אף אחד לא מדבר על צדק
דיור בר השגה מגיע לכל אדם; כן, גם לחרדים, שהרי מי שפטר אותם משירות צבאי ומשוק העבודה היא המדינה
במקום לקבל את ברכת הדרך מכל הצדדים המוטבים הותקף שר השיכון מכל עבר: מצד הציבור הכללי נמתחה ביקורת על החלטתו להוציא מהקריטריונים לזכאות את הסעיף המקנה עדיפות לעובדים או לפחות למי שהביעו נכונות לצאת לשוק העבודה, ובכך פתח יתר על המידה את השער לחלק מהחרדים ואחרים שבטלנותם אמנותם. גם העדיפות שניתנה לזוגות על-פי מספר שנות הנישואים הקנתה יתרון לציבור החרדי, הנוטה להתחתן בגיל צעיר יחסית. לא פחות מביקורת זו והתקפות רבות אף יותר היו על אטיאס על הפקרת האלקטורט הטבעי שלו - הציבור החרדי, שלא שבע נחת מהמשקל שניתן לשירות הצבאי. הקריטריונים הקיימים, המקנים עדיפות בעיקר על-פי מספר הילדים במשפחה, היו נוחים מאוד לחרדים, שהיו בשנים האחרונות הנהנים העיקריים מהדיור המוזל. גם התיקון שאטיאס הכריז עליו בתחילת השבוע בלחצו של ראש הממשלה, ובו שדרג מעט את מעמדם של החילונים, לא הרגיע את הרוחות.
לתוכניתו של אטיאס לא היה סיכוי מראש: אין כל דרך להחיל קריטריונים אחידים על אוכלוסיות שונות בתכונותיהן ובצורכיהן ולהניח להן להתנגח זו בזו. מאפייניה של הקהילה החרדית וצרכיה בתחום הדיור שונים מאלה של הציבור החילוני, ועל המדינה לספק את צרכיה באותה מידה שהיא מחויבת להציע לכל משפחה לא חרדית פתרון המתאים לה. קשה במיוחד להבין את הדרישה "החילונית" להחלת קריטריונים של שירות צבאי ומיצוי כושר השתכרות לקבלת נקודות בזכאות לדירה.
כולנו (כמעט)
רוצים שהחרדים ויתר המשתמטים יישאו בעול הגנת המולדת. עשרות אלפי חרדים מדירים עצמם משוק העבודה, אוכלים לחם חסד על חשבון הציבור המשרת והעובד ופוגעים בכלכלת המדינה וברווחתם של כולנו. על המדינה לפעול בכל דרך לגיטימית כדי להפסיק את התמיכה השערורייתית בעשרות אלפי בחורי ישיבה בטלים מעבודה ולגיוסו לצה"ל של כל צעיר כשיר שהגיע לגיל המתאים. אבל הזכות לדיור אינה הזדמנות לחיסול חשבונות עם האוכלוסייה החרדית.
לקריטריונים ה"חילוניים" שפרופ' טרכטנברג ושוחריו מנסים לכפות על משרד השיכון אין כל קשר ל"צדק חברתי" או לצדק כלשהו. מדובר בסך הכל במשחקי כוח וחיסולי חשבונות מהסוג המתאים יותר למשפחות פשע ולא לחברה מתוקנת.
הזכות לדיור בר השגה היא זכות בסיסית שיש לכל אזרח במדינה באשר הוא. כשם שאין אזרח רשאי לפטור את עצמו מתשלום מסים בנימוק שאינו מרוצה מהשירותים שהמדינה נותנת לו, אין מדינה מתוקנת יכולה לפטור את עצמה מהחובה לספק לכל אזרח דיור (לאו דווקא בחינם או במחיר מסובסד) או להקל בזכותו של אזרח לקבל דיור, רק מפני שהיא סבורה שאינו ממלא את חובתו לשירות בצבא. בסופו של דבר, לא רק למגורי "הזכאי" המדינה צריכה לדאוג, אלא גם לבני משפחתו הזכאים כמותו לפחות. האם מדינת "הצדק החברתי" יכולה לשלול זכותו של ילד לקורת גג מפני שאביו לא התגייס לצבא או אמו "לא מיצתה את כושר השתכרותה"?
בהתחשב בכך שלא החרדים פטרו עצמם משירות צבאי, אלא המדינה היא שמעניקה להם פטור, מדובר בהיגיון מעוות: המדינה מקפחת את ציבור המשרתים בצבא בכך שהיא אינה ממלאת את חובתה לשוויון בנטל הביטחוני, מממנת ממסי העובדים את בטלתם של חרדים שאמורים לעבוד ולשלם מסים, וכדי לאזן את העוול היא מקפחת את זכותם של הפטורים משירות לשוויון בזכאות למגורים. לעיוות הזה קוראים אצלנו "צדק חברתי".
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם