בעיות סאונד, תמונה קופצת והמון בלגן: ניסינו לצפות בעדויות ממשפט אייכמן
50 שנה עברו מאז משפט אייכמן, וכיום כבר לא אמורה להיות בעיה לצפות בו באינטרנט, לאחר שיד ושם וגנזך המדינה הודיעו על העלאתו ליוטיוב. אך הקטעים הארכיוניים מלאים בקפיצות תמונה, בבעיות סאונד ובבלגן כללי. ככה משמרים זיכרון?
כחובב היסטוריה מושבע התיישבתי מול המחשב לצפות בחלק ממה שנחשב למשפט המכונן בזיכרון השואה הישראלי - אך הצפייה שתכננתי הפכה לתסכול נוראי. כשאני מתבונן בצילומים מרצדים, בחיתוכי עדויות, בתחילת עדויות כך לפתע, בחוסר סדר ובשלג שעוטף את המסך מדי פעם - החלה לכרסם בי תחושה כללית שמישהו נרדם בארכיון.
לפני שהתחלתי לצפות בסרטונים שהועלו לעמוד היוטיוב, ביקשתי לצפות בעדות מלאה ללא עריכה ממקור ראשון באתר האינטרנט של יד ושם או בעמוד עצמו - אך נותרתי ללא מענה. אמנם באתר מופיעות כמה עדויות, אך הן בנות דקות בודדות, מנותקות מהקשר ובוודאי שאינן מלאות. יתרה מכך, מי שהתעניין במידע משלים לסרטונים שבהם צופה, נותר עם אזכורים לקוניים שממספרים אותם; ללא תאריך, ללא פירוט בסיסי על העדים וללא תיאור מינימלי של העדויות.

עדותו של זינדל שמואל גרינספן, למשל, מתחילה לפתע מאמצעה. כך גם עדותה של אדה ליכטמן שמתחילה לפתע ומסתיימת כאשר המסך מרצד בחטף. מי שימשיך לצפות בסרטון הזה עשוי להיחשף לתמונה מנותקת מהקשר: צילום של זוג אוהבים מתחבק. לא ברור מהיכן הגיע הצילום הזה, אך הוא מופיע כחלק מעדויות משפט אייכמן בערוץ היוטיוב הייעודי.
בסרטון שמופיע בערוץ היוטיוב של גנזך המדינה מופיע פסק הדין ממשפט אייכמן בקטע שאורכו 10 דקות, אך בפועל הוא מסתיים לאחר 5 דקות והזמן הנותר (כאמור, מחצית) מכיל שלג ומסך שחור. סרטון אחר מהמשפט מכיל כמה ערוצי סאונד שיוצרים קקופוניה בלתי ניתנת לשמיעה. ומלבד זאת, הבלגן בעדויות אינו מאפשר למצוא קוהרנטיות בסיפורים או בדברי העדים.
הסרטונים מכילים לעתים קטעים מ-5 (!) ישיבות, החותכות אחת את השנייה וממשיכות ללא סדר כרונולוגי או סדר הגיוני אחר. דוגמה מטרידה למדי היא ככל הנראה עדותו של שלמה יהודה ארנסט אבלס, שבאחת הישיבות מתחלפת בחטף בזו של פנחס פרודיגר. אני מעריך שאלה שמם של העדים, זה לא ברור לגמרי מתוך הסרטונים.
יתרה מכך, מי שמעוניין
לאורך ניסיונות הצפייה בחומר תהיתי מה היה קורה לו לא היה קם אתר כמו יוטיוב, האם אי פעם היינו זוכים לצפות בחומרים הללו? האם מישהו טרח לעבור על החומרים, לצפות בהם טרם הנגשתם לציבור הגולשים? מסופקתני. הראיה היא חוסר הנגישות של כלל הציבור לעדויות הווידיאו הרבות שנמצאות במוזיאון יד ושם. מדוע הן אינן נחשפות? מדוע הן נמצאות תחת מעטה ארכיוני כאשר ברור שהן מהוות זיכרון קולקטיבי ראשון במעלה?
התשובות לשאלות אלה אינן ברורות. ביד ושם מצביעים על ענייני פרטיות, על תקציבים ועל משאבים, אך לא נותנים תשובה אמיתית לשאלה: מדוע אינני יכול לצפות בעדות וידיאו מלאה של ניצול שואה? עולה התהייה אם אף אחד לא טרח לצפות בקטעים ולנסות לערוך אותם לצפייה לגולשים? האם לא נמצא זמן במשך 50 השנים האחרונות לעשות זאת?

גלישה ביוטיוב מעלה פעילויות של יחידים המתעדים ניצולי שואה בעצמם ומשתפים בסיפורם. ישנם גולשים שהעלו במקביל קטעי וידיאו ממשפט אייכמן עצמו, ללא גיבוי מוסדי כזה או אחר. לצד אלה ניתן למצוא אלפי סרטונים העוסקים בשואה כמו גם סרטונים המכילים מסרים נאצים וגזעניים, ולצדם נראה ערוץ הווידיאו של יוטיוב כמו נחל אכזב של תכנים.
תגובת יד ושם היא כי סרטי התיעוד של משפט אייכמן הם בבעלות ארכיון המדינה. יד ושם נרתם לסייע לארכיון המדינה בהנגשה ראשונית של התיעוד ההיסטורי הזה לציבור הרחב, זאת מתוך הכרה בחשיבות החומר ולרגל ציון 50 שנה למשפט. סרטים אלה לא טופלו מאז המשפט, ויד ושם השקיע בשיפור פס הקול ובהפרדת ערוצי השמע במידת האפשר.
אגף הארכיונים ואגף מערכות מידע ביד ושם משקיעים רבות בהכנת החומרים להנגשה בעברית ובאנגלית ולעתים בשפות נוספות. סנונית ראשונה לאסטרטגיית ההנגשה הנוכחית היא העלאת מאגר התצלומים של יד ושם, הכולל למעלה מ-130 אלף תצלומים, בשיתוף עם גוגל.
פעילות זו באה בהמשך להנגשת מאגר שמות קורבנות השואה, שבו מצויים כ-4 מיליון שמות, וכן בהמשך לקטלוג הספרייה, לקורסים מקוונים, לחומרים חינוכיים מגוונים במגוון שפות ולתערוכות רבות הנמצאות באתר האינטרנט של יד ושם.
מגנזך המדינה נמסר בתגובה: "משפט אייכמן צולם ונערך על ידי חברה אמריקאית. על פי הסכם עם מדינת ישראל העבירה החברה את הסרטים הערוכים לגנזך המדינה, ופה הם נשמרים בקפידה כחומר ארכיוני לכל דבר ועניין. במסגרת זו לא נערכו פה הסרטים מחדש, אלא עברו המרה דיגיטלית בלבד. החוסרים שמורגשים בצפייה מקורן בהקלטה עצמה ולא בהתערבות של הגנזך".