היורשת: רקפת רוסק-עמינח הבטחה גדולה
רקפת רוסק-עמינח לא הייתה עוד ילדה מוכשרת. היא סומנה כהבטחה גדולה עוד מימי התיכון, האוניברסיטה והצבא. דיוקן ראשון של מי שחסתה עד היום בצלה של גליה מאור, ומיועדת להיכנס לנעליה כאישה המשפיעה במשק וכמנכ"לית הצעירה ביותר בתולדות בנק לאומי
המנכ"לית לעתיד זזה הצידה, ניסתה להשאיר את הבמה למאור וליו"ר הבנק דוד ברודט, אבל ללא הצלחה. האסרטיביות המזוהה עמה נדחקה לשוליים, לרגע נדמה היה שהיא אפילו מסמיקה. מאור, שמארגנת את התערוכה זו השנה השישית ברציפות, ומי שתמיד עמדה בה במרכז ההתעניינות, קיבלה את השינוי בחיוך. "שרק תהיה היא עצמה ולא תשתנה", פרגנה , "חשוב לזכור שלמרות התפקיד הבכיר אנחנו קודם מנהלים כספים של אנשים אחרים".
כשהשתיים עומדות זו ליד זו, חוט דק של דמיון עובר ביניהן. שתיהן חנוטות בחולצות לבנות וחליפות כהות, ואפילו התסרוקת זהה, זאת לאחר שרו סק-עמינח ויתרה על רעמת התלתלים האדמונית ואימצה, כמו מאור, שיער שטני באורך בינוני ופוני המוסט מעט הצדה. ההשוואה המתבקשת בין השתיים נעשית כבר שנים רבות, וקיבלה משנה תוקף השבוע עם הודעת דירקטוריון בנק לאומי על הבחירה ברוסק-עמינח. שתיהן נחשבות למנהלות מבריקות וחברותיות, המנצלות את האינטליגנציה הרגשית והאינטואיציה הנשית לצורך הניהול.
עם כניסתה לתפקיד המנכ"לית, החל מ-1 במאי 2012, תיאלץ רוסק-עמינח להתמודד עם החלטות עסקיות מרחיקות לכת, עם ההאטה במשק, קיצוץ בהוצאות, לווים בעייתיים ורגולטורים לחוצים מאי פעם. זו צפויה להיות תקופה מפרכת, עתירה בניהול משברים, גם מבית. רוסק-עמינח תוציא לפועל את תוכנית הבנק לקצץ בכ-800 משרות לאורך שלוש שנים, וכל המערכות הפנימיות ייאלצו להתייעל ולפעול עם פחות משאבים. בנוסף יצופה ממנה להחזיר את לאומי לגדולתו כבנק מספר אחת במדינה, לאחר שבשנתיים האחרונות איבד את הבכורה לבנק הפועלים הגדול ממנו. מעניין לא פחות יהיה לראות כיצד תתמודד עם החשיפה התקשורתית לאחר שבע שנים של שקט יחסי בצלה המגונן של גליה מאור.
את דרכה לצמרת בנק לאומי סימנה רוסק-עמינח בדיוק לפני 20 שנה, כאשר הייתה בת 26 בלבד. חבר משותף הפגיש בינה לבין מאור, אז משנה למנכ"ל. רוסק-עמינח התיישבה מול האישה החזקה במשק, ששימשה עבורה מודל לחיקוי, והתלבטה עמה אם להמשיך באקדמיה לקראת דוקטורט או לעבור לפרקטיקה. מאור זיהתה את האמביציה הג' ינג'ית של הצעירה, שהספיקה לסיים בהצטיינות תואר שני במינהל עסקים ובמקביל ללמוד משפטים, וענתה קצרות: "עזבי
מאז התקדמה רוסק-עמינח במהירות האור. היא מילאה שורה של תפקידים בכירים והפכה לאחת הנשים המבטיחות במגזר העסקי, בהיותה אחראית לטיפול בעסקאות ענק וסכומי אשראי עצומים. על רוסק-עמינח, שתהיה המנכ"לית הצעירה ביותר שמונתה אי פעם בבנק לאומי, נאמר כי היא מביאה עמה משב רוח רענן של יצירתיות וחשיבה אסטרטגית מקורית. בד בבד היא נחשבת כבעלת קשרים חברתיים עם בכירי המשק, הנהנים מהאשראי שמעניק הבנק, מה שייצר סביבה שמועות ורכילויות. טרוניות אלה לא הצליחו לעמעם את ההתרגשות שאחזה ברוסק-עמינח עם ההודעה של ברודט כי גברה על המועמד הנוסף רוני חזקיהו, לשעבר המפקח על הבנקים, ותתמנה למנהלת הבנק השני בגודלו בישראל.
טלפון הבלקברי, הנראה כמולחם לכף ידה, כמעט קרס ביום ראשון השבוע כשמספר הודעות עצום עם איחולי הצלחה הציף אותו תוך דקות ספורות. בניגוד לזמינות המוחלטת שלה ביומיום, הפעם רוסק-עמינח לא הצליחה לענות לכולם. רק בערב התנתקה מכל המברכים ויצאה לחגוג את הבשורה עם בעלה ושתי בנותיה במסעדת "טורקיז" שבמתחם הסי אנד סאן. עם זאת, רוסק-עמינח יודעת כי השמחה מעט מוקדמת. אמנם דירקטוריון בנק לאומי בחר בה לתפקיד, אולם המינוי מותנה באישור בנק ישראל, שיקיים לה בדיקת נאותות האמורה להסתיים תוך חודשיים. אם לא תקרה הפתעה בדרך, ב-1 במאי 2012, יחד עם חגיגות 110 השנים לבנק, תשב רוסק-עמינח על הכיסא בקומה ה-12 של בניין הנהלת לאומי, ותוכל לסמן "וי" על עוד הישג לא שגרתי השזור בחייה עם עלות שכר שנתית העומדת על כ-4.5 מיליון שקל בשנה.
סיפורה של רקפת רוסק-עמינח, 46, שונה מקורות חייהם של רבים ממובילי המשק הישראלי. היא לא גדלה בדירת חדר ביפו כמו מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן, לא עבדה בחנות מכולת כמו צדיק בינו מ"פז", ובטח לא סחבה בלוקים כמו איש הנדל"ן והגז יצחק תשובה. היא נולדה ברמת אביב ג' כילדת סנדוויץ' נטולת תסביכים לשמואל ורחל רוסק, רואה חשבון ידוע ומחנכת שעשתה הסבה לביטוח.
כבר בגיל צעיר אובחנה רקפת כמחוננת, ועיקר תשומת לבה הוקדש בילדותה לציור, לנגינה בפסנתר ולחלומה ללמוד ארכיטקטורה. כתלמידת בית הספר היסודי ארן היא הצליחה להותיר רושם רב על חברה לכיתה, גדעון סרצ'נסקי, היום שר החינוך גדעון סער. "למרות שעברו שנים רבות אני זוכר את דמותה היטב", משחזר סער. "היא הייתה התלמידה הטובה ביותר, החרוצה ביותר, הרצינית ביותר ובעלת המשמעת הגבוהה ביותר. היא בלטה עם ההצטיינות בחשבון, הידע הרחב ואפילו עם כתב היד שלה שהיה עגול ומסודר. על אף גילנו הצעיר אפשר היה לדעת כבר אז שהיא תגיע רחוק".
גם במכון לקידום נוער ליצירתיות ומצוינות של אריקה לנדאו זיהו את הפוטנציאל של רוסק-עמינח, ובמשך מספר שנים בלטה בחוגים למתמטיקה ומחשבים. את לימודי התיכון עשתה במגמת כימיה של בית הספר אליאנס, וציון הבגרות המשוקלל שלה היה 11.2 (ממוצע 97). בכיתה י' נבחרה להצטרף למשלחת חילופי נוער לארצות הברית, וכחצי שנה התגוררה בניו ג'רזי אצל משפחה נוצרית לותרנית חובבת ישראל. לארץ היא חזרה עם אנגלית מצוחצחת וחוויות רבות מבילויי יום ראשון בכנסייה.
כיתתה של רוסק-עמינח זוכה עד היום למקום של כבוד באליאנס לאחר שהניבה שורה של תלמידים המאיישים תפקידים בכירים בעולם המדע, המשפט והרפואה, ביניהם חברתה הטובה, ד"ר אירית שושן, המתמחה ברפואת ילדים. מחנכת הכיתה הייתה אז ד"ר אורלי רמות, היום מנהלת מרכז פסג"ה במשרד החינוך. "זו הייתה כיתה של תלמידים חדורי מוטיבציה, שבחרו ללמוד כימיה, מתמטיקה ואנגלית ברמה של חמש יחידות", מספרת רמות. "כולם היו מצוינים, ורקפת הייתה המצוינת מבין המצוינים. היא הייתה חברותית ואהודה, בעלת יכולת דיבור יוצאת דופן, שהשתתפה בשיעורים, הפגינה מיקוד והישגיות ולמדה בקצב מהיר. כבר אז הייתה לה חשיבה אסטרטגית, וברור היה שרקפת מכוונת מטרה. היא מעולם לא קיטרה על קושי כלשהו והתמודדה עם סיטואציות מורכבות בעזרת כלים אנליטיים. אני זוכרת כיצד חזרה ממשלחת חילופי הנוער ותוך חודש השלימה את כל חומר הלימוד. היא ישבה אצלי בבית בתחילת החופש הגדול ושקדה על הספרים עד שהדביקה את הכיתה".
בסיום הלימודים העלתה הכיתה מחזה על חוויות בית הספר. לרקפת רוסק, שכונתה בחיבה "קפי", לא היה תפקיד מרכזי. הבמה לא הייתה מקומה הטבעי. בספר המחזור שחולק לאחר המסיבה ציינו התלמידים את הערכתם ליכולותיה: "כנראה שלקפי יש קמע, שעוזר לה תמיד להוציא את המאה. במבחנים היא כותבת מהר, היא פשוט לא צריכה להרהר. בארצות הברית בילתה ואזרה און, וחזרה לארץ עם אנגלית שיגעון".
רוסק-עמינח הצדיקה את ההערכה. במסיבת מחזור שהתקיימה בבית הספר לפני כשנתיים, לרגל 25 שנה לסיום הלימודים, הסכימו הנוכחים כי למרות הישגיהם הצליחה רוסק-עמינח להתמקם, גם הפעם, קצת יותר רחוק מכולם. "על אף העבודה הקשה וההישגים הכבירים, יש לרקפת יכולת לשמור על קשר עם חבריה מהעבר", מעידה רמות. "לפני מספר חודשים רציתי להתייעץ איתה על משהו אישי, והיא מצאה זמן לשתות איתי קפה בכיכר המדינה. היא הייתה קשובה לדילמה שלי, וכמו תמיד הפגינה חשיבה יצירתית. כשנודע לי שהיא נבחרה למנכ"לית בנק לאומי, לא הופתעתי. תמיד ידעתי שהיא תגיע לפסגה".
בשנת 1984, כשכל חבריה התגייסו לצה"ל, בחרה רוסקעמינח במסלול לא שגרתי אך אופייני להתנהלותה המחושבת. בגיל 18 היא החליטה ללמוד באוניברסיטת תל אביב ולדחות את הגיוס. לא היה ספק באיזה חוג תבחר. ההשפעה של הבית הייתה חזקה, ורוסק-עמינח נרשמה ללימודי חשבונאות וכלכלה, מתוך הבנה שמדובר במקפצה לגובה רב. היא ויתרה על התחום היצירתי בחייה והתמסרה לעולם של מספרים, חישובים וסטטיסטיקות.
בפקולטה היא היוותה חלק מקבוצת לימוד בת שלושה סטודנטים. אחד מהם, ראם עמינח, הפך לימים לבעלה. השנייה הייתה ורד קירשנר, שותפה במשרד רואי החשבון קסלמן וקסלמן PWC ISRAEL. " נעשינו חברות כבר ביום הראשון, ומיד היה ברור שמדובר בבחורה מבריקה", מספרת קירשנר על אותה תקופה. "גם ראם רצה להתחבר עם רקפת, אז הוא יזם את קבוצת הלימוד במכינה לחשבונאות. רקפת התבלטה בהבנה שלה, בניתוח וביכולת לרדת לפרטים. כל הסטודנטים הבחינו בכך שהידע שלה יוצא דופן, ומי שרצה להשלים חומר לקח את המחברות שלה. גם כשפרסמו את תוצאות המבחנים ליד מספרי תעודות הזהות לא היה ספק למי שייך הציון הגבוה ביותר. היה ברור שהיא מיוחדת".
גם המרצים הבחינו בסטודנטית יוצאת הדופן, ובשנה השנייה ללימודיה נבחרה למצטיינת רקטור ביחד עם 27 סטודנטים נוספים. אחת מהן הייתה דפנה ברק מהפקולטה למשפטים, שתחל במאי השנה את כהונתה כשופטת בית המשפט העליון. המחזה חזר על עצמו גם בשנה השלישית, והשתיים שוב נפגשו בטקס המצטיינים וקיבלו פרס בסך 500 שקל כל אחת. בכתבה שפורסמה ב"מעריב" בינואר 1987 נכתב כי מדובר בסטודנטים מבריקים בעלי ממוצע ציונים של 97 ומעלה. על רוסק-עמינח נכתב כי אין להתפלא אם בקרוב יופיע השם "רוסק את רוסק" על ניירות הפירמה של אביה.
את הישגיה של מנכ"לית לאומי לעתיד זוכר גם פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר ועדת ההיגוי שהוקמה בעקבות המחאה החברתית, ששימש אז כמרצה לכלכלה. פרופ' טרכטנברג חזר לארץ לאחר שסיים דוקטורט בהארוורד, וכיתתה של רוסק-עמינח הייתה הראשונה שלימד. "אני לא זוכר את כל הסטודנטים, למעט את רקפת", הוא אומר בחיוך. "היא הייתה סטודנטית אנרגטית ופעלתנית, שבלטה בהשתתפות בשיעורים. אנחנו, המרצים, שמנו עליה עין, והיה ברור שיש לה יכולות אינטלקטואליות לא רגילות. אני לא מתפלא שהיא הגיעה לאן שהגיעה".
רוסק-עמינח לא עצרה בתואר הראשון, ובשנת88' פנתה ללימודי תואר שני במינהל עסקים, וגם אותו סיימה בהצטיינות. במהלך הלימודים ותוך כדי התמחות במשרד של אביה, הפכה גם למרצה באוניברסיטה והיא רק בת 21. היא העבירה קורס בחשבונאות למנהלים ובמקביל הרצתה בפקולטה לניהול לתדהמת הבכירים. למרות העומס הקפידה רוסק-עמינח לא להזניח את חייה החברתיים.
במהלך לימודי התואר הראשון יצאה לא אחת עם ראם, קירשנר וחברים מהאוניברסיטה לפאבים, מסיבות או למסעדת ארנולד המנוחה, שהייתה חביבה עליהם. באותה תקופה התפתחה האהבה בינה לבין ראם. "הבחנתי מיד שהשעות שלהם יחד מתארכות יותר ויותר, והבנתי מה קורה", צוחקת קירשנר. "אני חושבת שראם התאהב בה די מהר".
אגב , לאחרונה מונה ראם ליועצו הכלכלי של הרמטכ"ל ולראש אגף התקציבים במשרד הביטחון. הוא עזב את משרד רואי החשבון שבו היה שותף, קיבל דרגת תת אלוף והפך לאזרח הראשון המתמנה לתפקיד. מינויו עורר הסתייגויות בקרב גורמים עסקיים בטענה לניגוד עניינים בין תפקידו לבין מעורבות בנק לאומי במכרז על בניית עיר הבה"דים בדרום. רוסק-עמינח ובעלה טענו בתגובה כי הם נמנעים מלטפל בנושאים שבהם יש להם עניין משותף.
עם סיום התואר השני, בהיותה בת 24 בלבד, התגייסה רוסק-עמינח לצה"ל כעתודאית. את הטירונות היא עשתה בבית ליד. לאחר הטירונות היא שובצה במכללה לפיקוד ומטה (פו"מ) בגלילות ולימדה את הקצינים הבכירים על ניהול פרויקטים ומודלים של קבלת החלטות.
תא"ל )מיל( עמנואל )מנו( הרט, איש עסקים המנהל בארץ ובעולם את פעילותה של חברת הביוטכנולוגיה "אליר", שימש בשנת 1990 כמפקד פו"מ. "המליצו לי עליה כעל עתודאית מצטיינת", הוא מספר בשיחה מארצות הברית, "וכבר בהתחלה היא עשתה רושם מצוין. רקפת הייתה מקצועית ומלאת אנרגיה, היא אהבה ללמד ולהעניק מהידע שלה, הייתה קשובה לקצינים ומעולם לא התנשאה. אם צריך, היא הייתה נשארת אחרי הלימודים ומסבירה לקצינים שוב את החומר. רקפת הכניסה את הסטטיסטיקה וקבלת ההחלטות הכמותיות כתחום חדש בפו"מ. היא הייתה בעיני צ'מפיון. עד היום אני לא מבין איך הצליחה גם ללמד בצבא ובמקביל ללמד במכללה למינהל ולצאת ללימודי תואר ראשון במשפטים. ואת הכל היא עשתה בהצטיינות".
ללימודי המשפטים גררה רוסק-עמינח גם שתיים מחברותיה ללימודי הכלכלה, אחת מהן הייתה קירשנר. היא האמינה כי כדי להגשים את מטרתה ולשמש כמנהלת בכירה, עליה לבנות בסיס השכלה רחב. "מנהל טוב צריך להיות בעל ידע רב תחומי", אמרה בראיון הנרחב היחיד בעיתונות שאותו העניקה ל"מעריב" בשנת 1993, בגיל 27. " כדי להגיע לתפקיד בכיר צריך להשקיע מאמץ אדיר ומתמשך". קירשנר חשבה בתחילה שהרעיון ללמוד משפטים מטורף. "שאלתי אותה אם היא השתגעה, כי הייתי אז נשואה עם תינוקת", היא צוחקת. "כושר השכנוע שלה ניצח ולמדנו בשעות הערב. כל אחת לקחה על עצמה שליש מהמקצועות ואחר כך השלמנו את החומר אחת לשנייה. ככה עשינו יחד תואר במשפטים".
אלא שהתקופה המאומצת לא האטה את רוסק-עמינח. בתוך מגוון העיסוקים מצאה זמן לתכנן את חתונתה. היא וראם נישאו בגן אירועים ליד הוד השרון, ותא"ל )מיל( הרט זוכר אירוע שמח שכלל בשרים, אלכוהול והמון ריקודים. לאחר הנישואים עבר הזוג הצעיר להתגורר ברמת השרון. גם החתונה לא הפחיתה מהמרץ.
בשנת92', זמן קצר לפני השחרור, החלה המוטיבציה שוב לבעבע. היא התחבטה לגבי התפקיד הבא ושקלה להמשיך באקדמיה. רואה החשבון ארז ויגודמן, כיום נשיא ומנכ"ל חברת מכתשים אגן ומי שהרצה לצדה באוניברסיטה, התעניין בשאיפותיה. "היכן את רוצה להיות בעוד עשר שנים? ", שאל . "להיות כמו גליה מאור", ירתה רוסק-עמינח. ויגודמן הפגיש בין השתיים, והחיבור ביניהן היה מיידי.
כעוזרת אישית נחשפה רוסק-עמינח לסודות הכמוסים ביותר של מאור, הייתה זמינה עבורה במשך כל שעות היממה, ואת ארוחות הצהריים נהגה לאכול במשרד מול המחשב ותוך סריקת דוחות. התפקיד אפשר לרוסק-עמינח ללמוד מאילו טעויות וויכוחים עסקיים כדאי להימנע, אולם לאחר שנתיים חיפשה אתגרים אחרים. היא עזבה למגזר הפרטי והצטרפה כשותפה למשרד רואי החשבון סומך-חייקין, הנחשב לאחד הגדולים בארץ. כעבור חמש שנים, כשהיא בת 35 בלבד, מונתה רוסק-עמינח למנכ"לית המשרד ושימשה בתפקיד שלוש שנים נוספות. במהלך שנים אלו ילדה את שתי בנותיה, גל ודנה.
זמן קצר לפני שעזבה את סומך-חייקין קיבלה רוסק-עמינח טלפון מיו"ר בנק הפועלים לשעבר, שלמה נחמה. "רציתי לצרף אותה להנהלת הבנק והצעתי לה שני תפקידים", נזכר נחמה. "ראיתי את עבודתה אצל סומך והתרשמתי מהאישיות ומהמקצועיות שלה, אבל היא הייתה נעולה על תפקיד של מנהל חטיבה עסקית. התפקיד היה תפוס, אז הנושא ירד מהפרק. זמן קצר אחר כך היא מונתה למנהלת החטיבה בלאומי והשאר היסטוריה".
לרוסק-עמינח הייתה תשוקה עצומה לתפקיד ראש החטיבה העסקית בבנק. העבודה עם הלקוחות הגדולים, עסקאות הענק, רמות הסיכון הגבוהות וכמובן האדרנלין. כל תזוזה או עסקה במשק עניינו אותה. בינואר 2004, והיא בת 38, התגשם החלום. מאור, כמנכ"לית, הציעה לה את התפקיד הנחשק והפכה אותה לחברת הנהלת בנק לאומי הצעירה ביותר שמונתה עד אז. המינוי נתקל בחוסר פרגון מצד הוותיקים ממנה, שראו כיצד משתלטת על הבנק צעירה שזכתה לקידום מטאורי.
רוסק-עמינח הביאה איתה לתפקיד פרופיל אישיותי השונה לחלוטין מתדמית הבנקאי האפור והשמרן. היא צבעונית, אנרגטית, חברותית ומלאת שמחת חיים. היא מציגה מודל חדש של מנהיגות נשית שלא מכפיף עצמו לקודים גבריים מסורתיים. כיום שולטת רוסק-עמינח במתן אשראי בהיקף עשרות מיליארדי שקלים ללקוחות עסקיים בארץ ובעולם. במקביל הופקדה על גיבוש מדיניות האשראי של הקבוצה, ובהמשך צורפו גם מערך הבנייה והנדל"ן והתואר הנכסף - משנה בכיר וממלאת מקום מנכ"ל.
בחטיבה הטמיעה רוסקעמינח שינוי תפיסתי בתהליך מתן האשראי ופעלה על פי פרמטרים מדידים כדי לנטר סיכונים. "תפקיד הבנקים להיות נוקשים לפני שמעמידים אשראי", התבטאה לא אחת. אלא שבשנת 2009 השמיעו התעשיינים בארץ ביקורת על צמצום האשראי על ידי הבנקים, בעיקר לאומי. לטענתם, הבנק דגל במדיניות קשוחה מדי והעניק אשראי רק למי שלא באמת זקוק לו. רוסק-עמינח דחתה את הדברים וטענה כי המדיניות לא הוקשחה, ומתן האשראי נעשה לפי מדיניות סדורה. על פי דוחות הלאומי, יותר מ-50 אחוז מרווחי הקבוצה כיום נזקפים לזכות החטיבה.
ביקורת נוספת התמקדה בקשרים החברתיים בינה לבין איש העסקים עידן עופר. ברקע נשמעו טענות על ניגוד עניינים, משום שעופר הינו הבעלים ויו"ר הדירקטוריון של החברה לישראל, ש-18 אחוז ממניותיה מוחזקים על ידי בנק לאומי. בנוסף, חברות אחרות שלו, כמו כימיקלים לישראל, טאואר סמיקונדקטור וצים, קיבלו מבנק לאומי אשראי בהיקף מיליארדי שקלים. רוסק-עמינח השיבה למבקריה כי מידרה את עצמה מכל הדיונים באשראי הנוגעים לעידן עופר.
רוסק-עמינח נתפסת כמי שמחוברת לאצולת הממון הישראלית. היא מגיעה לאירועים חברתיים, ימי הולדת של אנשי עסקים, השקות, חתונות, מסיבות פרידה ואירועי התרמה לבושה בבגדים אופנתיים. שמה מופיע במדורי הרכילות הכלכליים אף שאינה חובבת תקשורת. בתקופה האחרונה, מאז מינויו של בעלה ליועץ הרמטכ"ל, מופיעות תמונותיה לצדו, והשניים מסתמנים כ"פאוור קאפל" של המילייה העסקי, כמי שאוחזים בעמדות מפתח בשניים מהגופים המרכזיים במדינה.
רוסק-עמינח מקפידה על לוחות זמנים שפויים, באופן יחסי כמובן, בהיותה לא רק בכירה בבנק אלא גם אם לשתי בנות. היא מגיעה הביתה בסביבות השעה שש בערב, מדברת עם בנותיה ורק אחר כך פורשת להמשך העבודה. גם על ארוחות שישי משותפות מקפידים במשפחת עמינח, ולאחרונה אימצו בילוי חדש - צפייה משותפת בסרטי אקשן בקולנוע. את זמני האיכות הארוכים מעבירה משפחת עמינח בחו"ל. לפעמים זה בחופשות סקי, לרוב אלו נסיעות לתאילנד או לבורמה, שם תרה המשפחה אחר כפרים נידחים. אבל חבריה לעבודה מספרים כי גם לטיולי התנתקות אלה לוקחת עמה רוסקעמינח טלפון לווייני.
רקפת רוסק-עמינח סירבה להתראיין לכתבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם