פה קבור הכסף
לפי החוק, אזרחי ישראל זכאים לקבורה חינם. בפועל, כמעט כל מי שנזקק לשירותי חברה קדישא נאלץ לפתוח את הכיס - עד לקבורה בתשלום של עשרות אלפי שקלים
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדי שנה נפטרים בממוצע 33,243 יהודים. מרביתם נקברים בטקס מסורתי על-ידי חברות קדישא, שהן גם הבעלים של מרבית בתי-הקברות היהודיים בישראל, ומאות אחרים בקבורה אזרחית, בעיקר בקיבוצים ובמושבים.
על-פי החוק, אזרחי ישראל, בני כל הדתות, זכאים לקבורה ללא תשלום. התהליך ממומן על-ידי הביטוח הלאומי, שמשלם עבורו כ4,500- שקל. במרוצת השנים נקבעו בחקיקה תוספות, לחפירה באדמה קשה (עד 980 שקל) ולהלוויה לילית (כ1,200- שקל.( התשלום כולל את הובלת הנפטר, טהרת הנפטר, הלבשתו בתכריכים, חפירת הקבר, מרצפות לבניין הקבר, לוחית והשתתפות חזן וצוות קבורה, המונה לפחות שני אנשים, בלוויה.
בפועל, תתקשו למצוא משפחות שקברו את יקיריהן ולא נאלצו לשלם על כך - מאות, אלפי ואף עשרות אלפי שקלים. בחלק מהמקרים התשלום הוא פועל יוצא של התנהלות חברה קדישא. במקרים אחרים הוא תוצר של רצון המשפחה או הנפטר להיקבר בבית-קברות מסוים. ברוב המקרים הללו, אין הגבלה בחוק לסכום שניתן לגבות עבור החלקה.
אחד הנתונים המקוממים ביותר הוא שעות הפעילות של חברה קדישא. שעות המשרד מסתיימות בדרך-כלל בשעה .16:00 לאחר מכן, גובה חברה קדישא 600 שקל עבור העברת הנפטר מביתו לבית-העלמין (אם הלוויה לא נערכה באותו היום.(
במקרים שבהם הנפטר מת מחוץ לתחום השיפוט של חברה קדישא - למשל ירושלמי שנפטר כשהתארח בבית קרוביו באילת - יש לשלם עבור ההובלה, לפי התעריף שנקבע על-ידי הביטוח הלאומי: 300 שקל עבור 10 הקילומטרים הראשונים שמחוץ לתחום השיפוט, ו9.13- שקלים עבור כל קילומטר נוסף.
לא פעם מעדיפים בני זוג להיקבר זה לצד זה, בין השאר כדי לחסוך התרוצצויות מיתר בני המשפחה. ב2001- קבע החוק תקרה לתעריף רכישת קבר בחיים, והסכומים נעים בין 3,000 ל11,726- שקל, כאשר מי שרוכש חלקת קבר שלא ביישוב מגוריו משלם 30%-20% יותר מהתעריף. הסכומים הגבוהים מעוגנים בחוק, אבל יש מקרים רבים שבהם נגבים סכומים גבוהים הרבה יותר. התעריפים המותרים אינם מצוינים באתרים של הרשות הארצית לשירותי דת או של משרד ראש הממשלה, כך שלאזרחים אין כל אפשרות לדעת אם התעריף שדרשו מהם חוקי.
זאב פרידמן, היועץ המשפטי של המועצה הישראלית לצרכנות, מצביע על בעיה נוספת: "ברמה העקרונית," הוא אומר, "החוק קבע כי כשאדם נקבר, יישמרו שתי נחלות סמוכות לתקופה מסוימת, כדי ששאריו יוכלו לרכוש אותן ולא יצטרכו לקבל החלטה על כך בו-ברגע. בפועל, נחלות סמוכות מתפרשות גם כקבורה בקומות - ועל כך יש להחליט בו ברגע. זה מאוד בעייתי בעינינו."
במקרה של בתי-קברות סגורים או חלקות מוגדרות הבעיה קשה עוד יותר. "בית-קברות סגור" משמעו בית-קברות ישן, שאין לו תוכניות פיתוח ושיעור החלקות הפנויות בו הוא פחות מאחוז. בין היתר, נמנים עם בתיהקברות האלה: בית העלמין בנחלת יצחק בתל-אביב, בית הקברות הישן בהוד-השרון, סנהדריה בירושלים, ובתי-העלמין הישנים בנהריה, בצפת, בלוד, ברמלה וברמת-השרון. התעריפים לרכישת קבר בבתי-קברות סגורים נאמדים בעשרות אלפי שקלים, בלי שהמדינה קובעת תעריף גג, כך שחברה קדישא יכולה לנקוב בכל סכום שהיא רוצה. בנוסף, בשל העובדה שחברות קדישא הן בעלות בתי-הקברות ועליהן לרכוש ולהכשיר את שטחי הקבורה בעצמן, התירה להן המדינה לשריין 10% מהשטחים בבתי-העלמין כ"שטחים מוגדרים" ולגבות עבורם תשלום
לאורך השנים, כאמור, נעשו נסיונות לשנות את החוק. ועדת הפנים של הכנסת, בראשות היו"ר דאז ח"כ משה גפני (דגל התורה,( שהתכנסה ב,2002- טענה כי יש לקבוע תעריפים גם לבתי-עלמין סגורים, ודרשה מהביטוח הלאומי להעביר לידיה מיידית את הקריטריונים להפיכת בית-עלמין לסגור. ישיבה של אותה ועדה ב,2003- הפעם בראשות היו"ר ח"כ דוד אזולאי (ש"ס,( מגלה שהקריטריונים טרם הועברו לידיה. הוועדה דרשה שוב שהקריטריונים יועברו - מה שלא מנע ממנה לאשר, עוד קודם לכן, כי בתיהעלמין שהוזכרו בדיון יוכלו לשמש כבתי-עלמין סגורים.
"יש מקרים שבהם בתי-עלמין נסגרים, כשעוד יש בהם אלפי מקומות קבורה," אומרת מרים קונדה, מנכ"ל עמותת "מנוחה נכונה," העוסקת בקבורה אזרחית ופועלת במסגרת תקציב הביטוח הלאומי, "הרווח הכספי מהמהלך הזה הוא עצום."
שמעון נבון, מנהל תחום זיקנה ושארים בביטוח הלאומי, אומר כי נעשית בדיקה קפדנית לפני אישורם של כל חלקה מוגדרת או בית-עלמין סגור, "אנחנו גם עורכים בדיקה פנימית, שאת תוצאותיה נגיש לאוצר, כדי לנסות ולקבל תקציב למימון הובלת נפטרים גם אחרי שעות העבודה של החברה קדישא." מנגד, מודה נבון כי חייבים לקבוע תעריפי גג לקבורה בבתי-העלמין הסגורים. "אני מעלה את הנושא בכל דיון שאני משתתף בו, אבל אף אחד לא מרים את הכפפה."
"הנושא טעון שיפור," מודה גם ח"כ גפני, "אנחנו היינו אלה שקבענו את התעריפים לרכישת קבר בחיים, והמצב השתפר, אבל הוא עדיין טעון שיפור." "יש בזה משהו," אומר ח"כ אזולאי, "היינו באמצע החקיקה, וצריך היה להמשיך בתהליך, אבל כיום אני לא מכהן כראש הוועדה."
ראש ועדת הפנים הנוכחי הוא ח"כ ראלב מג'אדלה (העבודה.( מהוועדה נמסר, כי בשנה האחרונה לא התקבלו פניות מהממשלה או מחברות קדישא לדיון או למתן אישורים, ואם יהיו פניות כאלה הן יידונו. ועדה אחרת הדנה בנושא היא ועדת השרים לענייני קבורה, שבראשה עומד היום שר התיירות אברהם הירשזון. בעבר נמנו עם ראשיה הח"כים גדעון עזרא, ציפי ליבני וחיים רמון. בין השאר דנה הוועדה בנושאים כמו קבורה אזרחית ובנייה מחדש של מערך הקבורה היהודי. עד כה, אף רעיון לא יצא לפועל.
ההיגיון מאחורי ההיתר החוקי לחברות קדישא לגבות כספים על שירותים מסוימים, נעוץ בכך שהן המממנות את רכישת הקרקעות לקבורה, פיתוחן ותחזוקת המקום. ואולם המצב הפיזי בחלק מבתי-הקברות אינו מהמשובחים, בלשון המעטה. רק השבוע נחשף במעריב מצבו של בית-העלמין בכרכור, שבו קברים של מאות עולים שהלכו לעולמם בשנות ה.50- כיום מרבית הקברים אינם מסומנים, המצבות שבורות ו22- קברים נעלמו. מבחינת החוק, בתום 25 שנה מהקבורה בחלקה האחרונה בבית-העלמין, אין גוף שאחראי על תחזוקתו. "יש כאן בעיה," מודה נבון.
