סוף עונת הגורו
באשר לתחזיות 2012, אין עוד טעם להסתמך על מומחים ובוודאי לא על אלה ש"צדקו" בעבר. כל תחזית שתבחרו טובה או גרועה באותה מידה, כל עוד תזכרו לחשוב הפוך
כאשר מתגלה אי שם אדם שהצליח לצפות אירוע כלכלי חשוב הוא מוכרז מיד כ"גורו" ובמהלך חודשים מספר עושה כל משפט מפיו כותרות בתקשורת הכלכלית, עד שהאמת מתגלה: אבי ג'וזף-כהן, נוריאל רוביני וביל גרוס הם כלכלנים מוכשרים שהצליחו, איש בדרכו, בתחזית אחת או שתיים וכשלו בפעמים רבות אחרות. אם צריך לבחור ביניהם, כדאי אולי לבחור באיש ההיי-טק יוסי ורדי, הנוהג להרגיע את מקלסיו ולומר: "אני גורו רק כשהשווקים עולים".
להגנתם של האנליסטים שמלאכת הניבוי היא מקצועם, אם לא יספקו הימור כלשהו על מחירי ניירות ערך לשנה הקרובה ודאי ימצאו עצמם חסרי תעסוקה. הם אינם בודדים במערכה: על בסיס תחזיות כלכליות שלעולם לא יתגשמו נבנים תקציבי מדינות ותוכניות עסקיות וטריליוני דולרים מושקעים ברחבי העולם. חוסר יכולתנו לנבא את העתיד
אינו גורם רק למפלות כלכליות, אלא גם להצלחות מסחררות. עסקי ענק מבוססים על חוסר ידיעת העתיד, ובראשם הבנקאות והביטוח.
שנת 2011 היתה מאותן שנים מכוננות, שבהן נוכחנו ביכולת החיזוי הדלה שלנו ובקריסתן של תאוריות כלכליות שנבנו בעמל על סמך משברים כלכליים גדולים אחרים. ה"לקחים" שנלמדו במשבר 2008 והאמצעים לחילוץ העולם מהשפל הכלכלי לא הועילו כשהכלכלה חזרה לצנוח. וול סטריט לא "הסיקה מסקנות" ולא חדלה מלשמש המרכז הפיננסי של העולם. אירופה שהצטיירה ב-2008 כחוף מבטחים להשקעות התגלתה ב-2011 כמוקד למשבר החדש.
באשר ל-2012, אין עוד טעם להסתמך על מומחים, ובוודאי לא על אלה ש"צדקו" בעבר. כל תחזית שתבחרו טובה או גרועה באותה מידה, כל עוד תזכרו לחשוב הפוך: להביא בחשבון את האפשרות שההערכות יתבדו, ומה יהיה מחיר הטעות. השווקים יכולים לעלות ולהשאיר מאחור את החוששים ששמרו את כספם באפיקים הסולידיים, ובאותה מידה הם עלולים לצנוח בעשרות אחוזים ולהפתיע את מי שקיוו להתאוששות שאחרי השפל. כמה תרצו לשלם על טעות?
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם