ארה"ב ואנחנו: ההבדל בין "מיסיס גורדון" לבין "הצלצול הוא בשבילי"
פרויקט מיוחד: בכיתות בארה"ב יש לא יותר מ-23 תלמידים, המורים מרוויחים פי 2 ולוח אינטראקטיבי משמש להוראה. אז איך זה שרק 77% מהאמריקאים מסיימים תיכון לעומת 90% מהישראלים?
◄ פרויקט מיוחד - ארה''ב ואנחנו: שירותי תקשורת עולים לנו ביוקר
◄ פרויקט מיוחד - ארה''ב ואנחנו: שם נוהגים אל החופש - פה, מצטופפים במרכז
◄ פרויקט מיוחד - ארה''ב ואנחנו: רוכשי הדירות האמריקאים נהנים מיתרון משמעותי
◄ פרויקט מיוחד - ארה''ב ואנחנו: איפה משאירים סכומים גדולים יותר בסופר?
◄ פרויקט מיוחד - ארה''ב ואנחנו: שתי משפחות, שתי יבשות
◄ פרויקט מיוחד - ארה"ב ואנחנו: כמה באמת יותר קל לחיות באמריקה?
בנוסף, בכל כיתה יש כיור לנטילת ידיים ושטיח גדול: "לא חייבים לשבת כל היום בכיסא", היא מסבירה. בין המדשאות, השבילים והגינות מתהדר בית הספר במגרש משחקים ענק ובמרצפות מיוחדות למשחקי כדור. "אין רק מגרשי ספורט כמו בארץ", מוסיפה פסו ומסכמת: "תענוג, פשוט תענוג".
מערכת החינוך בארץ הצ'ירלידרס ושחקני הפוטבול מתקדמת ומפותחת יותר מזו שבארץ הקודש, והצפיפות בכיתות או אפילו שכר המורים אינם המדדים היחידים לכך. עם זאת, עדיין יהיו שיעידו שעם כל הכבוד לבניינים גדולים, לציוד החדשני ולקפטריות של מקדונלד'ס - בישראל מלמדים מתמטיקה ומדעים טוב יותר.
לאחרונה פרסם ארגון המדינות המפותחות, ה-OECD, את דוח "מבט לחינוך 2010" המשווה בין נתוני מערכות החינוך של המדינות החברות בארגון בשנים 2007-2008. לפי נתוני הדוח, אחוז ההוצאה על חינוך מתוך התמ"ג דומה בארה"ב ובישראל ועומד על 7.5%, כאשר ארה"ב שנייה וישראל שלישית ובמקום הראשון ניצבת איסלנד. עם זאת, בשתי המדינות נתחו של המימון הציבורי בהשקעה בחינוך נמוך ביחס למדינות המפותחות. מקורות ההשקעה הפרטיים בחינוך בישראל הם בעיקר משקי הבית, בעוד שבארה"ב כמעט מחצית מההשקעות הפרטיות מגיעה גם מגופים אחרים.
למרות ששתי המדינות מייחסות חשיבות זהה לחינוך, מדובר במערכות שונות לגמרי. שירות צבאי חובה בישראל, יותר חינוך פרטי בארה"ב והבדלים בשכר הלימוד הם רק חלק מהגורמים המשפיעים על כך, לצד הבדל בין תוכני הלימודים והקניית המשמעת. יחי ההבדל הקטן בין "מיסיס גורדון" ל"הצלצול הוא בשבילי".
בדומה לישראל, רמת הלימודים והאמצעים במוסדות החינוך הציבוריים בארה"ב משתנה בהתאם למועצה האזורית. למשל, תיכון ציבורי בצפון ניו־יורק מאובזר במעבדות משוכללות, כשם שבבית ספר בהרצליה תמצאו חדר מוזיקה אקוסטי. עם זאת, למרות שהמצב בנוואדה מזהיר פחות מאשר בלוס אנג'לס, ייתכן שאפילו שם כיתות הלימוד מתוחזקות טוב יותר מהצריפים שבבית הספר בצפון תל אביב.
