מה יגיד אליעזר בן-יהודה: האינטרנט מחייה השפה העברית?
אתרים ישראלים חדשים עוסקים בשפה העברית באופן שקורא תיגר עליה ובוחן אותה מזוויות לא שגרתיות, כך שייתכן שיום אחד נגלה שהאינטרנט לא רק שלא השחית את השפה העברית, אלא אף הצליח לחדש אותה
מצד שני, הרשת עצמה עמוסה באנשים שיגידו בדיוק ההיפך. אתרים ישראלים חדשים עוסקים בשפה העברית באופן שקורא תיגר עליה ובוחן אותה מזוויות לא שגרתיות, כך שייתכן שיום אחד נגלה שהאינטרנט לא רק שלא השחית את השפה העברית, אלא אף הצליח לחדש אותה.
אתר דורבנות (dorbanot.com) למשל, מאפשר לגולשים ליצור מילים חדשות. "האתר נועד לשעשע, לפתוח את הראש וללמוד קצת על אטימולוגיה של מילים" הסביר בתחילת הדרך אסף שגיא, מייסד האתר. בין חידושי השפה בדורבנות: "יראת שמים" (פחד מטיסות), "ניאון נאצי" (מכשיר חשמלי קוטל יתושים) ו"צינת חינם" (כניסה לחנות כדי ליהנות מהמזגן כשחם בחוץ).
אך דורבנות מגדיר רק חלק מתופעה רחבה יותר. גידי ויגו ייסד לאחרונה את אתר לעז (laaz.co.il), שמבקש מהגולשים לתרגם שירים לעברית ("להלעיז"). "אני מרגיש שיש שני מניעים של הלעזות", מפרש ויגו, "יש את האנשים שמעלים הלעזות משעשעות, ולעומת זאת יש את התרגומים הרציניים. חלק נכבד מהשירים עוברים 'גיור' לתרבות העברית. "שירים על ניו יורק מתייחסים לתל אביב או פתח תקווה ושמות של אנשים, מאכלים, אזכורים תרבותיים, מידות ותאריכים עוברים הסבה לתרבות המקומית".
בין ההלעזות ניתן למצוא את "אני יריתי במפכ"ל, אבל לא בסמפכ"ל", שמחליף את I Shot the Sheriff של בוב מארלי ו"הבלדה על רמי וריטה" - הגרסה המקומית ל"בלדה על ג‘ון
ויוקו".
ויגו מספר שהגולשים עדיין מפתיעים אותו ביצירתיות שלהם: "ההלעזה לשיר הפתיחה של הנסיך המדליק מבל אייר, שנקראת 'הנסיך המגניב מסביון' של שרי כרמל היא דוגמה טובה. בחירת השיר המפתיעה, החריזה ואינספור האזכורים התרבותיים המוכרים ("כפרות", קיטבג, ערסים...) עושים אותה לאחת ההלעזות האהובות עליי. ההלעזה שהגולשים הכי אוהבים בינתיים היא 'סחים' בהשראת Common People של פאלפ. הכותרת שלה היא הברקה, אבל גם שאר השיר כתוב מצוין".
אבל לא רק חידושי שפה, המצאת סלנג ועברות של שירים לועזיים אפשר למצוא באינטרנט. באתר "שסק". החל חגי גילר לתרגם את מה שהוא מכנה שפת הפקאצות, שכהגדרתו מאופיינת בשימוש בסימנים כחלק בלתי נפרד מהמילים, כמו פ33ה למשל.
"החלטתי לתרגם ביטויים נפוצים של שפת הפקאצות, אותה כיניתי בזמנו 'איברית', בסדרה של פוסטים בבלוג שלי, יחד עם ניסיון ליצור אלף-בית סטנדרטי של השפה". מסביר גילר, ומתאר את ההשפעה שעשויה להיות לשפה זו על העברית כולה: "זהו סגנון כתיבה מיוחד שהתפתח באופן טבעי על ידי הדור הראשון שגדל עם אינטרנט כדבר מובן מאליו. אני חושב שאת ההשפעה האמיתית של זה נתחיל לראות עוד שנים, כשהדור הזה כבר יהיה מבוגר. כבר היום מדבבים מחדש סדרות ילדים מלפני 20 שנה כי השפה שלהן מיושנת מדי. קצב השינוי של השפה רק יגדל עם הזמן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם