ניסוי פיננסי מסוכן: ועדת הריכוזיות והשלכותיה
עידוד התחרות הוא סחורה טובה שהפוליטיקאים מוכרים לציבור, אבל האמת היא שאין שום קשר בין מסקנות הוועדה לבין יוקר המחיה, תלוש השכר, הפנסיה והחיסכון. אימוץ המסקנות יוביל לכישלון נוסח ועדת בכר, שהבטיחה תחרות, אך בפועל קיבלנו הכפלת דמי ניהול וגילוח מיליארדים מהחיסכון הפנסיוני
עידוד התחרות הוא סחורה טובה למכור לציבור, אבל האמת במקרה זה שונה לחלוטין. אין שום קשר בין תלוש השכר, הפנסיה או החיסכון לבין הסוגיות שנדונו בוועדת התחרותיות. הקשר, אם בכלל, הוא הפוך: שינוי המצב הנוכחי עלול לפגוע באינטרס הציבור הרחב, ובזה של בעלי המניות בחברות הציבוריות.
האם נתניהו אכן מאמין שלחייב את יצחק תשובה למכור את חברת הביטוח הפניקס או לדרוש מנוחי דנקנר למכור את כלל ביטוח יחזק את התחרותיות ושבעלי הפוליסות ייהנו מכך? אלה חלומות באספמיה. האם מצבם של בעלי המניות בבינלאומי ישתפר אם יגיעו לבנק בעלים חדשים? קשה להאמין.
בכל מקרה, איזה משקיע חוץ מעוניין כיום בישראל? לו היו יכולים למצוא קונים היו שרי אריסון (בנק הפועלים), מתיו ברונפמן (בנק דיסקונט) ובינו צדיק (הבנק הבינלאומי) נפרדים מזמן מהשליטה, ותשובה רצה למכור את הפניקס במחיר לא ריאלי. גם אם יגיעו הצעות מקרנות השקעה זרות, הדבר הראשון שיעשו עם השלמת העיסקה הוא להעלות את דמי הניהול ואת העמלות הנגבות מהלקוחות, כמובן, כדי להחזיר את ההשקעה כמה שיותר מהר.
לא צריך להמציא את הגלגל. כך נהגה קרן אייפקס הבריטית, שרכשה את תנובה ואת בית ההשקעות פסגות. לקוחות תנובה נאלצו לשלם יותר על הקוטג', וללקוחות פסגות עלו דמי הניהול על קופות הגמל ועל הפנסיה. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לו קרן ההשקעות האמריקאית סרברוס היתה רוכשת את בנק לאומי. רק נזכיר כי זמן קצר לאחר שקרן מרקסטון הקימה את בית ההשקעות פריזמה היא נאלצה למכור אותו בבושת פנים. כל זה עדיין לא אומר ששוק ההון הישראלי חף מכשלים, אבל בדיוק לשם כך קיימת רגולציה.
עדיף המצב הנוכחי
אם יש לבחור בין שינוי טוטאלי במבנה חברות האחזקה לבין המצב הנוכחי עדיפה האפשרות השנייה. אם יש בעלי שליטה מוגדרים קיימת כתובת לטענות המשקיעים. בעל שליטה בחברות אחזקה מעניק גיבוי פיננסי לחברות אחרות, ואם יש בקשה ל"תספורת" יש מי שמתחשבן איתו.
אימוץ מסקנות ועדת הריכוזיות יוביל לתוצאה דומה להשלכות של מסקנות ועדת בכר. יו"ר הוועדה ד"ר יוסי בכר הבטיח תחרות, אך בפועל קיבלנו הכפלת דמי הניהול, העלאת רמת הסיכון, ירידה ברמת השירות וגילוח מיליארדי שקלים מהחיסכון הפנסיוני על חשבון הציבור. המלצות ועדת בכר התקבלו בלחץ של חלק מהתקשורת, ואין ספק שהיום רבים מצטערים על המלצות אלה. חבל שתסריט דומה יחזור על עצמו עם המלצות ועדת הריכוזיות.
הוועדה גם הרחיקה לכת בכוח שהיא מעניקה לבעלי
מניות המיעוט, עד כדי שכך שהפחיתה לאפס את התמריץ של הנהלות חברות האחזקה לבצע מהלכים עסקיים. אין מקומות רבים שבהם נאלצים הבעלים לאשר באסיפה הכללית עיסקה לגיוס הון או עיסקת רכישה אחרת שאינה עיסקת בעל עניין.
יו"ר הוועדה חיים שני מבטיח לחזק את הרגולציה ולאפשר טיפול מעמיק יותר בכשלים בשוק ההון. אם זאת הבעיה, מדוע צריך לשבור את הכלים ולא לחזק את הרגולציה במתכונתה הנוכחית? האם חברי הוועדה טוענים שהרגולציה כשלה עד היום בשמירת האינטרסים של ציבור המשקיעים?
בתשובה לשאלה אמר שני שלא הופעלו על הוועדה לחצים מצד הטייקונים, ושההחלטות התקבלו לגופו של עניין. חבל שהוא לא התייחס לשאלה אם המלצות הוועדה ולוח הזמנים המואץ לפרסומן התקבלו עקב לחץ מסיבי וממסע הפחדה של אנשים בתקשורת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם