איך שר התחבורה החדש ינקה את המינויים הפוליטיים?
כמו קודמיו - כנראה שגם שר התחבורה החדש לא ירצה בתפקיד, אבל לפי הבטחות האוצר הוא לפחות ייתקל בנכונות להשקיע כסף בתשתיות. הכי דחוף: לסלק את המינויים הפוליטיים ולהתחיל להילחם באמת בקטל בדרכים. וגם - 3 החלטות של מופז שנרצה לשכוח
פרופיל שאול מופז
מדהים לגלות בכל פעם מחדש כיצד נלחמים הפוליטיקאים שלנו על משרדים בעלי השפעה סקטוריאלית ומתעלמים מהמשרד השלישי בחשיבותו מבחינת ההשפעה על המשק, והשני בחשיבותו מבחינת האחריות לחיי אדם.
שר התחבורה מקבל אחריות על תשתיות שמתוקצבות במיליארדי שקלים בשנה, שיכולות להפריח את הכלכלה - או לחנוק אותה. השר אחראי על התחבורה היבשתית, האווירית והימית, על נמלי הים והאוויר, על הרכבת, על יעילות השינוע של סחורות ומטענים, על אחוזים ניכרים מזיהום האוויר וחשוב מכל: על צמצום הקטל בדרכים, שגובה יותר קורבנות מכל המלחמות ופעולות הטרור גם יחד.
אלא שלמרות כל חשיבותו וההזדמנות למלא שליחות ציבורית אמיתית - אף אחד מבין 15 שרי התחבורה שכיהנו כאן ב-13 השנים האחרונות לא בחר בתיק כבחירה ראשונה ולא שאף לקבלו.
כל השרים "הסתפקו" בתיק התחבורה, אף שהאמינו שמגיע להם תיק "חשוב" או "טוב" יותר. אף אחד מהם לא ביקש קדנציה נוספת בתפקיד, ורובם ברחו מהמשרד ברגע שהתאפשר להם. אף אחד מהם גם לא חולל שינוי של ממש.
המשימה, או המכשול הראשון, שמחכה לשר התחבורה הבא היא זו שאף אחד מהשרים שלפניו לא צלח: התגברות על שכבות של מינויים פוליטיים לא מקצועיים. כמעט כל אחד מהשרים הקודמים הותיר אחריו את מקורביו ומקורבי מפלגתו, כך שרבים מבין אלה שאמורים לקבל החלטות מקצועיות אינם בעלי רקע מקצועי.
כדי להתגבר על המכשול, יהיה על השר להחיל שינוי דרמטי, להפוך את תהליך קבלת ההחלטות במשרד לשקוף בפני הציבור, ולצמצם השפעות של גורמים אינטרסנטיים.
השר החדש צריך להנחות את פקידיו לפרסם באתר האינטרנט של המשרד בתוך 3 חודשים את כל נוהלי העבודה הקיימים כיום ואת כל אלה שצפויים להיכנס לתוקף. כשיפורסמו פומבית, תוכל להיות ביקורת שתוביל לרפורמה ולשחרור חסמים.
שנת 2009 יכולה להיות מנוצלת גם לצמצום הפערים האדירים שנוצרו במשך עשורים בתשתיות התחבורה. מגירות המשרד מלאות בתוכניות לפיתוח, ובאוצר יש כעת נכונות להשקיע כספים שיסייעו להרחבת הכלכלה.
אלא שבשונה מטעויות שנעשו בעבר, השר חייב למנוע מצב שבו מבוצע - במקביל ובכל חלקי הארץ - מספר רב של פרויקטים שאורכים שנים. במקום זה צריך להתרכז בפרויקטים שאפשר להתחיל ולסיים במהירות האפשרית.
דגש מיוחד צריך השר לשים על השקעה בתשתיות בטיחותיות ובשיפור הבטיחות של רשת הכבישים הקיימת, למרות שמעצם טיבם פרויקטים אלה כמעט בלתי נראים לעין, ואי אפשר "לגזור איתם סרב טים".
תאונות הדרכים עולות למשק הישראלי יותר מ-20 מיליארד שקל בשנה, בנוסף לסבל האנושי, ואין השקעה כלכלית משתלמת יותר מאשר מניעתן באמצעות תשתית סלחנית.
שר שיטפל טיפול ממשי בתאונות הדרכים יוכל להציל בכל שנה את חייהם של לפחות 100 בני אדם, למנוע פציעות קשות מאלפים נוספים ולחסוך למשק הישראלי מיליארדי שקלים.
את השינוי אפשר וצריך לחולל בתוך שנה מיום הכניסה לתפ קיד. הצעד החשוב ביותר יהיה כינוסן של 3 ועדות ציבוריות שיידרשו להגיש מסקנות אופרטיביות בתוך 6 חודשים.
אין מוטיבציה
ועדה אחת צריכה לבחון לעומק את "חוק פיצוי נפגעי תאונות דרכים" - שממנו נגזר ביטוח החובה לרכב, ואשר יוצר מצב שבו אין למדינת ישראל מוטיבציה כלכלית לצמצם את מספר התאונות.
כיום הציבור משלם באמצעות ביטוח החובה את כל נזקי הגוף, וככל שיש יותר תאונות - הפרמיה עולה. אפשר לאמץ מודלים מהעולם שבהם חלק מהנטל "נופל" על המדינה או על המבטחים.
ועדה שנייה צריכה לדון בתהליך הכשב רת הנהגים ולרכז את כל העבודות שנעשו באופן בלתי מתואם בעשורים האחרונים.
ועדה שלישית צריכה לדון בשינויים הנחוב צים בחוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - כדי להפוך את הרשות לגוף מקצועי בעל משמעות אמיתית במאבק בתאונות.
חשוב שוועדות אלה יהיו ציבוריות ולא ועדות של בעלי אינטרסים מתוך משרד התחבורה ומסביבתו, וחשוב עוד יותר שמסקנותיהן יהיו ישימות.
שר שיתחיל את הקדנציה שלו בדרך זו ויפעל ברצינות ליישום המסקנות בתוך שנה עד שנה וחצי יהיה השר הראשון מאז ומעולם שיחולל שינוי של ממש במשרד התחבורה.
החלטות של מופז שנרצה לשכוח
-מינויים פוליטיים, בהם מינוי מנהל אגף הרישוי שהיה קבלן קולות של קדימה.
- הקמת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים באופן שאינו מספק.
- העלאת מספר שעות הנהיגה המותרות לנהגים מקצועיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
