עם הפנים לבעל הרכב: על התחרותיות בענף הרכב
זה שנות דור שתחום הרכב הוא הפרה החולבת המניבה ביותר עבור רשות המסים; באוצר מונעים לא רק תחרותיות, אלא גם מחיר נורמלי לאזרח הקטן והבלתי מקומבן
זה שנות דור שתחום הרכב הוא הפרה החולבת המניבה ביותר עבור רשות המסים, ואין כל סיכוי שמישהו באוצר ייתן יד לגעת בתנובת המס של הפרה הזאת. לכן כל השיקולים סביב ענף הרכב נובעים בראש ובראשונה מנגזרותיה השונות של מערכת המס, וזה ניכר בו יותר מאשר בכל תחום מסחרי אחר שקשור בייבוא. הם מונעים לא רק תחרותיות, אלא גם מחיר נורמלי לאזרח הקטן וה"בלתי מקומבן".
לפני עידן ועידנים, כאשר המשק הישראלי לא הבין את תחלואי ההפרטה אבל ניסה להשתקם מתחלואי הכלכלה הממשלתית, התנהל המיסוי הישיר על ייבוא רכב לישראל באופן משונה. מס הקנייה - המס העיקרי שמוטל בגין כלי רכב בישראל - הוטל על מחיר המכונית לצרכן ולא על המחיר שלה ליבואן. במילים אחרות, אם מחיר המכונית כולל הובלה וביטוח היה 100 שקל, היבואן רצה להרוויח 30 שקל והמס היה 100% - הרי שמחיר המכונית לצרכן היה 260 שקל.
במסגרת אחת הרפורמות מקדמת דנא הוחלט שמסים יוטלו רק בגין עלות המכונית ליבואן בתוספת עלות המשלוח והביטוח, ואילו היבואן רשאי להחליט בעצמו על מתח הרווחים שלו מבלי שהחלטה זאת תיקנס פעם נוספת בדמות מס קנייה. לכאורה מדובר בקדמה, בשוק חופשי, בכלכלה בריאה
ובשוויון הזדמנויות, ממש צדק חברתי. למעט בעיה אחת קטנה: המיסוי על רכב חשוב לרשות המסים, ולכן הוא נותר גבוה משמעותית בהשוואה לכל מדינה מערבית כמעט.
ההחלטה שלא להטיל מס קנייה על רווחי היבואן הוזילה בתחילה את מחירי המכוניות לצרכן, אבל עצם קיומו של מס קנייה גבוה כל-כך מהווה מחסום שמונע את הייבוא המקביל והתחרותי של כלי רכב.
ב-15 השנה האחרונות, בגלל עיוות מס אחר, גדל באופן דרמטי חלקם של כלי הרכב ה"צמודים" בשירות ציי רכב וחברות ליסינג, ואחת מתוצאות העיוות הזה היא שיבואני הרכב מגדילים את הרווחים שלהם רק כדי שיוכלו לחלוק אותם עם לקוחותיהם הגדולים, על חשבון האזרח הקטן כמובן.
כיום, כאשר מחיר המכונית העממית הוא 130 אלף שקל וחברות הליסינג מקבלות הנחה של 20%, יש לשקול חזרה לשיטת מיסוי פרימיטיבית, שמטילה מס קנייה על מחיר המחירון של המכונית ולא על מחירה מעבר לים. גם השיטה הזאת לא תגשים את החלום של כץ, מפני שכל עוד לא יקוצץ באופן משמעותי מס הקנייה על רכב בישראל לא תתקיים אצלנו תחרות אמיתית. במקרה הטוב ייאלצו יבואני הרכב לצמצם משמעותית את מתח הרווחים שלהם ושל שותפיהם העסקיים ולמצוא שיטות אחרות לסימביוזה הזאת. במקרה הרע מחירי המכוניות לצרכן אולי לא יירדו, אבל גם משרד האוצר יהפוך לשותף בחגיגה.
כך, לכל הפחות קיים סיכוי שחלק מן המסים יופנה לקיום צדק חברתי בתחומים אחרים. בכל מקרה קל יותר לשכנע את האוצר להטיל יותר מסים מאשר לקצץ בהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם