מדינת ישראל נגד האופנועים
לכלים דו-גלגליים יש ערך עצום בהקטנת עומסי התנועה והחניה במטרופולינים הצפופים בישראל. לכן במקום לשלם אגרות גודש, צריכים גם נהגי המכוניות לעודד תחבורה דו-גלגלית - ולשמור על הרוכבים
האוצר דורש לבטל את "הסכם החציה" בביטוח החובה, שלפיו כאשר רוכב על רכב דו-גלגלי נפגע בתאונה שבה מעורב כלי רכב רב-גלגלי, משלם המבטח של הרכב האחר 75% מסך הפיצוי לרוכב האופנוע.
הסכם החציה נועד לתקן עיוות אובייקטיבי, שנובע מכך שהרוכב על הרכב הדו-גלגלי נפגע גם אם הוא לא אשם בתאונה. לעומת זאת, הנהג הפוגע שלא נפגע בגופו, ולכן לא תובע את הביטוח, לא מעלה את סך כל הפרמיות שנדרשות מבעלי המכוניות.
לשם השוואה, כאשר נהג מכונית פוגע ברוכב אופניים, מכסה ביטוח החובה שלו 100% מנזקיו של הרוכב - אפילו אם הרוכב אשם בתאונה, ולמרות שהרוכב כלל אינו מבוטח.
דברי ההסבר של אנשי האוצר, כפי שמופיעים בהצעת התקציב, הם לא מקצועיים במקרה הטוב ואינם אמת במקרה הפחות טוב, ולהלן שתי דוגמאות לכך. "לא קיים כל צידוק כלכלי לחלוקת הנטל בין המבטחים", נכתב שם, בהתעלמות גם מן ההסבר שהובא בתחילת הדברים וגם מן העובדה שמי שיצר את הסכם החציה הרי סבר אחרת.
"בעוד שהולך הרגל לא יוצר סיכון תחבורתי", נכתב בהמשך הדברים, "הרי שרוכב האופנוע יוצר סיכון כזה", וגם זאת שטות מוחלטת, ודאי במדינה שבה שיעור הולכי הרגל מתוך כלל הרוגי תאונות הדרכים הוא הגבוה ביותר מבין המדינות המפותחות.
לכלים דו-גלגליים, במיוחד לקטנועים אוטומטיים, יש ערך עצום בהקטנת עומסי התנועה והחניה
במטרופולינים הצפופים בישראל. לכן, במקום לשלם אגרות גודש, צריכים גם נהגי המכוניות לעודד תחבורה דו-גלגלית (ולשמור על הרוכבים), וליהנות מכך שהרוכבים אינם גורמים לפקקים.
אגב, אין כל ספק שבחוק הפיצוי לנפגעי תאונות הדרכים (פלת"ד, החוק שמתוקפו קיים מנגנון ביטוח החובה) ישנם הרבה מאוד עיוותים כלכליים, וסעיף הרכיב הדו-גלגלי הוא רק דוגמה אחת מני רבות.
בפועל, הפלת"ד הוא אבי אבות הטומאה בהתייחסות הכלכלית של מדינת ישראל אל תאונות הדרכים, מפני שמעצם מהותו הוא נועד לטאטא מתחת לשטיח את הבעיה הכלכלית שגורמות התאונות למשק הישראלי.
לו היתה מדינת ישראל צריכה לטפל בנפגעי התאונות מתוך תקציבה, היא כבר היתה מוצאת מזמן כלים יצירתיים לצמצום נזקי התאונות. אבל כאשר הנטל מטופל ישירות על ידי ביטוח החובה, המדינה אפילו לא רואה את הנזק הכלכלי העצום הזה.
במדינות חכמות משלנו, אוסטרליה לדוגמה, לא הפריטו את ביטוח החובה לרווחתן הכלכלית של חברות הביטוח המסחריות, אלא הטילו על התאגיד הממשלתי שגובה את ביטוח החובה לצמצם את תאונות הדרכים.
ממשלות אוסטרליה - הן הממשלה הפדרלית והן ממשלות המדינות השונות שם - נמדדות על ידי הציבור שלהן לא רק במדד הכללי של מספר הנפגעים בתאונות, אלא גם במדד כלכלי פשוט של מחיר הנזקים האלה.
כאשר נהג נדרש לשלם סכום גדול יותר תמורת ביטוח החובה, הוא מרגיש בכיס שלו שתאגיד הביטוח או הממשלה שלו נכשלו באותה שנה בצמצום נזקי התאונות, ולהפך.
נא להמתין לטעינת התגובות