3 גופים מופקדים על חברות קדישא: משרד ראש הממשלה, הנושא באחריות המיניסטריאלית מאז פירוק משרד הדתות, באוקטובר ;2003 המוסד לביטוח לאומי, המאשר כאמור חלק גדול מהתעריפים, אך אינו רואה עצמו כקובע מדיניות; ורשם העמותות, שכן רוב חברות קדישא מתנהלות כעמותות.
מעיון אקראי בתיקים של מספר חברות קדישא עולה תמונה של ביקורת בלתי מספקת, ועלות שכר מהגבוהות במגזר הציבורי. כך למשל, בחברה קדישא תל-אביב, אשר לא הגישה דוח שכר מאז ,2002 היתה עלות שכר המנכ"ל בשנה זו 42 אלף שקל בחודש. בחברה קדישא "קהילת ירושלים," אשר גם היא לא הגישה דוח שכר מ,2002- עמדה עלות שכרו של מקבל השכר הגבוה ביותר על יותר מ45- אלף שקל בחודש. בכפר-סבא עמדה עלות שכר המנכ"ל ב2003- על כ50- אלף שקל. לשם השוואה, עלות השכר הממוצעת של בכירים בדרגה דומה במגזר הציבורי היא 33,637 שקל.
ממשרד המשפטים, הגוף שאליו משתייך רשם העמותות, נמסר בתגובה לטענה על ביקורת לא מספקת: "הבדיקות באשר לחברות קדישא נעשות על-פי שיקולים המתייחסים לכלל העמותות, ובהם גודל מחזור העמותה, המועד שבו נבדקה לאחרונה, ותלונות שהוגשו באשר להתנהלותן."
אז כך זה עובד. רשם העמותות אמור לבקר את התנהלותן של חברות קדישא ואינו עומד בעומס, משרד ראש הממשלה כמעט ולא התייחס עד כה לנושא, והמוסד לביטוח לאומי אינו יכול או אמור לספק פתרון כולל. והכנסת? שם מקטרים, אך מאשרים. האפשרות לשינוי לא נראית לעין.
גופים דתיים, אגב, לא רווים נחת מהתופעות. ארגון "נאמני תורה ועבודה," למשל, ניסה למצוא פתרון לנושא הקבורה במסגרת נייר-עמדה. הרב דוד סתיו, חבר הנהלת "רבני צהר," אומר: "המפגש של חברה קדישא עם המשפחה בשעת הפטירה הוא אחד המפגשים הטעונים ביותר והמורכבים ביותר. ראוי שיוטל פיקוח הדוק על מחירי החלקות ומחירי השירותים הנלווים לקבורה."
גם בכירים לשעבר בחברה קדישא, כמו יהושע ישי, לשעבר מנכ"ל חברה קדישא תל-אביב, מודים שהמצב אינו אידאלי. ישי פתח לאחרונה אתר אינטרנט - "קדישא נט" - המספק ייעוץ מקיף לגבי הסדרי קבורה. "ראיתי את הבעיות העיקריות בקשר בין הציבור לחברה קדישא," הוא אומר, "התנגדתי, למשל, למתן טיפים ולנורמות אחרות שהשתרשו וניסיתי לעודד תלבושת מכובדת אצל העובדים."
מאיר שפיגלר, מנהל הרשות הארצית לשירותי דת במשרד ראש הממשלה, שמע לראשונה על חלק מהנתונים בעקבות פניית מעריב. הוא מודה כי יש מקום לשינויים רבים בתחום הקבורה. "הרשות הארצית לשירותי דת קיבלה עצמאות רק בחצי השנה האחרונה," הוא אומר, "בימים אלה ממונים מפקחים שיבדקו את המצב בשטח, ואיש מקצוע שתפקידו יהיה לטפל וללוות בתי-עלמין עתיקים. כדי לפקח על חברות קדישא, ייווצר מנגנון שיעניק רישיון לשנה, והחידוש יתבצע רק לאחר בדיקה." בעקבות הממצאים, תיערך בשבוע הבא פגישה בין הרשות הארצית לשירותי דת לביטוח הלאומי במטרה למצוא פתרונות. מעריב יעקוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