לפי לשכת החינוך האמריקאית, ההשקעה הנמוכה ביותר לתלמיד בשנת 2008 מבין האזורים המפותחים בארה"ב נרשמה ביוטה והסתכמה בכ-5,765 דולר בשנה. ההשקעה לתלמיד בבוסטון שבמסצ'וסטס היתה גדולה פי 4 ועמדה על 20 אלף דולר בממוצע בשנה.
לעומת זאת, ההשקעה הממוצעת לתלמיד בחינוך היסודי והעל יסודי בישראל מסתכמת ב-5,400 דולר בשנה בלבד - סכום הנמוך לא רק מיוטה אלא גם משאר המדינות המפותחות, כך על פי דוח ה-OECD האחרון.
מועצות אזוריות בערים מפותחות בארה"ב
"הלוח החכם", שהוא למעשה מסך מחשב ענק, משולב בכיתות רבות בארה"ב וניצניו מתפתחים גם בארץ. פסו, המורה מניו יורק, מסבירה שצורת ההוראה שלה השתנתה לחלוטין בעקבות המסך החינוכי, המאפשר הקרנת סרטונים ושימוש בטבלאות דיגיטליות וצבעוניות לתרגול בכיתה. "לימדתי את 'גברת עם סלים'. העליתי את הקליפ של אריק איינשטיין מיוטיוב, והילדים התלהבו ולמדו את זה הרבה יותר מהר מאשר אם הייתי משמיעה להם דיסק עם השיר", היא מתארת. השימוש במסך המגע אף מעודד את התלמידים להשתתף באופן פעיל בשיעור: "הם כל הזמן רוצים לבוא ללוח!", אומרת פסו.
"לא הלבנים והטיח הם שעושים את מערכת החינוך לטובה יותר, אלא המורים, התלמידים ומעורבות ההורים", מדגישה ארלין פיין, אם ל-4 מקליבלנד שבאוהיו. "אפשר לשפר את כל בתי הספר בעולם, אבל בסוף היום לתלמידים צריכה להיות מוטיבציה חזקה יותר להצלחה - ופחות למשחקי וידיאו ולרשתות חברתיות". ואכן, מראה חיצוני וטכנולוגיה הם לא הכל, ולמרות הצפיפות הגדולה בכיתות בישראל לעומת ארה"ב והפיתוח הטכנולוגי המקרטע של מערכת החינוך, בתי הספר בישראל מצטיינים באחוז גבוה יותר של בוגרי תיכון.
לפי דוח ה-OECD, גודל הכיתות בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים הציבוריות בארה"ב עומד על כ-23 תלמידים בכיתה, בעוד שבבתי הספר פרטיים הכיתות קטנות ב-20% ומכילות כ-19 תלמידים. בישראל, לעומת זאת, הממוצע הוא 30 תלמידים בכיתה - פי 1.5. עם זאת, בישראל מסיימים 90% מהתלמידים את לימודי התיכון, בעוד שבמדינות ה-OECD מסיימים כ-80% ובארה"ב כ-77% בלבד.
בנוסף למגבלה על מספר הילדים בכיתה, שתי המדינות מקיימות רגולציות מסוגים שונים על תוכני הלימוד וההישגים. בישראל, לדוגמה, יש צורך בבחינות ארציות, בחינות כניסה ותוכני חובה בחלק מבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים - בעוד שבארה"ב לא. לעומת זאת, בארה"ב חל איסור על שילוב תכנים דתיים במערכת החינוך הציבורית, בשונה מבישראל.
ביחס לשאר מדינות ה-OECD, בישראל מקדישים יותר זמן למתמטיקה, לשפות ולמדעי החברה והדת בגילאי 9-11, ופחות ללימודי קריאה, כתיבה, ספרות ואמנות. בגילאי 12-14 גובר הדגש על לימודי שפות בישראל לעומת הממוצע במדינות המפותחות. בארה"ב מושם דגש על מצוינות בספורט, וכמעט לכל תלמיד תיכון יש ספורט שהוא מתמקצע בו. יש שם גם קבוצות ספורט של בתי הספר לכל ענף - מכדורסל ועד גולף. המערכת האמריקאית מדרבנת את הפעילות בבית הספר מעבר לשעות הלימודים, כמו אימונים או פעילות במסגרת "מועדונים", ומעניקה פיצוי כספי למורים המקדישים מזמנם לפעילויות כאלו.
נדמה שרמת הלימודים בישראל גבוהה יותר מבארה"ב בעיקר בשלב התיכון, בדגש על תחומי המתמטיקה והמדעים. בזמן שבישראל מתחילים ללמוד נושאים כמו ביולוגיה, כימיה ופיזיקה כבר בחטיבת הביניים, בארה"ב נושאים אלה נלמדים רק בשנות התיכון המאוחרות. כמו כן, לימודי המתמטיקה מעמיקים ומאתגרים יותר בישראל, בעוד שבארה"ב נלמדים אותם נושאים "לרוחב", ללא העמקה והתמודדות עם תרגילים קשים.
פסו מספרת שכאשר עברה לניו יורק עם ילדיה, הם קיבלו פטור משיעורים רבים בתיכון משום שרמת הידע שלהם היתה גבוהה בהרבה מזו של התלמידים המקומיים. "זה הגיוני, כי יש להם קולג'", מסבירה פסו. "הכל פה נעשה באיזי, כי ברור שתיכון הוא לא סוף ההשכלה הרשמית, בשונה מהארץ". בזמן שצעירי ישראל לומדים לצעוק "3 ,2, הקשב", רוב בוגרי התיכון בארה"ב לומדים שנה נוספת של לימודים כלליים בקולג', ורק אז ניגשים ללימודים אקדמיים.
מדוח ה-OECD עולה, כי תלמיד ישראלי שגילו 7-15 מבלה כ-950 שעות בממוצע בשנה בכיתה - כמות מהגבוהות במדינות הארגון, שתלמידיהן מבלים 850 שעות בממוצע בבית הספר. עם זאת, מספר שעות ההוראה נטו בארה"ב גדול כמעט פי 2 מבישראל, למרות שמספר ימי הלימוד בשתי המדינות זהה.
"מה שהפליא אותי זה שהילדים בבית הספר היסודי, אפילו הקטנים ביותר, מגיעים הביתה רק ב-4 אחר הצהריים, ואז הם צריכים להתחיל לעשות שיעורי בית, חוגים וספורט", מסבירה פסו על תלמידיה בארה"ב. היא מוסיפה שארוחת הערב נערכת בשעה 6, ואחריה הילדים הצעירים כבר מתארגנים לשינה. "זה מקשה עליהם מאוד, כי לא נשאר להם הרבה זמן פנוי", היא מוסיפה. ובכל זאת, לדבריה, מקפידים שם על הכנת שיעורי הבית וגם הורי התלמידים מפגינים מחויבות להכנתם.
השמועה אומרת שהמשמעת בבתי הספר בארה"ב גבוהה יותר מזו שבישראל. עם זאת, הוונדליזם שקיים בבתי הספר בישראל קיים גם במחוזות ניו יורק, וצריכת האלכוהול בקרב בני נוער גוברת בשתי המדינות. תופעת השימוש בסמים, למשל, רווחת בקרב בני הנוער בארה"ב יותר מאשר בישראל.
על פי מחקר שערך המרכז הלאומי להתמכרות לסמים בארה"ב ב-2009, כ-24% מבני כיתות ח'-י"ב שנשאלו העידו על שימוש במריחואנה. לעומת זאת, לפי מחקר שביצעה הרשות למלחמה בסמים בישראל באותה שנה, כ-6% בלבד מהנבדקים בגילאי 12-18 דיווחו על שימוש במריחואנה, בחשיש או בגראס.
