 |
/images/archive/gallery/302/664.jpg מסטיק עלמה
יחצ  |
|
|
| כל היודע דבר על מקום הימצאם |
|
| מי הזיז את הרוזמרי שלי? ואת הזיפ? ומה בדבר עלמה מהמסטיק ואמה מהמטבח? למה הורידו מהמדפים את המוצרים של ילדותינו |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
נורית קדוש
11/5/2005 14:13 |
|
|
|
|
|
|
|
נראה שבלי ששמנו לב, נעלמו בשנים האחרונות מהמדפים לא מעט מוצרים או מותגים מובילים שליוו וגידלו פה כמה דורות בהצלחה רבה. לא מדובר בענתיקות של ממש, דוגמת "סוסיתא" או סיגריות "אל על" השטוחות, שנמכרו בחפיסות שהזכירו קופסת גפרורים, ואפילו לא בחלב בבקבוקי זכוכית, אלא במוצרים שחיו ומתו פה ב-20 השנים האחרונות, זכו להצלחה מסחררת, נמצאו בכל בית ונקטפו (מהמדף) בטרם עת.
אם היעלמותם של סוכריות "לחיים", מסטיק "בנג בנג" וארטיק "לימבו" לא הצליחה ליצור דרמות יוצאות דופן,
הרי שיש כמה מוצרים שעד היום מביאים צרכנים לכתוב מכתבי תחינה וזעם לחברות שהפסיקו לייצר אותם, בדרישה שישיבו להם את טעמי ילדותם.
לצד מוצרים שמלווים אותנו עשרות רבות של שנים, כמו מרגרינה "בלו-בנד", סבון "נקה 7", " במבה" ושקיקי תה של ויסוצקי, ושרדו למרות המתחרים שקמו להם והשינויים בהרגלי הצריכה, והודות לתמיכה שיווקית אדירה, יש מוצרים אחרים שיצרניהם פשוט התייאשו מהם והרימו ידיים, בין אם בגלל ירידה משמעותית במכירות ובין אם בגלל כניסת מתחרה חזק במיוחד לשוק.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
קינה לקינלי
|
|
|
 |
|
|
|
אחד המוצרים, שלכאורה ממשיך להתקיים תחת שם אחר, הוא "קינלי" של חברת קוקה-קולה. המכורים לדבר האמיתי מוכנים להעיד בשבועה שהקשר בין ה"פאנטה" שתפסה את מקומו של ה"קינלי" לבין המקור, מסתכם בצבע הכתום. יעקב רפנר, מנהל שירות הצרכנים בחברה המרכזית למשקאות, יודע לספר על מאות מכתבים של אוהבי קינלי מושבעים, שלא הפסיקו למחות חודשים לאחר שהחברה החליפה את המשקה.
השינוי, מסתבר, היה צריך לקרות כבר לפני למעלה מ-20 שנה, והתעכב באופן בלתי צפוי. בשנת 1968 "גיירה" החברה, החוגגת בימים אלה 37 שנים בישראל, את הקולה, והסתפקה במשקה השחור במשך כ-8 שנים . ב-1976 התקבלה בחברה החלטה "לעשות עלייה" למשקה נוסף. הפור נפל על משקה התפוזים הכתום שנקרא בארצות הברית, תאמינו או לא, פאנטה. "לאחר שהתקבלה ההחלטה", נזכר רפנר, "התגלה מכשול חמור-באזור הצפון פעל יצרן מקומי, שרשם על שמו את השם פאנטה ודרש הון עתק כדי לוותר עליו. סירבנו להיכנע לדרישותיו, וקראנו למשקה קינלי". המאבקים על השם פאנטה נמשכו 22 שנים, והסתיימו בכך שאותו יצרן הפסיק לייצר את המשקה והחברה זכתה סוףסוף לעשות שימוש בשם הנכסף, על חשבון הקינלי האהוב.
ומה באשר לשינוי בטעם? יגאל דרור, מי שהיה באותם ימים מנהל המכירות הארצי של החברה, טוען כי מדי פעם בפעם נערכים שינויים קלים בטעמים של המשקאות כתוצאה מהעדפות הצרכנים כפי שהן באות לידי ביטוי במבחני טעימה, ואולי מכאן מקור הטענות. לעומת זאת, רפנר מכחיש כי קיים הבדל כלשהו בין קינלי לפאנטה, וטוען בתוקף כי הטעם זהה לחלוטין וכי מדובר בעניין פסיכולוגי בלבד של שותים שוטים.
קוקה-קולה, כך מסתבר, היא האחראית העקיפה גם להיעלמות משקה הטמפו. מאיר רוך, מי שהיה הפרסומאי של חברת טמפו - שטבעה את השם המיתולוגי "קנקל" לבקבוק הליטר וחצי מפלסטיק-סיפר לנו את הסיפור הבא: משה ברנשטיין, מייסד החברה, הכיר בקליפורניה בעלת בית-חרושת בשם טמפו, ויחד איתה ייצר לימונדה לבנה בבקבוק והביא את המשקה לארץ תחת השם "טמפו". אולם ברגע שקוקה-קולה הגיעה לארץ, נחלש כוחו של המשקה והחברה פעלה להביא לארץ את המתחרה העולמי פפסי. "אחד התנאים שפפסי הציבו לנו באותם ימים היה להעלים את הטמפו, למעט במשקה הסודה, שלהם לא היה", מגלה רוך. "והאמת היא שזאת היתה דרישה שהתאימה לנו, כי לא היה טעם אמיתי להמשיך ולהחזיק את טמפו שהפך לבלתי רלוונטי", הוא מפליל גם את עצמו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איפה הזיפ?
|
|
|
|
|
|
|
ואם דנים בענקי המשקאות, גם לשחקן השלישי בתחום, חברת יפאורה-תבורי, היה מוצר שנח כמעט בכל ילקוט או תיק שהוכן לטיול השנתי. מדובר בשקית הטרופית ששווקה תחת הסלוגן המיתולוגי "טרופית, משקה שובב - כל שקית שווה זהב". אלא שברבות הימים הפכה הטרופית - שבימיה הטובים כללה טעמים שונים וקשית קשיחה ושפיצית, שהיה צריך לנעוץ בדיוק רב בעיגול שסומן על השקית ולהסתכן בכתם שספק אם הומצא החומר שיצליח להסירו - למוצר נחות ביחס לחידושים בתחום המשקאות, והחלה לאבד מזוהרה. עם השנים קמו לטרופית מתחרים זולים, ובכיר לשעבר בחברה נזכר שייצור השקית הפך לבלתי משתלם כלכלית: "הייצור היה יקר יחסית לתמורה שיכולנו לקבל מהצרכן, ומצאנו שאין טעם להמשיך לייצר אותו או לתמוך בו. לפני 3 שנים הופסק הייצור לחלוטין, והאמת היא שלא קיבלנו פניות נרגשות. אף אחד לא קרע חולצות או שרף חזיות כדי להחזיר את הטרופית".
משקה נוסף שהפך לבלתי רלוונטי הוא "זיפ" של עלית. בקופסאות הפח מלאות האבקה, שהיתה מורכבת בעיקר מסוכר עם חומרי טעם וריח, נחה כפית מדידה מפלסטיק. הערכה הגלילית כיכבה כמעט בכל מטבח בארץ, מגובה בפרסומת "איזה זיפ שותים היום? ". אמנון כהן, מי שהיה באותם ימים הממונה על תחום הילדים בחברה, נזכר שאבקת הפלא, שיצאה לשוק בתחילת שנות ה-80 כחיקוי לאבקה אמריקנית שעדיין קיימת, היתה הצלחה מסחררת בכל קנה מידה. בימי הזוהר נמכרו 1,200 טונות אבקה בשנה. בשלב מסוים הצליחה האבקה הכתומה לחדור אפילו את השריון הצבאי, ונכנסה למנות הקרב של החיילים בשקיות קטנות.
זיפ כיכב לבדו בקטגוריה, שכן לטענת כהן, לאף חברה לא היו הידע והטכנולוגיה לייצר מוצר מקביל. עלית אף ניסתה למתוח את ההצלחה לכיוונים נוספים, ולמכור "ברד זיפ" בקיוסקים ו"סירופ זיפ" בבקבוק, אבל כל הנסיונות נכשלו כישלון חרוץ. כהן מוכן לגלות שהבעיה הגדולה היתה טעם הלוואי הדומיננטי כל-כך והמחיר הגבוה, שהביאו לירידה חדה במכירות- 20% מדי שנה. זיפ, מסתבר, הקדים את זמנו. לקראת "מותו" שדרגה אותו החברה למשקה מולטי-ויטמין בפחיות קטנות לחובבי בריאות, אלא שאז לא היו מספיק כאלה וגם הניסיון הזה נזנח די מהר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הפרה אכלה את הרוזמרי
|
|
|
|
|
|
|
ואם עוסקים בעלית, אי-אפשר בלי לנסות ולפצח את תעלומת היעלמות שוקולד החלומות "רוזמרי" לפני כשנתיים. לאחר שמלך בשוק השוקולד כ-20 שנה , ובימיו הטובים כלל כ-10 טעמים שונים "נמתח" לממרח שוקולד, נגנז מותג-העל רוזמרי. כפיצוי דל קיבלנו שוקולד "פרה" במילוי קרם נוגט. לצד הרוזמרי ייצרה עלית גם את "טורינו" של קמיל בלוך, וזה נעלם עוד קודם בלי לעורר הרבה הדים בשוק.
מי שאחראי למחדל הוא לא אחר משאול שלח, מנכ"ל עלית ממתקים, שהחליט על כינוס מותגי השוקולד תחת מותג הפרה. לדבריו, בימים שבהם "הפרה האדומה" היתה השוקולד הפשוט והבסיסי, הביא הרוזמרי ניחוח של חו"ל ושל קידמה, וככזה היה רלוונטי מאוד. עם התפתחות הפרה ויצירת סל מוצרים במגוון ובתחכום של רוזמרי, לא מצאה החברה סיבה להמשיך ולהחזיק את המוצר.
עם זאת, שלח מודה שההחלטה לא היתה קלה ואינסוף צרכנים עצובים פנו ועדיין פונים במכתבי תחינה להשבת השוקולד האהוב. את ההצעה לצאת במהדורה חד-פעמית ומיוחדת למכורים הוא לא שולל על הסף, אך בינתיים ממשיך לטעון בתוקף שהפרה במילוי נוגט היא הרוזמרי האמיתי.
מוצר נוסף של החברה שנעלם, אבל הפעם בלי סנסציות מיותרות, הוא מסטיק "עלמה" המיתולוגי. אותו אמנון כהן ש"טיפל" בזיפ, נאלץ לחסל גם את עלמה, שהפסיקה לרגש את הקהל. מי שאשמים גם בהיעלמות הזו הם, איך לא, האמריקנים - אותה אומה חזקה וחסרת רחמים שהכחידה את הטמפו כששלחה לארץ הקודש את הקולה והפפסי, והפעם עשתה זאת בעזרת "נשק יום הדין": מסטיק "אורביט".
כשנכנסה חברת ריגלי לישראל עם בשורת האורביט, שהצליח להפוך את אומנות הלעיסה מחוסר נימוס מופגן לעניין לגיטימי ומקובל, היא עשתה זאת עם סרטי פרסומת בטלוויזיה המסחרית והכפילה את שוק המסטיקים, כשהיא הנהנית העיקרית מהעלייה בביקושים.
בעלית כבר הבינו שהדבר הבא הוא מסטיק ללא סוכר, ושדרגו את המותג שלהם XXX ל"מאסט" - ששורד עד היום. במקביל זנחו שם סופית את עלמה - המותג הוותיק והנמכר, שנרכש בימיה הראשונים של החברה מחברת ליבר ומכירותיו החלו לצנוח. כהן מסביר שהחברה, שייצרה באותם ימים את עלמה כגומי לעיסה למבוגרים ואת ה"בזוקה" לילדים חובבי בלונים, לא מצאה מקום לעלמה ההיסטורית ועתירת הסוכר לצד המותגים החדשים והבריאים.
גם בשוק הגלידה חלו תהפוכות, ומותגים שליוו אותנו עד 1979, כמו טנא נגה עם סמל הפרה, סנוקרסט וויטמן המיתולוגיים, החלו להיעלם. ב-79' רכשו שטראוס את ויטמן ותנובה את סנוקרסט וטנא נגה, ונוצרו שני ענקי גלידה. ב-96' נכנסה לתמונה יוניליוור העולמית, שאיחדה את שטראוס עם ויטמן ולמעשה העלימה את המותג, ואיתו את ה"קסטה" העגולה ששרדה כ-30 שנה. שמוליק גולדברגר, מנכ"ל גלידות שטראוס, מסביר בלי הרבה סנטימנטים: "עם כניסת ה' מגנום' איבדה הקסטה מזוהרה, והפכה פחות מבוקשת עד שפשוט הפסיקו לייצר אותה לפני כ-9 שנים".
במקביל , שתי ענקיות הגלידה בעלות הגיבוי הבינלאומי החלו להעלים גם את אריזת הקרטון של הגלידות, שאותה היינו חותכים בסכין ובכך מוסיפים למנת הגלידה כמה פירורי קרטון מיותרים. ככל שהתפתחה תעשיית הפלסטיק, כך עברו כל החברות לייצר גלידות במכלים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כל אישה יודעת למה
|
|
|
|
|
|
|
מי ששרד לאורך עשורים רבים הוא הסבון לניקוי כלים "אמה" של חברת שמן, שעל-פי הנתונים השמורים במוזיאון החברה, יצא לשוק בשנות ה-40 בצורת משחה צהובה במכל פלסטיק. מדובר היה בחידוש מהפכני לאותה תקופה, שכן עד אז השתמשו נשות ישראל (גבר במטבח היה אז, טרם עידן המטרוסקסואליות, מחזה נדיר) בסבון מוצק והיו מנקות את הכלים במים שבהם השרו את גושי הסבון.
ללהיט הצהוב היה גם סלוגן מבריק: "כל אישה בוחרת אמה - כל אישה יודעת למה", שלווה בדמות אישה לובשת שמלת מיקרו-מיני, שלא היתה מביישת אף נערת מועדונים ב-2005. אחרי הצלחת המשחה הצהובה נמתח המותג גם לסבון כביסה שהחליף את "סינטבון" בכביסת בגדי השבת. לאמה לא היו מתחרים באותם ימים, והיא כיכבה בכל בית במשך שנים ארוכות.
באופן מפתיע, לא נמצא בחברה מי שידע לספר מתי אמה, שהפכה לשם גנרי למשחת כלים, נעלמה מפסי הייצור ומהמדפים. אוצרת המוזיאון של שמן אף התקשתה למצוא פרטים בעניין באלבומי החברה. לדאבוננו, מסתבר שהמוצרים שמסרבים להישכח מלב האומה לא מהווים יותר מחוליה ארעית בפס הייצור של הוריהם מולידיהם.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
