טבריה: העיר שנותרה מאחור
בעלי עסקים בטבריה טוענים שההתחרדות של העיר הרגה את התיירות ובינתיים נאחזים בצליינים שמכניסים מעט כסף לקופות הריקות. לפני יומיים אישרה הממשלה תוכנית לפיתוח התיירות בטבריה בהשקעה של כ-145 מיליון שקל, הבעיה היא שאפילו הטבריינים ספקנים לגבי יכולתה להחזיר את התיירים לעיר: "זה כמו לתת אקמול לחולה במחלה סופנית"
במבט ראשון זה נראה כמו שכפול המסעדות הפזורות לאורך הטיילת באילת או אפילו בתלאביב. שני השותפים טסו לאמסטרדם, חלבו רעיונות ובתוך חודש הקימו עסק שנראה כמו הדבר הרלוונטי היחיד לאורכה של הטיילת. יש בר מעוצב במרכז, פינה עם ספות א-לה קופי-בר באמסטרדם ואפילו הכיור בשירותים מונח על בוצ'ר בלוק מעץ מסיבי, כיאה לצו השעה. רק הנטלן, הכלי לנטילת ידיים המונח בצד הכיור, מסגיר את המיקום.
אף שהוא לא מסתמך על האוכלוסייה המקומית, החליט ייגר לסגור את המקום בערבי שישי, בדומה לרוב העסקים בטבריה. "האוכלוסייה המקומית מסורתית," הוא מסביר, "אבל לטבריה אסור להיבנות על המקומיים, כי לאנשים פה אין כסף והם חיים ממשכורת מינימום. אף אחד לא משקיע כי אנשים לא מאמינים בעתיד של העיר, אין בטבריה מספיק כסף. אנחנו צריכים לחשוב הפוך - איך להביא כסף מבחוץ לתוך העיר. לכן בחרתי בתיירים. המופע האורקולי הוא סיבה טובה להיות פה, כי לפחות 3 פעמים בערב המקום מתמלא."
כ-700 אלף שקל הושקעו במקום, ובהתאם למצב הרוח הגואה במקביל לעליית מפלס הכינרת, גם ייגר אופטימי. "השותף שלי הוא הבעלים של מסעדת דגי גיל, שנמצאת בטיילת כבר 30 שנה," הוא אומר, "במשך 20 שנה הטיילת לא שקקה חיים כמו עכשיו. אנשים באים, מסתובבים, ונדרשים רק עוד 3 בתי מלון ברמה גבוהה ושני מפעלי היי-טק, שימשכו לפה אנשים רציניים, שיאכלו צהריים עם ואוצ'רים, כדי שהכל יהיה בסדר. חייב להביא את הכסף מבחוץ. צריך להיות זהירים מאוד כשמדובר בהשקעות בטבריה, אבל יש עתיד: כשמפלס הכינרת עולה יש יותר תיירים וזה משפיע מיד על מצב הרוח בעיר."
נתוני הסטטיסטיקה התיירותיים שמנפיקה טבריה בשנים האחרונות מזכירים את מפלס הכינרת עד לחורף האחרון. בהדרגתיות ובהתמדה עזבו אותה הישראלים לטובת בתי המלון באילת ובים המלח ובהמשך פשוט דילגו מעליה בדרך לצימר בגליל העליון. טבריה, שבעבר שקקה חיים תודות לחמי טבריה ולסירות המרוץ שחתכו את מי הכינרת - לפני שאלה הפכו לסיסמוגרף למצב הרוח הלאומי, נותרה להעלות אבק והביטה בעיניים כלות במבני הפאר שהחלו לצוץ בזה אחר זה בשפך זוהר ולאורך מפרץ אילת.
32 בתי מלון פועלים כיום בעיר, מתוכם רק אחד נפתח בעשרים השנים האחרונות - המלון הסקוטי. טבריה, מוקד התיירות הרביעי בגודלו בישראל, הגדול ביותר בצפון הארץ והשני בחשיבותו לתיירות הנכנסת )אחרי ירושלים שרויה בקיפאון עמוק משנת 1996.
הטרגדיה הגדולה של העיר החלה בעקבות נטישת
אז היו בעיר 3,492 חדרי מלון. עד שנת 2010 הצטמצם המספר הזה ב-59חדרים. באותן שנים חל גידול ארצי של 31% במספר החדרים: ירושלים רשמה גידול של 19% אילת זינקה ב-
56% והכוכב העולה ים המלח זינק ב-136%. תפוסת החדרים הארצית אגב נותרה זהה במהלך השנים
.66%. ממוצע של התפוסה הממוצעת בטבריה, שלא גדלה בכלל, הוא 62% בלבד. מספר לינות התיירים, שעלה במרוצת העשור וחצי האחרונים ב
12% בכל הארץ,עלה ב-1%בלבד בטבריה.
32 בתי מלון פועלים כיום בעיר, מתוכם רק אחד נפתח ב-20 השנים האחרונות - המלון הסקוטי. טבריה, מוקד התיירות הרביעי בגודלו בישראל, הגדול ביותר בצפון הארץ והשני בחשיבותו לתיירות הנכנסת (אחרי ירושלים) שרויה בקיפאון עמוק.
"בשנת 1991 החליטה מדינת ישראל למנף את אזור ים המלח והעניקה ליזמים שם מימון של
38%", מסביר אבי זנדברג, יו"ר התאחדות המלונות בטבריה. "ליזמים זה היה כדאי והם החלו לנהור לשם בזה אחר זה. המדינה היא שגרמה לנזק הזה לפני שנים, והגיע הזמן שהיא תתקן אותו. בשעה שכל הארץ הלכה ופרחה, נותרה טבריה מאחור
ביום רביעי השבוע ערכו שרי הממשלה ישיבה מיוחדת במלון גלי כנרת של רשת רימונים וניסו לתקן במעט את העוול שנגרם לעיר. על שולחן הדיונים ניצבו 8 אחוזי מימון שהיו שורש המחלוקת בין משרד התיירות לבין משרד האוצר. משרד התיירות, שהחליט להתמקד בעיקר בתיירות הצליינית, זיהה לפני כשנתיים שני מוקדים מבוזבזים הזקוקים לרוח גבית: ירושלים וטבריה, ציר סיורי הנצרות בארץ הקודש. המשרד החליט להקצות מענק של 28% למשקיעים פוטנציאלים בענף התיירות בשתי הערים, שסבלו ממחסור חמור בחדרי בתי מלון.
לפני כחצי שנה זכתה ירושלים להגדלה המיוחלת וכעת הגיע תורה של טבריה. יש להניח שהחיבה של ראש הממשלה ואשתו למסעדת דקס המקומית ולצילום הקבוע שלהם על שפת הכינרת בכל חופשה משפחתית יצרו את משב הרוח הגבית שהעיר כה נזקקה לו. אבל טבריה התעוררה לגלות שהיא מקבלת
20% תמיכה בלבד. באמצעות השתתפות של
20% מצד המדינה ההשקעה לא כדאית לשום יזם והעובדות נראות בשטח", טוען זנדברג, בעצמו דור שלישי למלונאים בטבריה. "הממשלה הגדילה את התמיכה בירושלים ובצדק, ואנחנו לא מבקשים את מה שהוקצה לים המלח, אלא רק שהתנאים שלנו ישתוו לאלה של ירושלים. העיר זקוקה בדחיפות לתוספת של כ2,000 חדרים. בטווח של 3 שנים ניתן להוסיף 800 חדרים רק בהרחבה ובשדרוג של בתי המלון הקיימים".
עלות בניית חדר מלון היא 600 אלף שקל. 8 אחוזי המריבה מסתכמים ב-96
מיליון שקל שייפרסו על גבי כ-8 שנים כ-12 מיליון שקל לשנה.
"בטבריה ישנו הפוטנציאל הכי לא ממומש בארץ מבחינה תיירותית, "זועם ראש עיריית טבריה זהר עובד, "בשנות ה-70 היתה זו עיר התיירות של המדינה, ואז גדעון פת (שעמד בראש ועדה לפיתוח התיירות באילת - ר.נ ) החליט לקדם את אילת ודיוויד לואיס (בעלי ישרוטל) הקים בה בתי מלון בקצב מסחרר. בהמשך קודם ים המלח באמצעות מענקי עתק ולאחר מכן קודמו הצימרים בגליל וצ'רטרים לטורקיה - ופשוט דילגו על טבריה ועל אזור שלם שמתפרנס מתיירות ומבוסס על תיירות. שכחו מהעיר, לא נגעו בה ולא נתנו לה שום הטבה. בשעה שים המלח קיבל 700 מיליון שקל, הסתפקה טבריה ב-22מיליון שקל. זו שערורייה שאני מאשים בה את פרנסי העיר, שלא ידעו למשוך חזק מספיק בשרוול של ממשלות ישראל".
משרד התיירות הוא שמעניק את הגיבוי למאבק על עתידה התיירותי של העיר. "המשרד בחן לעומק את מצב התיירות בטבריה והגיע למסקנה כי על מנת לשפר אותו מן ההכרח להגדיל את שיעור המענקים למלונות ל20% מ-28%. בדומה לירושלים. הגדלת המענקים בירושלים הביאה לעלייה דרסטית של כ-
200% בהיקף הבקשות להשקעות שיזמים הגישו למשרד התיירות. משום שכמעט מחצית מהתיירים
המגיעים לישראל מבקרים בטבריה ונוכח הקיפאון בהיצע המלונאי בעיר ב-10 השנים האחרונות - העלאת אחוזי המענק יהוו תמריץ משמעותי ליזמים ויאפשרו להגדיל את ההשקעות בה", אומרים במשרד התיירות.
בשנים 2010-2011 אישר משרד התיירות מתן מענקים להרחבה ולשיפוץ של מלונות בטבריה בסך
4.5 מיליון שקל מתוכם כבר עברו מיליון שקל ליזמים בהתאם ללוחות הזמנים של הפרויקטים. כמו כן השקיע המשרד ב-5 השנים האחרונות 30 מיליון שקל בתשתיות תיירותיות ציבוריות בעיר, והתקציב הנוסף לשנת 2012 הוא 5 מיליון שקל.
בישיבת השרים שהתקיימה ביום רביעי האחרון בעיר אישרה הממשלה את הצעתם של ראש הממשלה ושל שר התיירות להגדיל ל-28% את המענק הניתן ליזמים לטובת הקמה של בתי מלון בעיר. כמו כן היא אישרה את התוכנית לפיתוח העיר טבריה שבמסגרתה יושקעו בעיר במהלך 5 השנים הבאות
145 מיליון שקל, שכ-60 מיליון שקל מתוכם יוזרמו ממשרד התיירות.
דווקא שר התיירות סטס מיסז'ניקוב, שהיה ביריד התיירות באוקראינה, לא נכח בישיבה. בשיחת טלפון מקייב הדגיש מיסז'ניקוב כי "אין ספק שמדובר במהלך מחויב המציאות. לא ביקשנו הגדלה של התקציב, יש לנו 400 מיליון שקל בתקציב ההשקעות שנווסת לפי תעדוף מקצועי שלנו".
בישיבת השרים שהתקיימה ביום רביעי האחרון בעיר אישרה הממשלה את הצעתם של ראש הממשלה ושל שר התיירות להגדיל ל-28% את המענק הניתן ליזמים לטובת הקמה של בתי מלון בעיר. כמו כן היא אישרה את התוכנית לפיתוח העיר טבריה שבמסגרתה יושקעו בעיר במהלך 5 השנים הבאות 145מיליון שקל, שכ-60 מיליון שקל מתוכם יוזרמו ממשרד התיירות.
דווקא שר התיירות סטס מיסז'ניקוב, שהיה ביריד התיירות באוקראינה, לא נכח בישיבה. בשיחת טלפון מקייב הדגיש מיסז'ניקוב כי "אין ספק שמדובר במהלך מחויב המציאות. לא ביקשנו הגדלה של התקציב, יש לנו 400 מיליון שקל בתקציב ההשקעות שנווסת לפי תעדוף מקצועי שלנו".
ואולם, כסף הוא לא הגורם היחיד שהביא לשיתוקה של העיר. העלייה התלולה בכמות החרדים והדתיים בטבריה השפיעה גם היא על
צביון המקום. אף שרק כחמישית מהתושבים הם חרדים, יותר ממחצית התושבים מגדירים עצמם מסורתיים. ראש העיר לא רואה בזה בעיה מיוחדת, לפחות לא לפרוטוקול. לדבריו, מכיוון שרוב התיירים כיום הם צליינים, שבתי קפה ומסעדות לא ממש מעניינים אותם, העיר לא זקוקה למקומות פתוחים בשבת; הוא גורס כי מספיק מקומות פתוחים בשבת. אגב, נראה שבניו, אוהד ודור עובד, כן מאמינים בעתיד התיירותי של העיר שמנהל אביהם, כי בימים אלה הם בונים את מלון קארדו במבנה שבו נולד, סבם בשנת 1909 אשר שימש כמלון אירופה.
עד שנות ה-40 אם מתעקשים לבחון את המצב לעומק, ניתן להבחין בניצנים קטנים של שינוי בעיר. יש בה בטבריה שלל ניגודים בלתי אפשריים, ונדמה שהיא הגיעה לרגע ההכרעה - לאן פניה מועדות. מצד אחד ניצב בגאון המלון הסקוטי ולצדו גלי כינרת על סוויטת בן גוריון המשופצת ו-3 בתי המלון שעברו לידי המלונאי דוד פתאל בשנת 2009.מנגד עדיין ניצבים עשרות בתי מלון קטנים ובינוניים, שאבדה להם התקווה שנגיע לבקר אותם בסופי שבוע, ומקיימים מלחמת הישרדות, קרב אחרון על כיסם הצנוע מאוד של הצליינים שמשך הלינה הממוצע שלהם בטבריה הוא 2.6 לילות.
לפני 35 שנה פתחו בני משפחת אמסלם את מלון חוף רון. עד היום אהרון אמסלם, יהודי בן
81, מקפיד לפקוד את המלון המשפחתי לפחות פעם ביום. משפחת אמסלם הגיעה לעיר בשנת 1903 והיא נחשבת לאחת המשפחות הוותיקות והחזקות בעיר - יש בה לא מעט עסקי תיירות, כולל אחד ממשרדי התיירות הגדולים בארץ וצי של אוטובוסים תיירותיים. חוף רון והמסעדה שפעלה בו בשנות ה-60 יצרו את המקפצה לעסקי המלונאות.
"השיא היה אחרי מלחמת ששת הימים, כשכל עם ישראל הגיע לחוף שלנו ולמסעדה לצפות ברמת הגולן", נזכר אהרון, "היום השריד האחרון של התיירות בעיר הוא הצליינות. מה שהיה פעם מרכז לתיירות מרפא בשל חמי טבריה ומרכז לנופש ולספורט ימי עם סירות מרוץ החרדים מחקו ודיכאו, ועסק אחרי עסק - כולם נסגרו. לא נותר לעיר דבר פרט לצליינים."
בגילו ובמעמדו נדמה שאמסלם הוא היחיד שמוכן לומר את הכל בקול רם, ולציטוט. נכון, אלה גם ההשקעות הממשלתיות, אולם לדבריו
זו גם העיר עצמה ששינתה את אופייה. "עוד כשיוסי פרץ היה ראש העיר התרעתי שטבריה תהיה צפת מספר שתיים, ולצערי היא הולכת בכיוון הזה ומתחרדת כל הזמן. במקום שזו תהיה עיר תיירות סואנת, אפשר להשתטח על הכביש ביום שישי בערה ואין שום סכנת דריסה".
אמסלם מאמין שראש העיר הנוכחי באמת מנסה לשנות את סדר העדיפויות בה, אולם לדבריו כנראה יהיה בלתי אפשרי לעצור את הסחף. "אפילו נתניה הרדומה מתעוררת מבחינה תיירותית
,"אומר אמסלם, "כי לחרדים שם אין השפעה כמו לחרדים כאן. אחרי שעיר מאבדת את הערך שלה בעיני מישהו כיעד תיירותי, קשה מאוד לשנות את זה. לא סתם כל בתי העסק כאן מוצעים למכירה ואין בכלל מתעניינים".
אמסלם מאמין שראש העיר הנוכחי באמת מנסה לשנות את סדר העדיפויות בה, אולם לדבריו כנראה יהיה בלתי אפשרי לעצור את הסחף. "אפילו נתניה הרדומה מתעוררת מבחינה תיירותית", אומר אמסלם, "כי לחרדים שם אין השפעה כמו לחרדים כאן. אחרי שעיר מאבדת את הערך שלה בעיני מישהו כיעד תיירותי, קשה מאוד לשנות את זה. לא סתם כל בתי העסק כאן מוצעים למכירה ואין בכלל מתעניינים".
אמסלם לא משוכנע ש-28 אחוזי המימון להשקעות תיירותיות יסייעו לשנות את התמונה: "זה מצוין, אבל זה כמו לתת אקמול למישהו עם מחלה סופנית. אולי יהיה נחמד לעשות קצת שיפוצים בבתי מלון, אבל עדיין לא שמעתי שרשת קמפינסקי או כל רשת בינלאומית מחפשת פה נכס. מדובר בהידרדרות לאורך שנים, ולעניות דעתי אפילו ה-8% הנוספים לא יקבעו את עתידה התיירותי של העיר. אני לא חושב שזה חלב שנשפך, כי עם הרבה מחשבה, חוכמה ושיקול דעת נכון אולי בכל זאת ניתן להחזיר את העיר הזאת למה שהיתה פעם".
אז אתה אופטימי או פסימי לגבי סיכויי ההצלחה של טבריה?
"אני עדיין נלחם, כנראה מכיוון שלמרות הכל אני אופטימי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם