה הרוויחו בממוצע פי 33.1 משכרה של חמישית מהאוכלוסייה או 20% הנכללים בתחתית הסולם. אבל בשנת 2000 הם כבר מרוויחים פי 88.5.
על-פי המודל החדש ומאוד מתוחכם, שבנה הפיסיקאי ד"ר ויקטור יאקובנקו מאוניברסיטת מרילנד בארה"ב, ניתן להסביר את חלוקת העושר בעולם. מהמודל עולה כי חלוקת העושר בעולם מתנהלת כיום רק במידת מה על פי חוק שניסח מהנדס יליד פריס, וילפרדו פארטו, עוד בשנת 1897.
פארטו מצא בשעתו כי העשירים-ביותר, בכל אחת ממדינות אירופה "הם כל כך מפוטמים", כהגדרתו, עד שהם מחזיקים ברשותם למעשה את רוב העושר של מדינתם. ובמלים אחרות: 3% מהאוכלוסייה העשירה ביותר במדינה, מחזיקה במירב העושר והכספים שלה, בעוד ששאר 97% מתנהגים על פי חוקים אחרים במה שנוגע לחלוקת העושר ביניהם.
יאקונבקו אסף נתונים משלטונות מס ההכנסה של ארה"ב במשך כ-20 שנה והגיע למסקנה כי ה"סופר-עשירים" אותם 3% פועלים על פי החוק של פארטו אבל ההכנסות של השאר מתחלקים בדרך אחרת, שמזכירה את התפשטות האנרגיה של אטומי גז. על פי המודל הזה החלפת הכספים שנעשית בין בני אדם היא לפי אינטראקציה אקראית כמו "בהחלפת אנרגיה" בין אטומים של גז בעת שהם מתנגשים.
המודל הזה תואם הנחה של כלכלנים לפיה בני אדם פועלים באופן הגיוני בקבלת החלטות תבוניות כמו שימוש בכספים – אבל מעורבים בהן הרבה שיקולים מעורבים כך שהתוצאה הסופית היא בעצם אקראית ומסיבה זאת יש הגיון לראות בני-אדם כמו אטומים של גז בהתנהגותם לגבי כסף ועושר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פתחי איוורור
|
|
|
|
|
|
|
אוויר בריא
|
|
|
|
|
|
|
האוויר בתאי הנוסעים במטוסים, איכותי הרבה יותר מכפי שסבורים רבים, אבל יתר איוורור ותחלופה מוגברת אפילו תבלום במידה טובה יותר התפשטות של מחוללי מחלות. כך עולה ממחקר חדש שנעשה בארה"ב ומעורר עניין גדול, בעיקר לקראת הקיץ, שהוא שיא עונת הפעילות בתעופה האזרחית בעולם.
ד"ר אלכסנדרה מנג'ילי מהמרכז הרפואי טאפט-ניו-אינגלנד בבוסטון ועמיתה ד"ר מארק ג'נדרו מברלינגטון דיווחו לשבועון הרפואה "לנצט" כי לכאורה התנאים השוררים במטוסי נוסעים מתאימים להפצת מחלות ומחוללי מחלות בקרב הנוסעים והצוות, אבל מאחר שבמטוסים קיימות מערכות שמבקרות על תנועת האוויר והחלפתו, המצב איננו כה חמור והסיכון אינו גדול.
הנושא עלה עקב התפשטות מחלת הסארס, דלקת הריאות החמורה. ב-37 מקרים מחולליה הגיעו מדרום מזרח אסיה לצפון אמריקה, "כטרמפיסטים" עם נוסעים שטסו בחמש טיסות בין-יבשתיות. כמו כן, התעוררה הבעיה עקב החשש מפני הפצת חיידקים ומחוללי מחלות על-ידי ארגוני טרור (נשק ביולוגי).
המסקנה במחקר הייתה: מטוסי הנוסעים המודרניים אינם מקור להפצת מחוללי מחלות, אבל רצוי לבצע בטיסות איוורור תכוף יותר. תחלופת האוויר בתאי הנוסעים מתבצעת דרך מנועים. האוויר מחומם, ממוזג (מקורר) או דחוס ומופץ דרך מערכת האיוורור.
במחזוריות הזאת מחליפים כ-50% מהאוויר שבתא הנוסעים והסיבה: חסכון בדלק. שימוש במסננים יעילים מאד תורמים לא מעט לניקיון האוויר. הם מסלקים 99.97 אחוז מהאבק, אדים, חיידקים, פטריות ולוכדים חלקיקי נגיפים. המחקר מצא כי ב-1992 חולה אחד בשחפת, כנראה דייל, הדביק תוך כדי טיסה 212 אנשי צוות ו-59 נוסעים מתמידים שבאו עמו במגע במהלך טיסותיו במשך חמישה חודשים, הנוסעים ישבו בשתי שורות בטיסות שארכו יותר משמונה שעות.
עורכי המחקר ציינו כי כיום, ב-85% מהטיסות האזרחיות שבכל אחת יותר ממאה נוסעים, המטוסים מצויידים במערכות איוורור יעילות לתחלופת אוויר הרבה יותר גדולה מכפי שהתקנות מחייבות. עם זאת, יש מקום להידוק הפיקוח בנושא זה לשם הגנת "היגיינת איוורור" טובה יותר במטוסים.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
