סכנה עמוק באדמה
דליפת ליטר גז בישול מסוכנת כמו 2.5 ק"ג חומר נפץ. ובכל זאת, תחום הגז לשימוש ביתי הוא מהפחות מפוקחים בישראל וחברות הגז לא מחוייבות לחשוף את המידע. התוצאות האפשריות לפניכם
במאי 2003 החריד פיצוץ עז את מרכז תל-אביב, ממש מאחורי מסעדת ג'ירף. הפיצוץ נוצר כתוצאה מקילוח גז מצובר שהוטמן באדמה. כ-30 אנשים נפגעו, אך איש, למרבה המזל, לא קיפח את חייו. לתושבי שכונת התקווה המזל שיחק פחות. בדליפה שאירעה באותה שנה קרס בניין מגורים בשכונה וגרם למותם של 7 אנשים.
הכירו את הסכנה הפוטנציאלית שרובנו כלל לא מודעים לה - גז. הוא משמש אותנו באופן יומיומי, ומובל לבתים באמצעות מיכלי גז או צוברים תת-קרקעיים.
בשנים האחרונות מתרחש מעבר מצריכת גז בבלונים לצריכת גז מצוברים (מכלים גדולים המוטמנים מתחת לקרקע ומשותפים לכל דיירי הבניין), שמספרם עומד על-פי הערכות במשרד התשתיות על 50-40 אלף. חברות הגז מעודדות מעבר לצוברים בעיקר מסיבות מסחריות, אך גם מנימוק בטיחותי בולט: הצוברים מוטמנים כאמור באדמה, ולכן הם בטוחים יותר מבלוני הגז. ואולם, בבדיקת מעריב התגלו חסרים משמעותיים בפיקוח - מרגע התקנת הצוברים ואילך.
נתחיל בתקן: התקן הישראלי (ת"י 158) ושאר התקנות המתייחסים לצוברי גז שונו בשנים האחרונות, ודרישות הבטיחות בו פחתו. עד 2001 הם כללו חובת בדיקה אחת לחצי שנה, לאיתור דליפות בצוברים. זו בוטלה.
אורך החיים של צובר גז הוא כ-15 שנה, ולאחר מכן יש לחדשו. במקרים רבים עוברים הצוברים "הגנה קתודית" (הגנה מפני חלודה), שמעניקה להם עמידות ל-25 שנה , ואז יש לבדוק את איכות ההגנה אחת ל-5 שנים.
הצטברות חלודה, כאמור, "פוצעת" את הצובר ומאפשרת לגז לחמוק דרכה. אפילו סילון קטן, של ליטר גז, מקביל בפעולתו ל-2.5 ק"ג חומר נפץ. לדברי יואב ערמוני, לשעבר ראש מינהל הדלק והגז במשרד התשתיות, "גז בישול מהווה כ-80% מכלל החומרים המסוכנים בארץ. ההסתברות לאירוע מסוכן כתוצאה משימוש בגז בישול, גבוהה בהרבה מאשר דליפה של חומרים מסוכנים, כמו אמוניה או כימיקלים ממכלית".
למרות זאת, חברות הגז לא חייבות לדווח על-פי החוק על החלפת הצוברים או על בדיקת ההגנה הקתודית. "לפעמים יש צוברים שהגיעו לגיל שצריך להחליף אותם, ואף-אחד לא יודע על כך", אומר בכיר לשעבר באחד ממשרדי הממשלה.
החובה החוקית היחידה החלה על חברות הגז היא לקבל אישור מהרשות המקומית ומהתמ"ת להטמנת הצובר באדמה. טיב האישור תלוי בנכונות הרשות המקומית: תרצה, תדרוש 3 אישורים-מהתמ"ת וממכבי-האש, שמעניקים אישור על-פי תוכניות מתאר; וממעבדה, שמבצעת בדיקה בשטח ומוודאת כי הצובר הוטמן כראוי, וכי הוא עומד בתקן. לא תרצה, היא תסתפק באישור מהתמ"ת, שניתן מראש וללא בדיקה בשטח.
ממכבי-האש נמסר, כי מאז 2002 כאשר רשות מקומית מבקשת את אישור מכבי-האש להטמנת צובר, מכבי-האש דורשים אישור מעבדה. אבל מה קורה כאשור הרשות המקומית לא דורשת מהם אישור?
ממידע שהגיע לידי מעריב עולה, כי לא כל הרשויות המקומיות דורשות בדיקה של צוברי גז שהותקנו לפני אכלוס הבניינים. בנוסף, קיימים גם צוברים ישנים, שהוטמנו לפני שהרשויות המקומיות דרשו בדיקה כזו, או צוברים שנמצאים בבתים שעברו הסבה לאחר שאוכלסו - מבלונים
בעקבות פנייה לעיריות ב-4 הערים הגדולות, נמסר:
עיריית חיפה: "הקמת צוברים מותנית בהיתר בנייה ובאישור מכבי-האש".
עיריית ירושלים: "העיריה דורשת אישורים לתקינות מערכת הגז, משירותי כיבוי אש וממעבדות מוסמכות. בניית צובר חדש מצריכה היתר בנייה, אך ככלל, האישורים להנחת צוברי גז או החלפת בלונים בצוברים מוגדרים בחוק הגז, אשר אינו בסמכות העיריה אלא בסמכות משרד התמ"ת". מעיריית תל-אביב יפו: "העיריה מתייחסת להצבת צוברי גז כמו לכל בנייה אחרת, הטעונה היתר בנייה. לא קיים מיפוי של צוברי הגז בעיר".
עיריית באר-שבע: "הטמנת צוברי גז כחלק מבניינים חדשים מצריכה היתר בנייה ואישור מהתמ"ת, מכבי האש והמעבדה. עם זאת, בעלי בתים פרטיים שבוחרים להתקין צוברי גז עושים זאת לעתים ישירות מול חברת הגז, ללא מעורבות העיריה".
בעיה נוספת היא פיצול אחריות הפיקוח על הצוברים. אחריות משרד התמ"ת מתמצה עם מתן האישור להטמנת הצובר. מאותו רגע עוברת האחריות באופן עקיף למשרד התשתיות, האחראי על פעילות חברות הגז.
במשרד התשתיות אין מפה או תיעוד מסודר של כל הצוברים הנמצאים מתחת לקרקע, ואין מידע על מועד הטמנתם לצורך בקרה. הטענה: את ההתקנה אישר התמ"ת. ב-2005 ביצע משרד התשתיות 169 בדיקות אזוריות, שכללו גם בדיקת צוברים. המשמעות היא שכמות קטנה של צוברים נבדקה, אולם גם בה הממצאים לא היו טובים. "למשרד התשתיות אין מספיק כלים להתמודד עם הפיקוח על הצוברים", אומר איש מקצוע מתחום הגז, "עם כוח האדם הקיים, וללא תוספת סמכויות, הם לא יכולים לעשות הרבה.
"יש היום 3 גופים שאחראים על הבטיחות בגז", ממשיך הגורם, "משרד העבודה, משרד התשתיות והמשרד לאיכות הסביבה. בהרבה מקרים, המשרדים פשוט דורכים אחד לשני על הרגליים. טיפול בבעיות בטיחות גז נופל בין הכיסאות. אין העברת אינפורמציה מסודרת, וכתוצאה מכך לא כל בעיות הבטיחות מטופלות כמו שצריך".
ממשרד התשתיות נמסר בתגובה: "המשרד מעוניין להעביר אליו את כל סמכויות הפיקוח על צוברי הגז. מתקיימים לצורך כך מגעים עם משרד התמ"ת, אך היות שמדובר גם בהעברת תקציבים משמעותית, יידרש לכך זמן".
במשרד התמ"ת מודים, כי "בידינו רק נתונים על האישורים שניתנו על-ידינו, אך לא על מספר ההתקנות שבוצעו בפועל. הנתונים המדויקים על ההתקנות נמצאים בחברות הגז". אלה, כאמור, אינן מחויבות על-פי החוק למסור מידע מיוזמתן על ההתקנות שביצעו, אולם גורמים בכירים בענף הגז מסרו למעריב, כי גם כאשר הן מתבקשות למסור מידע על ההתקנות, לעתים הן מתנגדות בטענה שמדובר בסודות מסחריים.
לדברי ערמוני, "הפתרון הטוב ביותר הוא לאחד את כל גופי האכיפה תחת קורת גג אחת, משלב התקנת הצוברים ובלוני הגז ועד לשלב הבדיקות והסמכת הבודקים. המקום הטבעי, בעיניי, הוא המשרד לאיכות הסביבה, באמצעות האגף לטיפול בחומרים מסוכנים". פתרונות אחרים המוצעים על-ידי גורמים בענף הם הגברת האכיפה באמצעות הרשויות המקומיות, שהינן בעלות כוח אכיפה משמעותי וזמין יותר, או איחוד הסמכויות בידי משרד התשתיות או התמ"ת.
בינתיים יכולות חברות הגז להרוויח לא רק מהיעדר הפיקוח, אלא גם מענישה מגוחכת כאשר מתגלים ליקויים. העונש המקסימלי על עבירות בתחום הוא שנתיים מאסר, או הסכום המקביל - כ-70 אלף שקל, סכום מגוחך עבור חברות המגלגלות מיליוני דולרים בשנה.
בנוסף, קיימת אזהרה לשלילת רישיון. אולם אזהרה כזו ניתנת רק לאחר איתור מספר מסויים של ליקויים ועבירות, ולא ניתן להשתמש בה כענישה בגין ליקוי מסוים. בפועל, גם אם ננקטים הליכים לשלילת רישיון לאחר שימוע ועדת ערר, עד כה לא נפסל הרישיון באף מקרה.
לדברי התמ"ת, "הטמנת צובר גז בניגוד לתקנות תגרור הוצאת צו בטיחות על-ידי מפקח עבודה, שמשמעותו הפסקת פעולת הצובר עד למילוי כל הדרישות בתקנות". אלא שכאמור, לא כל צוברי הגז נבדקים.
חברות הגז מסרו בתגובה:
פזגז: "מתבצעות בדיקות תקופתיות לצוברים, על-פי דרישות התקן, אשר כוללות בדיקות לחץ, החלפת אביזרי בטיחות וחידוש צבע. בנוסף, לפני כל אספקת גז לצובר מתבצעת בדיקה ויזואלית על-ידי נהג המכלית. מדובר במספר בדיקות בשנה לכל צובר. פזגז מעסיקה כ-20 מתקיני גז, אשר עברו הכשרה והסמכה לטיפול בצוברים, ובנוסף מחזיקה עשרות טכנאי גז".
סופרגז: "בכל שנה עומדת סופרגז בכל הבדיקות הנדרשות. החברה מעסיקה למעלה מ-200 טכנאים ומנהלים טכניים וכ-10 מהנדסים העוסקים כולם בנושא הבטיחות. סופרגז מבקשת להדגיש, כי היא שמה לה כמטרה להחמיר בנוהלי הבטיחות, לעתים אף מעל הנדרש בתקנות".
אמישראגז: "תחום הבטיחות, הנמצא בראש סדר העדיפויות של אמישראגז, מטופל בהתאם לנהלים, לתקנות ולתקנים המחייבים. אמישראגז מפעילה למעלה מ-100 אנשי מקצוע - טכנאים ומהנדסים, אשר מועסקים במשרה מלאה".
דורגז: "כיוון שדורגז היא חברה חדשה יחסית, עשרות הצוברים הראשונים שהותקנו בשנת90' יסיימו את חייהם השנה. הם יועברו לבדיקה - ובמידת הצורך יוחלפו. לדורגז יש אגף בטיחות, שבראשו עומד מהנדס בטיחות במשרה מלאה. האגף עורך מעקב, רישום ופיקוח על עבודות שנעשו. משרד התשתיות ערך השנה לחברה כ-10 ביקורות. דורגז מגישה את כל התוכניות למכבי-האש ומטפלת ב-200 תוכניות רישוי בשנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
