הבהלה לנפט
חברות הנפט מטריפות את הבורסה בהודעות על סימנים לכמויות מסחריות. ישו מתגלה בחלום למיליונר אמריקאי ומורה לו להשקיע 50 מיליון דולר בקידוחים בישראל. ואפילו המאגרים העתיקים של חלץ עדיין מפיקים מאה חביות ליום. אז מה הפלא שכל ספקולנט רוצה לטבול יד בזהב השחור. מרדכי חיימוביץ יצא לסיור בארות, ראה מקרוב את קדחת הקידוח וגילה את ההבדל שבין מניה להזיה
מגונדרים בסרבלים מוכתמים יכבשו "חלוצי חלץ" את העמודים הראשונים. יתנחלו ב"יומני גבע" בבתי הקולנוע. הרדיו ישטוף אוזניים בשיר "נפט בחוליקאת" על שם המשלט הסמוך לחלץ: "במחול צאו, צאנה/ מני דן ועד אילת/ בקול קראו, קראינה/ נפט זורם בחוליקאת/ נפט, נפט, נפט, נפט/ נפט זורם בחוליקאת". עד היום שומר רובינגר בין מצלמותיו בקבוק ויסקי עגול עם הנפט ההוא.
הרגשת שאתה מצלם היסטוריה? "את התואר הזה מדביקים רק מאוחר יותר. באותו רגע נסחפתי לתוך השמחה. בדיוק כמו שאתה נסחף לתוך העצב כשאתה מצלם לוויה".
מה קרה למניות שקנתה אשתך באותו בוקר? "אל תשאל. המאגרים התגלו כקטנטנים ותוך זמן קצר הכל צנח. הפסדתי 2,000 לירות. סכום אדיר במושגי הזמן ההוא".
האם ניסתה הארץ כבר אז לדבר אלינו? לזעוק מבראשית שהיא תשושה מדי, שפרי בטנה לא יצלח לתמוך בתאוות התעשרות מופרכת, שלא ייתכן כאן טנגו בין אדמה למניה, בין ספקולציה להזיה? כשמדובר בקידוחים המושג "ארצנו הקטנטונת" מתכנס לכדי קליבר אפרוחי. סך כל הזיכיונות שאי פעם הוצאו כאן לא עובר את סך זיכיונותיה של חברה רצינית בארצות הברית. יותר מ-400 קידוחים נעשו בארץ ועל התוצאות נאמר רק זאת: התפוקה של קידוח חלץ ב-55 שנות קיומו שווה לתפוקת שלושה ימים בערב הסעודית.
אז למה אצלם כן ואצלנו לא? ייתכן שהר מבנה הגאולוגי השונה הוא האשם המיידי. אצלם השכבות מונחות זו על גבי זו כערימת סדינים מגוהצת בארון של סוויטה בוולדורף אסטוריה. אצלנו בלגן. השקע הסורי-אפריקאי ערבל את השכבות ואנחנו נתקענו עם שקשוקה גאולוגית לארוחת הבוקר.
אלא שההסבר הזה אינו מתכתב עם הרגש, אינו מרגיע את הרצון הקמאי להרבה כסף עם מעט זיעה. אפשר שהמשבר הכלכלי האחרון התניע הפעם את הבהלה לנפט. התמוטטות העסקאות האווריריות נתנה לגיטימציה לחזרה אל משאבי היקום. לשיבה אל אמא אדמה. עד כדי כך שאפילו בבני ברק מדברים על חברת צ. לנדאו שתקדח את "בני ברק 1".
ב-18 בינואר 2009 געשה הבורסה התל אביבית. השותפויות מקבוצת דלק של יצחק תשובה עם ישראמקו ונובל אנרג'י האמריקאית הודיעו כי מצאו גז. התגלית בקידוחי "תמר" ו"דלית", כך נאמר, תספק את צורכי הנפט של ישראל ב-20 השנים הבאות. ההודעה הטיסה את המניה של ישראמקו ב-123 אחוז ואת המניה של דלק ב-42 אחוז. מסחר מבעבע השתכשך בהפסקת אש חד צדדית שהכריזה ישראל ב"עופרת יצוקה".
ביום ראשון השבוע הודיעה "גבעות עולם" ש"'מגד5' הוא האתר המבטיח ביותר שנקדח עד כה". מבחני ההפקה יתחילו ב-18 באפריל, יימשכו חודשיים ויעלו שישה מיליון דולר. סיכוי טוב לכמות מסחרית, אך הדברים יתבהרו רק אחרי הטסטים.
עוד קודם, בדצמבר, דיווחה "גבעות" כי מצאה ב"מגד 5" סימני גז עם כמויות משמעותית של נפט. גם אז הודגש שהכמויות עדיין לא מסחריות, אך די היה בהודעה כדי להריץ פנטזיות. להוכיח שהמושג "סימני נפט" תובע בתוקף את זכותו להיקרא אופציה.
סיור באתרי קידוח מדגים את הפער בין מניה לדיפרסיה, בין תזזית בורסאית ללאות השטח. ייתכן שבשני הקצוות עומדים אנשים שלא ברור להם מה הם בדיוק עושים. משקיעים להוטים שלא מבינים את משמעות המשחק כפי שהפועלים לא מבינים את מהות הנוזל הנשאב.
אבל בין נחל חדרה לים המלח מצאנו ארץ רוטטת בקדחת קידוח. ראינו משקיעים שמגיעים לפי הבאר כדי לקלוט רמז שיחלקו עם האחים לספקולציה. שמענו על יזמים שמתנפלים על כל פיסת ים ומתנהלים בשיטת דונם פה דונם שם. אם פעם היה צריך לחפש אותם, לישיבה האחרונה של מועצת הנפט הגישו 20 יזמים בקשות לקידוח. אבל עד כמה שזה נשמע אופטימי ופעלתני זה עדיין לא יותר מהרבה תנועה ומעט התקדמות. הזהירות והמינוריות הן עדיין האמצעים החכמים ביותר לפרש את השטח. לפחות עד שמבחני ההפקה יוכיחו אחרת.
בארות "אליהו 3", "מענית 1, 2", עין כרמל
המסע לארץ הנפט מתחיל בבאר "אליהו 3" של "ציון אויל אנד גאז". ליד עין כרמל אתה נפרד מהחרציות שבשולי הכביש הישן לחיפה, פונה לדרך כורכר, נוסע במטע בננות שמזכיר ג'ונגל אפריקאי צעיר אך בקרחתו, במקום בקתות קש, אתה מקבל שער שמזכיר את חזית בניין האו"ם בניו יורק. עם דגלים לפועלי כל המדינות שהתאחדו כאן: ארצות הברית, איטליה, טורקיה וישראל.
כשבאנו ניסו טורקים וישראלים לפרק מגדל באורך 43 מטר שרבץ על הקרקע כגוליבר בסיאסטה. "תרים את הגלגלת יא חזי ביי", צעק טורקי אחד למנופאי. הבוס של הטורקים הוא המהנדס איברהים אונראל. כרפתן שישן ליד הרפת, כך ישן אונראל בקרוואן ליד הנפט. איש חייכן שטובל בהוויה הישראלית כמו רחת לוקום באבקת סוכר. יומיים לאחר שהגיע כבר הוזמן למשפחת נהג שאמו מאיזמיר. בערבי שבת הוא אפילו מתייצב בבית הכנסת "כי כולנו מתפללים לאותו אלוהים".
18 שנה שהוא בביזנס. כבר הספיק לעבוד בקזחסטן, באזרביג'ן, בלוב ובעיראק. מוצא את ישראל מאתגרת. במקומות אחרים אתה יודע לקראת מה אתה הולך, פה הכל "סורפרייז". אבל בסוף ייצא נפט. בזה הוא בטוח. כי אנשיו הם מקצוענים שמתעבים כישלון. כשהאנשים גומרים לפרק אונראל נפרד ממני ועובר עם הציוד ל"מענית 2".
את "מענית 2" רואים מהכביש. טלטול קל על אספלט מכורסם ואתה שם. הגאולוג יוסי לנגוצקי היה הראשון שקדח כאן את "מענית 1". כשפקע רישיונו נכנסה "ציון" במקומו. הבאר נפתחה מחדש, התגלו בעיות מכניות
אלה עדיין חלומות בוסר כמובן. אנחנו רק ראינו קידוח סתום בקונסטרוקציה של הגאים קטנים שנקראת "כריסמס טרי". פועלים יישרו את השטח ולמנהל העבודה קוראים מאיר. צנחן שחזר מ-17 שנות עבודה בחוות ובקידוחי מים בקניה. לפני שמונה חודשים בא לבקש עבודה ותוך כמה ימים עשו אותו מנהל. כשבאוויר מעלינו נאחז הבז, שאלתי את מאיר אם העתיד שלו בנפט. מאיר לא ידע כל כך מה לענות עד שהודה: "כן, החיידק נכנס בי", וריצ'רד שעמד לידנו תיקן: "לא חיידק מאיר, זה וירוס".
ריצ'רד רינברג חטף את הווירוס בשלב די מאוחר בחייו. לפני 14 שנה עזב המתמטיקאי מלונדון את ענף התכשיטנות ונחת ברעננה. לפני שבע שנים קנה מניות של "ציון" וכיום הוא המנכ"ל. כמה נפט יש בבארות שלו? זה פרט שרינברג חובש הכיפה לא מוכן להסגיר. ודאי שלא עכשיו, כשמהבארות עולים אדים של סימני שאלה.
ואולם הגאולוג של החברה צוטט לפני כמה שנים שיש סבירות גבוהה ש-484 מיליון חביות מתרוצצות במעמקי האדמה של "ציון". האם עד עכשיו יש איזה תוצאות מוחשיות? במקום להשיב רינברג תוקע לי מתחת לאף צנצנת עם נפט גולמי מהבאר ב"מענית". " לא אומרים שיש לנו תגלית מסחרית, רק שהמחקר שלנו הראה שכדאי לקדוח".
מתי נראה את הקודחים שלכם משחירים מנפט שפורץ ללא אזהרה?
"זה קרה באמריקה בראשית המאה ה-19. היום תמצא את ההתרגשות הזאת זה רק בהוליווד".
היום עיקר הבהלה לנפט היא בבורסה.
"הייתי מעדיף שבשוק הזה יפעלו אנשים שמבינים את הסיכון שהם לוקחים על עצמם. נכון שמצד אחד הנפט בראש פירמידת הסיכונים. אבל אתה גם יכול להגדיל את ההשקעה שלך בצורה דרמטית".
גילוי נפט בכמות מסחרית ייחשב לנס?
"עכשיו אתה נכנס למטאפיזיקה. יש לי ארבעה ילדים והלידה של כל אחד היא נס. בישראל אתה מתרגל לחיות אפוף נסים".
באר "מגד 5" של "גבעות עולם", אלעד
גם טוביה לוסקין הגיע אל הנפט בעקבות התנ"ך. הוא נולד ברוסיה, קדח בקנדה, באינדונזיה ובאוסטרליה, שבה גם חזר בתשובה. בדרכו לארץ עצר ב-770 איסטרן פארקוויי, קראון הייטס, לאסוף את ברכת הרבי מלובביץ'. הרמז התנ"כי שלו כתוב בדברים ל"ג פסוק ט"ו: "ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם".
לפני חמישה ימים הודיעה "גבעות עולם" כי תפתח במבחני הפקה ב"מגד 5" שיימשכו חודשיים. על העבודה שלפני סיפר לי אחד המעורבים בקידוח כי בעומק 2,000 מטר נתקע הציוד בשכבה קשה. הוחלט לעקוף את המכשול, לקדוח הצדה ולהמשיך לרדת. במקביל הריצו לבטן האדמה לוגים
חשמליים שהם מין רנטגן שמפיק תמונות תלת ממד. החומר נשלח לפענוח בארצות הברית ונראה שעל פי התוצאות החליטה עכשיו "גבעות" ללכת למבחני הפקה.
כדי להגיע ל"מגד 5" עוקפים את אלעד. נזהרים לא להיכנס בכבשים של רועה שהולך על השוליים, מתבאסים משוטרת שלא יודעת איפה וגם לו הייתה יודעת לא הייתה מגלה. הנפט, אתה חושב לעצמך, אמור להגיח משולי הציוויליזציה. ממינוס 40 מעלות באלסקה, מהג'ונגלים המהבילים בונצואלה, מהשממה הסופנית בקטאר. אבל פה עוד לא התברברת ואתה כבר מגיע.
השער ב"מגד 5" נעול והשלט עליו מזהיר: "סכנה! שטח אש! הכניסה אסורה! ". מאחורי הגדר שני קרוואנים וגנרטור מטרטר. השומר הוא דרור שחזר בתשובה במלבורן ועכשיו ציציותיו מתבדרות ברוח. לא אכפת לו לתת לנו להיכנס, אבל הוא צריך את המילה של לוסקין. לוסקין נשמע נרגז בנייד. מה יש לנו לחפש כשהאתר לא פעיל? במקביל הוא מזעיק את המערכת. ג'יפ הביטחון עוצר לידנו ולא מרפה. מהשטח מגיע מישהו בריצה ומצווה בטל ברודית: "לא כנסת פה". לא הייתה ברירה אלא לנסוע דרומה.
המשרד של יחזקאל כליף, בעל המניות העיקרי ב"זרח", חולון הדרך דרומה מתחילה בחולון, במפעל קטן לאריזות קרטון. הבעלים הוא יחזקאל כליף. איש בן 70 בג'ינס ואפודה שחורה. קולו רגוע ופניו נינוחות כאגם ז'נבה. מצאתי אותו יושב במשרדו הנזירי כשחלון הזזה מפריד בינו ובין ההאנגר שבו עבדו הפועלים. לא הייתה שם מזכירה ואת התה הכין בעצמו. ביום שבו נפגשנו עמד שווי מניותיו בחברת חיפושי הנפט "זרח" על 35 מיליון שקל. עובדה שעשתה את כליף לבעל המניות הגדול ביותר בשותפות.
כליף לא התחיל מאפס אלא למטה מזה. כשהיה בן עשר עלתה משפחתו על שמונת ילדיה מבצרה ונחתה בבוץ של מעברת אזור. יחזקאל נשלח לאימוץ בביתו של יעקב ניצני, ח"כ של מפא"י בכנסת השנייה. הוא עבד בכל מה שאפשר: בקטיף בפרדסים, בגינון, במחש סני קירור, העביר שיעורים פרטיים. הכל נתן להורים. במקביל סיים תיכון, התגייס לגולני, עבר מלחמות, הגיע לדרגת רס"ן.
אחרי שהשתחרר ניהל את חשבונות המשפחה שהחזיקה במפעל הקרטון "ולקחתי להם חלק ועוד חלק, עד שלקחתי הכל". שאלתי איך הגיע לנפט. כליף חייך בנועם ואמר: "אל תשכח שאני מבצרה, אימפריה של נפט".
אבל מה באמת משך אותך לנפט?
"חשבתי שימצאו איזה אוצר במדינה הזאת. סוף כל סוף אנחנו שכנים לסעודיה. קיוויתי שגם פה אולי ייפול משהו".
מה עם מניעים כמו חלוציות, ציונות?
"לא, פשוט אהבתי את זה".
אולי המסתורין? "אולי. הכל שמועות ושמועות ושמועות. אף אחד לא יודע עד שלא מוצאים". ואתה מאמין שעדיין ימצאו? "הממשלה לא עוזרת בתשתיות, אבל אני עדיין מאמין. ים המלח הוא לדעתי פוטנציאל מאוד רווי".
על מה האמונה שלך מבוססת?
"תורת הסיכויים. זה הכל. הרי ב'צוק תמרור3', למשל, כבר מצאו והפסיקו בגלל שלא היה מסחרי".
איך התחלת עם הסיפור של הבורסה?
"האמת שמכסף קטן. אין חברה שלא נכנסתי בה. שמים. או שמפסידים הכל או שמרוויחים הכל".
נשמע קיר המוות העסק הזה.
"מי שאין לו ביצים, אסור לו להיכנס לדבר כל כך ספקולטיבי".
אתה איש אמיץ? "אני לא מפחד, אני בנוי לזה. אני בן 70 ועובד פה כל יום 12 שעות. אז מה? אין פחד".
איך אתה מסביר את ההצלחה שלך? "זאת עבודת נמלים. נכנסתי כשהסיפור היה פרוטות. כל כסף שהייתי משקיע - הייתי מקבל החזר ממס הכנסה. היה לי מרווח נשימה. ואז המניה התחילה לעלות, לעלות, לעלות. היו תוכניות, היו השקעות, היו מתעניינים. זאת תורת הנפט".
יש לך איזו שיטה?
"הקונץ הוא לרכוש כשזה נמוך ומהבסיס. התחלתי מאפס. כל מה שיש לי זה מהרווחים ומהחזרים של מס הכנסה".
היו בטח פעמים שהפסדת.
"בטח. זה לא מתכון לרווח כמו שזה לא מתכון להפסד. השאלה היא איזו כמות מהכסף שלך אתה שם. מה אחוזי הסיכון? האם אתה יודע לכוון את עצמך? החוכמה היא לא להיכנס במסות. לא ללוות כספים כדי להיכנס".
זאת העצה שהיית נותן למשקיעים?
"כן. לא ללוות אפילו גרוש אחד בשביל זה".
אנשים קוראים "סימני נפט" ומוכרים בית.
"איש כמנהגו ינהג. אני זה כסף פרטי שלי. לא לקחתי מאף אחד. אם יהיה - יבורך. יהיה לילדים, לנכדים. אני לא צריך. אתה רואה שאני בן אדם בג'ינס וזהו. גר בבית פשוט. הוא גר בבית דירות של 40 שנה בתל אביב. שלושה חדרים ולא יותר. כשאשתו רצתה עוד חצי חדר, אמר לה: "למה לך? כדי שתצטרכי לנקות כל היום?". הוא קונה ב"חצי חינם", ממעט לטוס לחו"ל. "עובדת אחת הייתה מגיעה בשלושה אוטובוסים מאשקלון, אז אני אופיע בפרייבט מצוחצחת ואנקר לה עיניים?".
אבל אתה בכל זאת איש עשיר.
"מספיק עם השמות האלה. אני אוכל אותה גבינה ואותו לחם שחור. אפילו לא לחמנייה. אני בן אדם מאוד פשוט. מתחת למה שאתה בכלל חושב".
מציאת נפט תהיה הגשמת חלום?
"אני מחכה שתהיה מזה ברכה לכל עם ישראל. כמובן שלי זה כבר נתן. היום על הנייר אני בסדר. אז במקום 35 מיליון יהיו עוד עשרה מיליון. אין לזה כבר משמעות".
אבוא לראות אותך גם אז.
"מקווה שאוכל להגיש לך גם קפה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם