יונדאי CW - תחנת כוח
הדתיים שמעו את הבשורה כבר מזמן, אבל במגזר החילוני לא ממש התלהבו. עכשיו חוזרת הסטיישן עם תדמית חדשה ומחיר משתלם. גיל מלמד בודק את האפשרויות
הניסיון בעל הפוטנציאל הגבוה ביותר בשנים האחרונות בוצע על ידי דלק מוטורס, יבואני פורד, שהציעו - ועדיין מציעים - גרסת סטיישן של פורד פוקוס, במחיר זהה לזה של גרסת הסדאן.
כך נכנסה פוקוס אל קבוצת שווי שימוש 2: הקבוצה החשובה והגדולה ביותר, מה שאמור היה להבטיח לה פוטנציאל מכירות רב. אחת הבעיות, מן הסתם גם של חברות הליסינג, היא חשש לגבי ערך המכירה של מכוניות כאלה ביום מכירתן.
אולם אפשר להעריך, שדווקא מפני שלא נמכרות יותר מדי מכוניות כאלה, יהיה להן ביקוש רב יותר כמשומשות. הפוקוס סטיישן לא הצליחה לשנות את כללי המשחק בישראל, למרבה הצער. למרות זאת, מדובר במכונית נעימה מאוד, שימושית, עם התנהגות כביש טובה, אך מנוע לא עוצמתי מספיק כדי למשוך אותה בזריזות קדימה במהירויות עירוניות ופרבריות. בשיוט ונהיגה מהירה היא לא רעה.
בעקבות פוקוס, נחתה אצלנו גרסת הסטיישן של קיה סיד, שנקראת SW- סטיישן וואגן. בשונה מפוקוס, מחירה של הסיד הוא 123 אלף שקל: לא הפרש אדיר, אבל מספיק בשביל להוציא אותה מקבוצת שווי השימוש הרלוונטית לציי רכב. עם זאת, סיד סטיישן הוצעה ברמת אבזור גבוהה יותר מהפוקוס, מה שלכאורה מצדיק את תוספת המחיר.
וכאילו לא די, בימים אלה נוחתת בישראל האחות התאומה של סיד, יונדאי i30 בגרסת הסטיישן שלה. היא נקראת CW - קרוס וואגן-במקום סטיישן. ביונדאי ישראל בחרו להתחרות בפורד ראש בראש ולכן מוצעת ה-i30CW תמורת 116,337 שקל - מחיר שתואם את קבוצת רישוי 2.
שתי גרסאות הסטיישן עוצבו ופותחו במרכז הפיתוח המשותף של יונדאי-קיה בפרנקפורט, גרמניה. i30 לגרסאותיה מיוצרת בצ'כיה, במפעל חדש של יונדאי, ואילו סיד לגרסאותיה, מיוצרת בסלובקיה, במפעל חדש של קיה.
בנוסף לכך חולקות שתי המכוניות לא רק אותם מכלולי שלדה, מרכב ומתלים, אלא גם את אותו מנוע 1.6 ליטר ואותה תיבת
בגרסאות הסטיישן, לעומת זאת, ישנם כמה הבדלים, חלקם בולטים יותר, חלקם פחות. עיצובן של שתי המכוניות דומה מאוד, אבל בעוד שקיה מזכירה בעיקר את גרסת הסטיישן של פיז'ו 407, יונדאי מזכירה יותר את גרסת הסטיישן של 308, לפחות בחלקה האחורי.
חלקה האחורי של סיד מכיל חלון צד נאה יותר, שמכסה יפה את החלק האחורי המוארך יותר. לשתי המכוניות מוטות גגון, שיותר מכל משמשים כקישוט, כשהתוצאה בסיד מוצלחת יותר.
דלתות המטען האחוריות דומות מאוד, נפתחות בקלות ומאפשרות גישה נוחה לתא המטען, אלא שתא המטען של קיה ארוך יותר, הנפח השימושי שלו רב ואת המטען אפשר לכסות עם וילון נגרר. המושב האחורי בשתי המכוניות לא מאפשר ישיבה נוחה לשלושה מבוגרים, אבל המצב, מבחינה זאת, קשה יותר בקיה בגלל הגבהת המושב המרכזי.
ביונדאי, כאמור, התאמצו להכניס את המכונית לקבוצת רישוי 2 החשובה - עניין שיהיה כמעט חסר משמעות בעוד כחודש וחצי, עם המעבר לשיטת המיסוי החדשה. כיוון שכל אחת משתי המכוניות מגיעה רק ברמת אבזור אחת (קיה סיד סטיישן מוצעת גם עם מנוע דיזל ותיבה אוטומטית ו/או ידנית), ההפרש של 7,000 שקל במחיר קובע כרגע גם את רמת האבזור.
יתרונה היחיד של יונדאי הוא גג שמש, שחסר בקיה. לסיד, לעומת זאת, יש חישוקי גלגלים גדולים יותר, עשויים מסגסוגת, צמיגים רחבים יותר, ואפשרות לכוונון של גלגל ההגה למרחק ולא רק לגובה. בנוסף, יש לה גם ציפוי עור לגלגל ההגה וידית ההילוכים, בקרת אקלים, פנסי ערפל, מחשב דרך, ובטח עוד שניים-שלושה פריטים שהופכים את ה-7,000 שקל להשקעה ראויה, באופן כללי.
אם לא הודגש מספיק שמדובר באותה המכונית, נזכיר גם שמבחינת אבזור בטיחותי, תוצאות במבחני ריסוק, ביצועים, שיוך לקבוצת זיהום אוויר, צריכת דלק וכיו"ב - מדובר בעצם באותה המכונית. אחד ההבדלים המשמעותיים בין המכוניות בנסיעת המבחן ההשוואתית שביצענו הוא שמכונית המבחן של יונדאי נמסרה לנו עם כמה מאות קילומטרים על השעון, לעומת יותר מ-36 אלף הק"מ שעברה קיה סיד - חלקם ודאי תחת התעללות של ציי רכב כאלה ואחרים.
לזכותה של סיד צריך לומר שגם לאחר קילומטראז' שמכונית עוברת בשלוש שנים היא עדיין מתפקדת היטב, ולמעט שניים-שלושה מקומות שבהם ניכרו טביעות האצבעות של מתקינים ישראלים, כמעט לא נשמעו ממנה רשרושים או קרקושים.
שתי המכוניות רכות מעט יותר מהגרסאות בעלות חמש דלתות-תוצאה של מתלים שמכוילים לשיכוך מהמורות טוב יותר. ההבדל בין סיד האצ'בק לסיד סטיישן דרמטי הרבה יותר מאשר בין הגרסאות המקבילות של יונדאי, ובנסיעה המשותפת סיד הייתה נוחה יותר וספגה מהמורות טוב יותר מה-i30 אם מדובר בכיול הרגיל של המכונית, הרי שמדובר בהישג מבורך, ואם התחושה הזאת היא תוצאה של בולמי זעזועים שנשחקו לאחר עשרות אלפי קילומטרים של נסיעה - אז התוצאה לאחר קילומטרז' כה מכובד בהחלט ראויה לציון.
גם ההיגוי של סיד היה מעט נעים יותר מזה של i30, אולי בגלל הגלגלים הגדולים מעט, ואולי מסיבה אחרת. שתי המכוניות משככות לא רע את רוב סוגי הרעשים, למעט רעשי דרך, ושתיהן מאיצות באופן נעים מאוד בזינוק ומאבדות מעט מכוחן בהמשך.
שתי המכוניות זכו לפלסטיקה נעימה למדי בתא הנוסעים. לא מדובר אמנם ברמה שמקובלת במכוניות מקבוצת פולקסוואגן, וגם פוקוס משדרת תחושת איכות גבוהה יותר, אבל תאי הנוסעים של שתי המכוניות האלה בהחלט פונקציונליים, לא מתחכמים ובנויים לשרידות ממושכת.
בין שתי המכוניות עדיפה, מבחינה זאת, יונדאי, מפני שבה נבחרו פחות סוגים וצבעים של פלסטיק, והתחושה, לכן, איכותית קצת יותר. מושב הנהג של קיה - אולי בגלל ההתעללות שעבר, אולי בגלל תכנון גרוע - לא נוח, שידר תחושה דלה ומתפרקת וקלקל את חוויית הנהיגה.\
לסיכום, כל מי שעוסק בספורט אתגרי, מטייל הרבה, מחזיק בכמה זוגות אופניים או סתם מתעצל לסדר את הבגאז', יכול ליהנות מאוד ממכונית סטיישן - אפילו אם לצורך כך הוא יצטרך לשבור כמה מוסכמות. עם מחיר וביצועים דומים לשל מכוניות סדאן ותא מטען ענק - אין סיבה שלא לבחור בה.
בין קיה ליונדאי ההצעה של קיה נשמעת טובה יותר, מפני שהמכונית מאובזרת ויפה יותר, מציעה נפח הטענה רב יותר וגם שבע שנות אחריות, לעומת שלוש. יתרונה של יונדאי הוא המחיר, עיצוב פנים נעים יותר וגג שמש.
נא להמתין לטעינת התגובות
