פיאט כרומה - משפחתית אחרת
פיאט כרומה מציעה שילוב מיוחד ונעים של רכות ושיכוך, כך שהיא מתגברת על פגעי מע"צ ומשדרת תחושת סמוך עלי כמעט בכל מצב. אז מה אם היא לא מספיק מפנקת
מי שמחפש מכונית משפחתית גדולה ממאזדה 3 או טויוטה קורולה מתלבט בדרך כלל בין מאזדה 6 לטויוטה אוונסיס, בין פולקסוואגן פאסאט לסקודה סופרב, או בין הונדה אקורד לסובארו .B4 על רקע זה, קשה לראות כיצד תצליח פיאט ישראל למכור מספיק כרומות כדי שנוכל לשזוף בהן את עינינו.
ההולכים עם העדר לא יאותו לקבל התפרעות שכזאת: זה הרי לא ג'יפ ולא ג'יפון, לא מיניוואן ואפילו לא סטיישן. גם נפח המנוע, 2.2 ליטר, חורג מן הנורמה הישראלית.
אחרי שלושה ימי שיטוטים עם כרומה שמתי לב שיותר מכל היא מכונית שמושכת מבטים, צדה את עיניהם של אזרחים ותיקים, רבים מהם יוצאי ברית המועצות לשעבר. כרומה, המשפחתית הגדולה של פיאט, היא אולי העוף המוזר ביותר שניתן להעלות על הדעת בקטגוריה שלה, ומראש מדובר במכונית שפונה אל אנשים שחיים וחושבים מחוץ לקופסה. המרכב, למשל, שונה מרוב מכוניות הנוסעים המוכרות.
כרומה תוכננה ונבנתה לראשונה קצת לאחר תחילת העשור הנוכחי, לאחר שג'נרל מוטורס נקשרה בעסקה המטופשת ביותר שנרקמה בתעשיית הרכב בעשור החולף ורכשה 20 אחוז מפיאט. פיאט יצאה מן הנישואים האלה עם מיליארד דולר במזומן וכמה רכיבים משותפים לה ולאופל - החטיבה האירופית של ג'נרל מוטורס.
שניים מהרכיבים האלה, למשל, הם מנוע הבנזין בנפח 2.2 ליטר ותיבת הילוכים אוטומטית בעלת חמישה יחסי העברה שמשודכת אליו, ושניהם משמשים בין השאר את אופל וקטרה. רכיב אחר, או לכל הפחות ההשראה אליו, הוא מיקום מתג ההתנעה של המכונית בין המושבים הקדמיים, אזור שמשמש בדרך כלל את סאאב. מבלי להעליב, זה אחד הדברים שהכי אהבתי אצלה, והלוואי ויותר יצרנים יאמצו את המיקום הכל כך נוח הזה.
כרומה אמנם נראית גדולה אבל היא דווקא לא ארוכה או רחבה מבנות קבוצתה, לכן היא לא יותר בעייתית לחניה עירונית מאשר מאזדה 6 למשל. המרכב הגבוה, לעומת זאת, אפשר למעצבי הפנים לבנות סביבת נהג ותא נוסעים מאוד מרווחים.
עיצוב תא הנוסעים וסביבת הנהג פשוט ועושה את העבודה. עם זאת, הוא רחוק מהסטנדרט שהציבה פיאט. המכונית אמנם בנויה היטב, אבל אותות הזמן כבר ניכרים בעיצוב שלה וגם תכולת האבזור פחות מרתקת ממתחרות כמו סקודה סופרב.
הדבר הטוב ביותר שאפשר לומר על כרומה, גם מבעד לפלטפורמה הגרמנית שלה, הוא שמהנדסי פיאט הצליחו לייצר תחושת התנהגות כביש איטלקית: בשונה מהצרפתיות הרכות והגרמניות הנוקשות, התנהגות איטלקית משלבת קשיחות קלילה עם יכולת טובה של שיכוך מהמורות, ולרוב גם היגוי מדויק ומהנה.
כרומה מצליחה להציע שילוב מיוחד ונעים של רכות ושיכוך, כך שהיא מתגברת על פגעי מע"צ ומשדרת סמוך עלי כמעט בכל מצב. ההיגוי פחות מוצלח, ויחד עם מנוע שפועל טוב בנהיגה רגועה אך מתקשה להבריק בשעת הצורך, מתקבלת משפחתית נחמדה אבל לא מאוד מגרה לנהיגה.
נהג רגוע, גם מי שנוהג מרחקים, יקבל מכונית נוחה, פחות נמרצת ממכוניות יפניות אבל יותר מהנה מרובן. נהג נחוש יותר יגלה שהמכונית הזאת מוכנה להתאמץ בשבילו, אם כי במחיר של צליל מנוע נאנק ורעשי כביש ומתלים לא מבוטלים, וכזאת שמשדרת לו מבעוד מועד התראות לגבי נקודת הפרישה המתוכננת שלה מן המשחקים איתה.
מושב הנהג רחב מכדי לספק תמיכה טובה, כמה ממתגי השליטה במערכת השמע ממוקמים במיקומים ביזאריים על גבי גלגל ההגה, בקרת האקלים עמוסה מדי וגלגל ההגה עבה ומעט מוזר בתחושה שהוא מקנה.
אבל כל אלה הם חלק מן התחושה
לאחר שהשבנו את כרומה לבסיסה נותרנו עם רגשות מעורבים. מצד אחד, זאת מכונית חריגה, והחריגות שלה טובה, מעניינת, שימושית ויעילה. החן המיוחד שלה נובע מן התחושה האיטלקית האותנטית שיש בהתנהגותה, אם כי לא ברור לכמה אנשים זה כבר יכול לקסום בימינו.
מנגד, הבעיות של כרומה נובעות מכך שהיא נמצאת מחוץ לעדר ומשדרת לקהל מתעניינים קטן מדי. בנוסף, זאת מכונית לא חדשה שלא צפויה לה המשכיות, כלומר, מחליפת הכרומה - אם וכאשר תגיע - תהיה מכונית אחרת לגמרי.
כרומה גם לא מציעה את רמת הפינוק שמציעות אירופיות אחרות, ואחרי שקצצנו כל כך הרבה פלחים מקהל הלקוחות הפוטנציאלי שלה מי שנותרו הם מי שחושבים אחרת, רוצים להיראות אחרת, זקוקים למרחב פנימי ונפח הטענה, ומחפשים חוויית נהיגה שונה מכל מה שמציעים היצרנים האחרים. מי שעבר את הסלקציה הזאת מוזמן לנסיעת מבחן בפיאט, ומובטח לו שלא יתאכזב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם