יצחק תשובה נגד שמעון רומח
לנציב שירותי הכבאות לא היה שום סיכוי מול סוללות היועצים והלוביסטים של טייקון האנרגיה בקרב על תשומת הלב הציבורית
פינוי אלפים רבים של אנשים מבתיהם, נזק אדיר לרכוש, נזק אקולוגי גדול עוד יותר, וראש ממשלה שמקיים סבב שיחות שתדלנות עם מנהיגים שונים בעולם תוך הודאה שאיננו מסוגלים להתמודד לבד עם שריפת הענק בכרמל.
גם אם מצבם של שירותי הכבאות היה טוב יותר והיו בידי ישראל מטוס כיבוי או שניים, עוד כמה מאות כבאים, ציוד כיבוי חדיש ודי חומרי כיבוי - לא ברור אם היינו מצליחים להתמודד לבד עם האסון. אבל דבר אחד ברור: ההתנהלות שלנו עד לאסון הכרמל היא מחדל אחד גדול. והסיבה הפשוטה שוב היא שעד שלא קורה אסון - לאף אחד לא אכפת.
האינטרס הציבורי, ברוח ימים אלה, הוא מונח מתעתע. כמעט כמו האש בכרמל. לעתים, היא לא יותר מקומזיץ משפחתי - ולעתים היא חומה לוהטת בגובה עשרות מטרים שקוטפת קורבנות רבים.
מבחינות מסוימות איל ההון יצחק תשובה ונציב שירותי הכבאות שמעון רומח ניהלו קרבות דומים מול המערכת הציבורית. לשניהם היו תביעות כספיות מהמדינה. בסוגיית קידוחי הגז ביקש תשובה למנוע את הגדלת התמלוגים למדינה, ואילו שמעון רומח דרש להגדיל את תקציב שירותי הכבאות של ישראל. אף על פי שתשובה חושב אחרת, האינטרס הציבורי ממנו והלאה, ובמקרה
של רומח הוא-הוא משרת את האינטרס הציבורי.
שניהם התייצבו לקרב מול המדינה שידה על ברז הכסף. תשובה ירה בכל התותחים: גייס סוללות של בכירי המנהלים והיועצים האסטרטגיים )חלקם כמובן היו פעם אמונים על האינטרס הציבורי), טובי הלוביסטים, אשפי יחסי הציבור - מכונה משומנת שאוספת נתונים, מתדרכת שרים, מפעילה חברי כנסת ואנשי תקשורת. לטובת האינטרס הציבורי והעלאת התמלוגים נרתמים לא פחות חברי כנסת, רגולטורים, שרים, והם נלחמים אלה באלה - כל אחד מסיבותיו הוא. סוגיית תמלוגי הגז היא אחד הנושאים הבוערים היום בסדר היום הציבורי.
לעומת זאת, לפני קצת יותר משנה קיימה ועדת הפנים של הכנסת דיון בעיצומים של שירותי הכבאות. רומח הגיע לדיון נטול לוביסטים אבל עם צבא של כבאים מתוסכלים. הם שבתו לא כדי להעלות את שכרם, אלא לשפר את שירותי הכבאות בארץ. כמה ח"כים השתתפו בדיון הזה? שניים. כמה כתבות נכתבו על הדיון הזה? פחות משתיים. וזה קרה לא רק בדיון הזה. כך נראים הדיונים על ההיערכות לרעידות אדמה, השבחת החינוך בישראל, שיפור תשתיות התחבורה - כל אלה נדחקים אל מתחת למכ"ם הציבורי.
עם היד על הלב, תאמרו אתם, מה הסיכויים של שמעון רומח להתמודד מול תשובה על תשומת הלב הציבורית? אפס. צר להגיד זאת, אך אלמלא אסון אוטובוס השב"ס, היה אפשר להניח שעל אף הנזק הגדול ברכוש, בפינוי, באקולוגיה, היו גם ממצאיה של ועדת החקירה הבאה צוללים עמוק למגרות הממשלתיות של האוצר, של משרד הפנים, של חיל-האוויר וגם של שירותי הכבאות. לצערנו, חייבים להודות, כי קורבנות אדם הם הלוביסטים היחידים כמעט למאבקים ציבוריים.
אקו"ם