ההבדל העיקרי במשמעת מתבטא בכבוד למורה ובאווירה השקטה בכיתות, החל מגיל הגן. עצם הפנייה למורה כ"גברת כהן" ולא "המורה ברכה" מצית את הגישה, לצד העמידה לקראת בואו של המורה. "אין 'מה אכפת לי' ו'אני לא שם עליך כי את רק המורה'. זה לא עולה על קצה חוט מחשבתם של הילדים", מסבירה פסו. "אני מניחה שבתיכון יש יותר ניסיון לשבור את החוקים, אבל לא על ידי התחצפות למורה - אלא אולי בשימוש בפלאפון בלי שהמורה תראה או בהעתקת שיעורי בית".
פסו מספרת שבבית הספר הפרטי שבו היא מלמדת אין כלל צלצולים, הכל עובד לפי השעון: "הילדים יודעים שהשעה 12 וצריך לצאת להפסקה, אבל הם לא קמים ורצים החוצה; הם עומדים בשורה ויוצאים לחצר באופן מסודר, לא רצים ולא צועקים במסדרון". האם זה יעבוד גם כאן? ספק. "מצד אחד חשבתי: 'איך הם עושים את זה?'", היא אומרת, "ומצד שני הרגשתי הקלה, הגרון שלי כאב פחות, לא הייתי צריכה לצעוק". בנוסף מספרת פסו כי בבית הספר שבו היא מלמדת הוגדר - Room Voice טון נמוך שבו משתמשים בתוך הכיתות, לעומת עוצמת הקול שבה משתמשים בחצר.
למרות השקט, הגישה הקפדנית לא תמיד מהווה יתרון. "החינוך בארה"ב מובנה מאוד ויש הקפדה בתחומי המשמעת, הרגלי הלימוד והכבוד למורה - אבל יש הימנעות מכוונת מדיון בנושאים שנויים במחלוקת", מספר אב ישראלי המתגורר בסן דייגו שבקליפורניה. לדבריו, בניגוד לישראל, החינוך בארה"ב מתמקד בלימודים ותו לא, ללא התייחסות למתרחש במדינה או למורל הקבוצתי: "אין כיתה במובן החברתי, ובכל שנה מפזרים את הילדים בין כיתות שונות", הוא מוסיף.
אחד הנושאים הבעייתיים ביותר בישראל הוא שכר המורים המדשדש - נושא שמלווה אותנו בכל שנה, בין איומי שביתה אלה או אחרים. מורה בישראל משתכר כמחצית משכרו הממוצע של מורה באחת ממדינות ה-OECD, והגידול בשכרו לא משתווה אף הוא לאותן מדינות. במשרד החינוך מצפים שהטמעת רפורמת "אופק חדש" תביא לשיפור - תוצאות שנראה רק בדוחות עתידיים, אם בכלל.
השכר ההתחלתי של מורה בבית ספר יסודי בישראל עומד על 18,199 דולר בשנה, וגם אחרי 15 שנות ותק ישתפר שכרו ל-19,868 בלבד. לעומת זאת, המשכורת ההתחלתית למורה בבית ספר יסודי ועד תיכון בארה"ב גבוהה פי 2 מזו של מורה מתחיל בישראל - כ-36 אלף דולר בשנה - וכן גבוהה מהממוצע במדינות ה-OECD (28,949 דולר). הפער דומה גם כשמדובר במורים בעלי ותק של 15 שנה. למרות הפערים, בשתי המדינות נחשבת משכורת המורים לנמוכה ביחס לשאר האקדמאים במשק. אגב, בשונה משכר הלימוד, שכר המורים בבתי הספר הפרטיים בארה"ב נמוך מזה של המורים במוסדות הציבוריים.
תוספת לשכר המורים ניתנת בישראל בעיקר לאור השכלה גבוהה, ותק, שעות נוספות, עבודה בחינוך מיוחד או באזור מרוחק ועוד. בשונה מישראל, בארה"ב ניתן מענק שנתי נפרד גם למורים שתורמים ועוסקים בפעילויות מיוחדות, לוקחים על עצמם תפקידי ניהול או מפגינים יכולת הוראה ראויה לשבח במהלך שנת הלימודים.
הבדל מרכזי בין שתי מערכות החינוך הוא המבחר הגדול והפופולריות היחסית של בתי הספר הפרטיים בארה"ב, החל בגיל הגן וכלה במוסדות ההשכלה הגבוהה. לפי נתוני ה-OECD, כ-10% מילדי ארה"ב לומדים בבתי ספר ובתיכונים פרטיים, וכ-25% מהסטודנטים רשומים למוסדות פרטיים להשכלה גבוהה. בשני המקרים מדובר באחוז כפול מהאחוז הממוצע של הרשומים לחינוך פרטי במדינות הארגון. בישראל, לעומת זאת, הרוב המכריע של התלמידים לומדים בבתי ספר ציבוריים עד שלב התיכון.
אם בישראל משלמים עבור לימודים בבתי ספר ציבוריים, בארה"ב הלימודים במערכת הציבורית הם בחינם עד גיל התיכון. עם זאת, בתי הספר הפרטיים גובים שכר לימוד גבוה, שהולך ועולה עם הטיפוס בסולם החינוך. לפי נתוני המחלקה לחינוך בארה"ב מ-2007-2008, שכר הלימוד בבתי הספר היסודיים הפרטיים עומד על 6,700 דולר בשנה, ותיכון פרטי עולה כ-10,500 דולר בשנה. למרות שכר הלימוד הגבוה, ניתנות הקלות מס ומלגות לרישום ילדים לבתי ספר פרטיים - ועדיין הדבר מחדד את הפערים הכלכליים והחברתיים באזורים מסוימים בארה"ב.
רמת הלימודים במסגרת הפרטית לא בהכרח גבוהה יותר מאשר במסגרת הציבורית. "רשמנו את הבת הקטנה לבית ספר יהודי פרטי כדי להקל את המעבר לארה"ב", מספרים זוג הורים ישראלים שעברו לקליפורניה, "אבל הרמה היתה נמוכה ובשכונה ובבית הספר הציבורי גם ככה יש אחוז גבוה של יהודים, אז העברנו אותה".
השיקולים בהחלטה אם לרשום את הילדים למסגרות פרטיות משתנים בהתאם לסוג בית הספר ולאזור המגורים. הורים המייחסים חשיבות למנהגים ודת, למשל, ירשמו את ילדיהם לבתי ספר פרטיים יהודיים או קתוליים. "כשמגיע יום שישי, זה יום שונה מכל יום אחר. יש חלה בכיתה ושרים שירי שבת, נותנים את האווירה של שבת בארץ", מסבירה פסו.
אם להיות סטודנט בישראל זה יקר - להיות סטודנט בארה"ב זה עוד יותר יקר: שכר הלימוד במוסדות המתוקצבים בישראל עומד על כ-2,800 דולר בשנה, בעוד ששכר הלימוד הציבורי בארה"ב גבוה פי 4 ועומד על 11,400 דולר בשנה, לפי נתוני המחלקה לחינוך. המכללות הפרטיות בישראל דורשות בממוצע כ-8,500 דולר בשנה, אך במוסד פרטי בארה"ב תשלמו פי 2, כ-22,200 דולר בשנה. בתוספת עלויות המגורים וחומרי הלימוד, מגיעה ההוצאה לכ-31 אלף דולר במוסדות הציבוריים בארה"ב - לעומת 43 אלף דולר בפרטיים.
בנוסף, קיים הבדל אזורי. קולג' פרטי בקליפורניה או בבוסטון עולה 45-60 אלף דולר בשנה, וכדי ללמוד בקולג' פרטי בניו יורק ייתכן שתיאלצו להיפרד אף מ-100 אלף דולר בשנה. באוניברסיטת נורת'ווסטרן הפרטית בקליבלנד שכר הלימוד והוצאות המגורים נמוכים יותר - כ-45 אלף דולר בשנה, לעומת 20 אלף דולר באוהיו-סטייט הציבורית, בדומה לממוצע בארה"ב. הנתונים הללו ממצבים את שכר הלימוד בארה"ב כגבוה בין כל מדינות ה-OECD, אולם גם אחוז התלמידים הנהנים ממלגות וממענקים הוא הגבוה ביותר ועומד על כ-75%, לעומת פחות מ-20% בישראל.
הלימודים בקולג' או באוניברסיטה בארה"ב מלווים לרוב במעבר דירה, ומגורים במעונות הקמפוס זולים בהרבה משכירת דירה. לפי נתוני ה-OECD, בארה"ב ובשאר המדינות המפותחות כ-20% מהכספים המועברים למוסדות להשכלה גבוהה מושקעים ברווחת הסטודנטים - בדגש על המעונות - פי 2 מההשקעה ברווחה בישראל. עם זאת, המעבר למעונות לא פופולרי בישראל כמו בארה"ב ובאירופה, ורוב הסטודנטים שעוזבים את בית הוריהם שוכרים דירה באזור הקמפוס.
ההוצאה הציבורית על השכלה גבוהה בישראל עומדת על 11% מסך כל ההוצאות על חינוך, בעוד שבארה"ב השיעור כפול ועומד על 21%. ההשקעה לתלמיד במוסד להשכלה גבוהה בישראל מסתכמת ב-11,435 דולר בשנה - מעט פחות מהממוצע במדינות ה-OECD, העומד על 12,907 דולר בשנה. בארה"ב, לעומת זאת, משקיעים יותר: 27,010 דולר בממוצע לתלמיד בשנה.
שיעור בוגרי המוסדות להשכלה גבוהה זהה בארה"ב ובישראל ועומד על כ-37% מהאוכלוסייה, בדומה לממוצע במדינות ה־OECD. עם זאת, ארה"ב וישראל מובילות גם באחוזי הנושרים ממוסדות אלה: ישראל מובילה באחוז הנושרים בין המדינות שיש בהן רק מוסדות ללימודי תואר (38%), וארה"ב מובילה בין המדינות שיש בהן גם לימודים כלליים בקולג' (54%).
השירות הצבאי מעכב את הלימודים עבור הישראלים לעומת האמריקאים - דבר שמתבטא גם בהשתלבות בשוק העבודה. לפי נתוני ה-OECD, כ-48% מהאמריקאים בגילאי 18-20 כבר לומדים במוסדות להשכלה גבוהה, לעומת כ-12% בלבד בישראל. האמריקאים מסיימים ללמוד מהר יותר, ולראיה, בקרב בני 25-29 בישראל כמות הסטודנטים כפולה מזו שבאותה קבוצת גיל בארה"ב.
בקרב בני ה-25-29 שאינם סטודנטים, שיעור המועסקים בארה"ב גדול ב-20% משיעור המועסקים בישראל, דבר שמעיד על השתלבות איטית יותר בשוק העבודה בישראל - תוצאה טבעית של לימודים בשלב מאוחר.
שכר הלימוד היקר מרתיע סטודנטים זרים רבים מלימודים בארה"ב: רק 3.4% מתלמידי החינוך השלישוני בארה"ב הם זרים, בעוד שבשאר מדינות ה-OECD הממוצע הוא 6.7%, לפי דוח הארגון. בין הסטודנטים הזרים שזוכים ללמוד בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, הרוב מגיעים מגרמניה, מסלובקיה ומישראל. לצד העדפה ברורה בקרב הישראלים ללימודים בארה"ב, רבים לומדים בגרמניה או באיטליה. לעומת זאת, בין הסטודנטים האמריקאים שבוחרים ללמוד מחוץ למדינה, הרוב מעדיפים את קנדה או את בריטניה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם