המרוץ למיליון: ההוצאות של אצי המרתון עולים ביוקר
ההשתתפות במרתון תל-אביב ובמרתון ירושלים הפכה לאופנתית לא פחות מספורטיבית; חוץ מדמי הרשמה (250-70 שקל) יצטיידו הרצים במגוון עצום של פריטים נחוצים (ונחוצים פחות) שמכוונים אל רגליהם (ויותר מכך - לכיסם)
בתוך כך העירייה מבקשת ליישר קו עם המרתונים הגדולים בעולם ומציעה לרצים מסלול שעובר ברחובות ובאתרים האטרקטיביים בעיר, ובהם מתחם התחנה, מגדלי עזריאלי, כיכר דיזנגוף, נמל תלאביב, טיילת רדינג וגן צ' ארלס קלור. הרצים יידרשו לשלם החל מ-70 שקל עבור ריצה במקצה של 4.2 ק"מ ועד 250 שקל למקצה המרתון (42.1 ק"מ). אלא שעבור המכורים לעניין מדובר בהוצאה שולית ביחס להשקעה הכלכלית הנדרשת לתחזוק התחביב.
אורית גבאי, מנהלת השיווק של רשת מגה ספורט, טוענת כי הריצה מבססת את עצמה כענף הספורט המוביל בישראל ב-5 השנים האחרונות, הרבה בזכות התרומה של המרתון לעלייה ברמת המודעות של הקהל הרחב לנושא. לדבריה, "50% ממכירות הרשת בתחום הביגוד וההנעלה הם של פריטי ריצה. ניכר שגם אנשים שלא עסקו מעולם בספורט ומחליטים להיכנס לפעילות בוחרים להתחיל בריצה".
לדברי משה סיני, מנהל מחלקת חטיבת הריצה באדידס ישראל, הרצים שמשתתפים במרתון מתאמנים לקראתו כחצי שנה מראש ובמהלך האימונים רצים כ-1,200 ק"מ. סיני טוען כי אורך החיים של נעל אימון טובה נע סביב 600 ק"מ, כך שכל רץ יזדקק לשני זוגות נעלי אימון ולזוג נוסף לתחרות עצמה. הוא מוסיף כי הביגוד תלוי בעונות השנה ובאזור המגורים: "רץ שמתאמן לקראת מרתון שיתקיים במרס, כמו מרתון תל-אביב ומרתון ירושלים, יידרש גם לביגוד חורף וגם לביגוד קצר מנדף זיעה".
הרצים נדרשים כאמור לרכוש ציוד לאימונים וציוד לתחרויות, מה שמעצים את ההשקעה הכספית. בחברות השונות טוענים כי הרצים נזקקים בכל שנה לשני זוגות גרביים לפחות, למכנסיים ייעודיים, לחולצה מנדפת זיעה, לכובע מנדף זיעה, למשקפי שמש מיוחדים לריצה ולשעון עצר המשלב גם שעון דופק, מודד אנרגיה ומודד צעדים. זאת
כך למשל, נעלי תחרות לגברים של אדידס, ש פטריק מקאו נעל כשקבע את שיא העולם בריצת מרתון בשנה שעברה בברלין, נמכרות ב-599 שקל. נעל אימון קלה לנשים עולה 599 שקל, וכאמור יש צורך בשני זוגות לפחות בכל שנה. חולצת ריצה לאימון מנדפת זיעה עולה 190 שקל, ועלותה של חולצת תחרות קלה במיוחד מגיעה ל-330 שקל . מעיל ריצה קל, המתקפל לגודל שאפשר להכניס לכיס, עולה 500 שקל. מכנסי ריצה לאימונים עולים 180 שקל, והעלות של טייטס לריצה בימים של רוח חזקה מגיעה ל-300 שקל.
אבל הרשימה עוד ארוכה. כובע ריצה שמשקלו 5 גרם לתחרות עולה 130 שקל, כובע ריצה מנדף זיעה לאימונים נמכר ב-80 שקל , גרבי ריצה קלי משקל התומכים בעקב ובכריות כף הרגל ומנדפים זיעה עולים 50 שקל לזוג, מחירה של חגורת בקבוקים הוא 150 שקל וחגורה למכשיר סלולר עולה 100 שקל.
למי שמעוניין להפחית בהוצאות מציעה רשת PRO SPORT מבצע שבו תינתן עד סוף פברואר הנחה של עד 50% על מגוון פריטים של מותגים שונים. במסגרת המבצע יינתנו 30% הנחה על כל ביגוד ריצת החורף, 50% הנחה על שרוולים, כפפות ופאוצ' ים של נייקי, 40% הנחה על 35 זוגות נעלי נייקי פרי ועוד.

המודעות לספורט בכלל ולריצה בפרט גדלה בשנים האחרונות והפכה לטרנד אופנתי של ממש לנוכח העלייה במספר הנרשמים לחדרי כושר, שהלבוש נתפס בהם כעניין מרכזי. הדבר הביא לא רק לזינוק ברכישת בגדי ספורט, אלא גם לעלייה בקצב החלפת הנעליים של הצרכנים. בתוך כך, הרשתות שיצרו בחנויותיהן מיצוב ואווירה של ספורט דחקו הצידה את החנויות הפרטיות.
מבדיקה שערכה חברת דן אנד ברדסטריט עבור עסקים עולה כי שיעור הרווחיות המקובל בענף נע בטווח שבין 5% ל-10% בשנה יציבה, 2010 למשל. בשנות משבר כלכלי, כמו 2009, שיעור הרווחיות ירד ל-3%-1.5%. מהבדיקה עולה עוד כי היקף הפעילות בענף אופנת הספורט מסתכם ב-1.5-1.2 מיליארד שקל בשנה. הענף מורכב מכ-170 חנויות שהן חלק מרשתות ומכ-550 חנויות פרטיות.
בעלי מותגי הספורט הבינלאומיים חייבו את הזכיינים, את היבואנים ואת המפיצים הסיטונאיים לפתוח רשתות קמעונאיות, והשחקניות הבולטות בענף הן MGS, יבואנית דיאדורה, קאפה, ארנה, סקצ'רס וקונברס ובעלת הרשתות מגה ספורט (35 חנויות), אליטל (שתי חנויות) ויונייטד ספורט (שתי חנויות); ספורט ורטהיימר, המונה 29 חנויות; נייקי ישראל, המפעילה 27 חנויות; לייף ספורט, יבואנית אדידס וריבוק ומפעילת רשת אדידס (21 חנויות); פלג ניל, יבואנית ספידו ומפעילת 17 סניפי הרשת; וגרונדמן שיווק מוצרי ספורט, שמפעילה 5 חנויות פומה.
בין הסיכונים המאפיינים את הענף, לפי מדד הסיכון של דן אנד ברדסטריט, בולטות עלייה במחירי חומרי הגלם, בעלויות השינוע ובמכס על ייבוא והתייקרות דמי השכירות בקניונים. רמת הסיכון בענף הלבשת ספורט וציוד ספורט גבוהה בהשוואה לענפי המשק האחרים, והוא סובל מרמת תחרות גבוהה המובילה לשחיקה ברמת הרווחיות, מהצורך בתחזוקה שוטפת של המותגים, מתכנון עקבי של פריסת החנויות ועוד.
