כמה מרוויח בלוגר?
בעלי אתרי הווב 2.0 עשויים לשפר משמעותית את תוכן הגולשים אם ישתפו את יוצריו ברווחים
כולם מחפשים אחריו (גוגל, יאהו), כולם רוצים שהוא יהיה שלהם (יוטיוב, פייסבוק, מייספייס) ואף אחד לא ממש שש לשלם עליו - זהו תוכן הגולשים. תוכן הגולשים באינטרנט משול לדבש. היצרנים שלו (הדבורים/הגולשים) משקיעים את מרצם ואת זמנם על מנת להפיק אותו, והכוורנים (מנהלי אתרי הווב 2.0) מוכרים אותו בלי לשתף את היצרנים ברווחים.
הדיון הזה צץ מדי פעם בפעם כאשר גולשים כאלו ואחרים מתרעמים על תקנון בעייתי, אשר מפקיע מהם את הזכויות על התוכן שלהם, כמו גם על שימוש בתכנים שלהם, על מנת לפרסם את האתר הנהנה משירותיהם. תוכן הגולשים הוא הדבש הדיגיטלי של המרחב האינטרנטי לא רק מבחינת הביקוש הרב, אלא גם מבחינת הניצול לכאורה שהפקתו כרוכה בו.
האם תוכן הגולשים הוא מעין עבדות מודרנית? אמנם קשה לראות בו מקבילה לסדנאות היזע במזרח הרחוק, אבל אין ספק שמצב העניינים היום הוא שספקי התוכן האמיתיים, אשר נותנים שירות לחברות מסחריות, אינם זוכים לשכר כלשהו תמורת שירות זה. יתרה מכך, אתרי האינטרנט משתמשים בתוכן הזה לצורך הפקת רווחים נאים.
האם אפשר לחייב את האתרים לשלם על התכנים שהגולשים מפיצים? קשה לומר, אך נראה שיש לגולשים חלק לא מבוטל במציאת מודל כלכלי שהם יוכלו ליהנות ממנו, בנוסף לחלק המשמעותי שיש להם בתעבורת האתרים הללו. האם גם הגולשים, כמו אותן דבורים, עלולים למצוא את עצמם משרתים גורמים מסוימים בלי לרצות בכך?
אם נחזור להשוואה לדבש, נראה כי כמותו, ככל שתוכן הגולשים מופק מחומרי גלם טובים יותר, איכותיים יותר או אותנטיים יותר, כך הדרישה לו גבוהה יותר - אך האם גם המחיר שלו אמור להאמיר? עד לפני זמן לא רב ניתנו שירותי בלוג ברשת בתשלום, הווה אומר, הגולשים הם אלה שהיו צריכים לשלם בעבור הבלוג. התקופה הזו נראית רחוקה למדי מהמצב היום, שבו ה"חינם" הפך למטבע עובר לסוחר.
נראה כי הגולשים נהנו ממצב "החינם" והחלו לשטוף את הרשת בשלל הגיגים ודעות בבלוגוספירה ההולכת ומתפתחת, ובמהרה החלו להתפתח גם פודקאסטים ווידיאו-בלוגים. אך מעל להררי המלל, הווידיאו והקול, נראה כי יש מי שמצליח להפיק רווחים נאים מכך - ולרוב לא מדובר בגולשים, יצרני התוכן.
נראה כי עדיין לא נבנה בסיס עסקי-כלכלי משותף בין יצרני התוכן (הגולשים/הבלוגרים) לבין בעלי אתרי הווב 2.0. יתרה מכך, לתוך הכאוס הזה נכנסו בעלי עניין ש"קונים" בלוגרים שביקרם הם חפצים. מיקרוסופט ו-AMD, לדוגמה , חילקו מחשבים ניידים לבלוגרים "נבחרים" על מנת שאלה יסקרו את המוצר שלהם.
בארץ, חברת פלפל קידמה את קו בגדי הים שלה באמצעות הענקת סט לבלוגרית זרובבלה, וזו דגמנה
מעבר לרצון למסד - לפחות חלקית - את תרבות הבלוגים, נראה שההיגיון התוכני טמון בעובדה בסיסית: בלוגרים בשכר, כמו עיתונאים בשכר, עמידים יותר בפני פיתויים כדוגמת המחשבים הניידים, בגדי הים או כל מתנה אחרת, שנועדה "לקנות" מהם דעה חיובית. באורח פרדוקסלי, דווקא תשלום והסדרה כלשהי של בלוגים מסוימים עשויים לספק מידע אמין בהם.
נראה כי היפוך מצב העניינים - מתשלום תמורת שירותי אחסון לבלוג ועד תשלום עבור הכתיבה - עשוי להשביח את תוכן הגולשים ולשדרגו, ולא להיפך. ראוי כי לפחות חלק מהבלוגים יזכו לשכר, וראוי כי הגולשים יהיו מודעים לכך שמולם עומד בלוגר בשכר.
אולי באחד הימים תפותח פלטפורמה שתיצור מודל כלכלי שממנו יוכלו הגולשים להתפרנס - ואולי הפתרון טמון אצל הגולשים. ייתכן כי הם אלו שילמדו את השוק וייצרו רווחים מהתוכן שלהם, בין אם בפנייה ישירה לגופים מפרסמים ובין אם במכירת מוצרים נוספים באמצעות הבלוג, בעבודה בשכר עבור גוף כזה או אחר או על-ידי מתן שירותים. ואולי בקרוב נראה גם מודעות דרושים בסגנון: "דרוש בלוגר".
נא להמתין לטעינת התגובות
