מי סומך על נתניהו?
בריחת המשקיעים היא תוצאה של מדיניות הממשלה שמבקשת לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה
בנימין נתניהו צילום: רויטרס
בסביבת נתניהו אמרו שבין שר האוצר לבין ראש הממשלה קיימת הבנה שהחור בתקציב לא ייסגר באמצעות העלאת מסים, אלא בקיצוץ בתקציב. המפסידים הגדולים מקיצוצים בתקציבי המדינה הם בדרך כלל מי שנזקקים יותר מהאחרים לשירותיה - השכבות החלשות. אפשר אולי לטעון שהקיצוץ יבוא מתקציבי הביטחון, אבל ראש הממשלה נראה לאחרונה חלש מכדי להתמודד עם המתקפה של מערכת הביטחון על הניסיונות להגביל את תקציביה.
הרפיון השלטוני מקרין גם על הסקטור העיסקי. הממשלה מתקשה לעמוד בלחצים, וחברי כנסת ורגולטורים מתחרים בייזום חוקים ותקנות, המנסים לא פעם לכופף את כללי ההיגיון ולבטל את עקרונות הכלכלה. הם מנסים לבלום עליות מחירים בשוק החופשי מצד אחד, ולהגביר את התחרות מהצד האחר; מבקשים לבטל סיכונים בהשקעות של חסכונות הציבור, אך גם להעלות את תשואות החיסכון.
תגובת המשק לא מאחרת לבוא: כמעט כל החברות הקמעונאיות מציגות בשני הרבעונים האחרונים ירידה חדה בהכנסות וברווחים. אמנם חלק מהפגיעה נגרמה בגלל חולשה בשוקי הייצוא, אבל גם חברות הפועלות בשוק המקומי, ששר האוצר וראש ממשלתו הגאה הגדירו כ“אי של יציבות,“ מדווחות על פגיעה שאינה קשורה לאינדיקטורים האחרים של המשק, כמו השכר הממוצע (שעלה) או שיעור האבטלה (שירד לשפל נדיר)
רבים נוטים להאשים את "המחאה“ בירידה בפעילות העסקית, אבל המחאה אינה העניין, אלא תגובתה הרופסת של הממשלה. המחאה היתה מבולבלת, אבל אם היה לה מסר אחד ברור, היה זה הכעס על התנתקות הממשלה מאחריותה כלפי אזרחיה: הדירות נעלמו מהשוק מפני שנתניהו וחבריו האמינו שיד נעלמה של היצע וביקוש כבר תדאג להשלים את המחסור, גם אם בירוקרטיה מסואבת חונקת את היצע הקרקעות.
בריאות ילדינו הופקרה מפני שנתניהו נשבה בהזיה כלשהי של הפרטת מוסד אחות בית הספר. הסגל הרפואי קרס מפני שהתקציבים שנועדו למנוע זאת הוטו לצרכים חשובים יותר כמו תמיכה באוכלוסייה טפילית המסרבת לפרנס את עצמה.
בתגובה להאשמה זו העדיפה הממשלה להסתתר מאחורי ועדות של פקידים ומומחים שאמורות היו לקבל את ההחלטות במקומה ולאשר את המלצותיהן ללא היסוס וללא בדיקה, אבל ללא כל כוונה של ממש לממש את רובן. חלק מההמלצות עשויות להגיע למימוש: המלצות שאינן מטילות כל חובת פעולה על המדינה, אלא על סקטורים אחרים, בעיקר חברות פרטיות. המגזר הציבורי
משותק ומסרב להתייעל ) מי שמע על התייעלות במשרד האוצר,)? והפקידים אוהבים להטיל עוד ועוד ממגבלות ו“חובת התייעלות“ על חברות ועל ארגונים מהמגזר הפרטי ויחידות סמך כמו חברות ממשלתיות ומוסדות, ובלבד שאינן מצוידות בוועד חזק מדי.
הראשונים להגיב לתוצאות הם מנהלי ההשקעות בישראל ובחו“ל. אין להם סנטימנטים מיוחדים ואין להם מגבלות: בלחיצת עכבר הם מעבירים את השקעותיהם אל מעבר לים, ויש להם לאן: שוקי המזרח עדיין בצמיחה גבוהה והמשק האמריקאי המתאושש חוזר לקרוץ להם. מי רוצה לסמוך על שטייניץ ועל נתניהו?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם