הדוחות של המחאה החברתית
הדוחות הכספיים שפורסמו השבוע הושפעו מהמחאה, שעל הישגיה מעיבים השמדת 105 מיליארד שקל מחסכונות הציבור ואובדן אלפי מקומות עבודה
הנה לכם על רגל אחת אחד מהישגיה החשובים ביותר של המחאה החברתית. הדירקטוריונים של החברות הבורסאיות הפנימו שכללי המשחק השתנו ושאינם רשאים להתעלם מהלכי הרוח בציבור. הם קשובים לכל פיפס ומשבצים בדוחותיהם את התובנות שלהם ביחס לתופעה ייחודית זו.
המחאה החברתית שיצא ב-14 ביולי 2011 משדרות רוטשילד בתל-אביב חובקת בהשפעתה את יצרניות המזון, רשתות השיווק, חברות התקשורת, חברות האנרגיה, הבנקים ועוד. הדוחות המאכזבים בשנה האחרונה הם תמונת הראי שלה. היקף המכירות במרבית החברות קטן, הרווחים קוצצו, ההנהלות כפו תוכניות התייעלות שכללו צמצום הוצאות פרסום, מרבית החברות ירדו אל מתחת לרדאר. עוצמת המחאה הבהילה גם את הפוליטיקאים ואת הרגולטורים, ואלה שיפצו מיידית את השקפת עולמם הכלכלית לטובת מה שנתפס בעיניהם כתועלת המוחים.
אז מה היה לנו? עצירת מתווה הפחתת מס החברות בהמלצת ועדת טרכטנברג והעלאתו ל-25% הכו באלה שתכננו את פעילותם לפי המתווה המקורי, שכלל הפחתה של מס זה ל-18% עד 2016. הוצאות המס החשבונאיות (למעט הבנקים) תפחו במיליארדי שקלים. פז דיווחה השבוע על הפסדי מס של 119 מיליון שקל, והיא לא היחידה שחוותה את נחת זרועו של הרגולטור הישראלי: דלק, סונול ודור אלון שיגרו דיווחים על אובדן הכנסות של חצי מיליארד שקל עקב קיצוץ של 21 אגורות במרווחי השיווק. הנהג הישראלי חגג לזמן קצר בלבד, עד שגילה שאפילו הרגולציה אינה יכולה להשפיע על מחירי הדלק בעולם.
ענף התקשורת ספג את המכות החריפות ביותר. חברות כמו פרטנר, סלקום ופלאפון איבדו ב-2011 להערכת האנליסטים, רווחים של 4 מיליארד שקל. הרפורמות של שר התקשורת משה כחלון הקדימו את המחאה, וההמשך יבוא ב-2012 עם התחברות המפעילים החדשים לרשת.
גם המפקח על הביטוח פרופ‘ עודד שריג, איש שקול בימים כתיקונם, התיישר עם תאוריית “הקשב לרחשי הציבור.“ חברות הביטוח ובתי ההשקעות יאבדו כ-300 מיליון שקל בשנה החל מ-2013 בעקבות קיצוץ ההכנסות מדמי ניהול.
המערכת הבנקאית נותרה יבשה למרות ניסיונות חוזרים ונשנים לחקוק נגדה על רקע המחאה החברתית. ניסיונות החרמות וההפגנות מול משרדי הנהלות הבנקים ברוטשילד וביהודה הלוי בתל-אביב, ובכלל זה “יום הזעם“ שנערך אתמול - התנפצו. ככה זה כשלימין המערכת הבנקאית ניצב הנגיד פרופ‘ סטנלי פישר, הפועל כלוביסט הטוב ביותר עבורה. פישר הוא איש מפתח, וללא הסכמתו לא ניתן יהיה להעביר אפילו מהדק סיכות מבנק לבנק. ביום רביעי, עם פרסום דוח בנק ישראל, שינה הנגיד את טעמו באומרו: “יש עמלות שצריך להוריד ויש גם פעילות של הפיקוח בעניין".
בשבועות הקרובים תפרסם הוועדה להגדלת התחרות בין הבנקים, שבראשות המפקח דודו זקן, את המלצותיה. עידוד כניסתם של בנקים זרים לישראל, הפעלת מערכות מחשוב אוטומטיות להקלת המעבר בין הבנקים וצעדים להוזלת השירותים הבנקאיים יהיו בין המלצותיה.
לא רק התערבות הרגולציה עיצבה לרעה את הדוחות הכספיים. אנשי המחאה בבחינת צופה פני עתיד לא המתינו להשלמת הרפורמות ובתחום המזון פעלו בכוחות עצמם. חרמות בפייסבוק ומשמרות מחאה של צעירים פגעו ברווחיות שופרסל, רבוע כחול, רמי לוי
קיצוץ מרווחי השיווק, המחירים, העמלות והטבות המס הכו ללא רחם במגזר העסקי. פגיעה משמעותית לא פחות התבטאה ברוח השלילית שנישבה עד לאחרונה כלפי אנשי העסקים, יצרה סנטימנט עסקי שלילי והובילה להורדת הילוך עד כדי עצירת השקעות, ביטול אירועים והקפאת פעולות שיווק ופרסום.
אין ארוחות חינם. הדוחות הכספיים המאכזבים בתוספת שפע רגולציות פופוליסטיות הפחיתו את שווי השקעות הציבור המשתקפות במסחר בבורסה. מבדיקה עולה כי מיום תחילת המחאה ועד 26 במרס 2012 (יום שני השבוע) איבד שוק המניות 105 מיליארד שקל מערכו. שווי השוק המשתקף במדד המניות הכללי קוצץ מ-725 מיליארד שקל ביולי 2011 ל-620- מיליארד שקל השבוע.
על-פי נתוני בנק ישראל לתחילת ,201 תיק הנכסים הפיננסיים של הציבור הסתכם ב-2.5 טריליון שקל. 15.3% מתוכם 385 ( מיליארד שקל) הושקעו במניות. 105 מיליארד שקל שאבדו מהווים אם כן 27% מערך אחזקות הציבור במניות. להפסדי הציבור יש השפעת גומלין על הכיס. שווי החיסכון הפנסיוני לטווח הארוך (גמל, פנסיה וביטוחי מנהלים) נשחק לצד ההשקעה הישירה במניות.
המחאה החברתית והרגולציה אילצו כאמור את בעלי השליטה להפעיל תוכניות התייעלות רחבות היקף, שיושמו בחברות הסלולר, ברשתות השיווק, בבנקים (לאומי),בבתי ההשקעות, בחברות פרסום ובענף האנרגיה )דלק וסונול .) אלפי עובדים - זמניים או כאלה המועסקים על בסיס חוזים אישיים - שילמו את המחיר ונאלצו ללכת הביתה במסגרת תוכניות פרישה מרצון. היו מי שפשוט פוטרו.
הפספוס הבולט של המחאה החברתית מתבטא בשלב זה באי-יכולתה להשפיע באמת על שינוי סדרי העדיפויות התקציביים של הממשלה. תקציב 2012 נותר איתן למעט תיקונים קוסמטיים ספורים, ותקציב הביטחון לא די שלא קוצץ, אלא שודרג. אז נכון שהשנה יופעל לראשונה חוק חינוך חינם לבני 4-3 ואי אפשר להתעלם מתוספת של 2-1 נקודות זיכוי במס להורים לילדים קטנים, אבל זה כסף קטן.
למניע המרכזי לפרוץ המחאה - מחירי הדיור - לא נמצא הפתרון הראוי. אמנם מחירי הדיור זוחלים מטה, אבל לזוג צעיר קשה היום לרכוש או לשכור דירה לא פחות מכפי שהיה לו ערב פרוץ המחאה. המחלוקות הפוליטיות סביב מיצוי כושר ההשתכרות והמאבק המפלגתי סביב רפורמת המרפסות טרפדו את האפשרות לשפר את מצב שכבות הביניים בסוגיה קריטית זו.
ועדיין לא דיברנו על המחירים שהינם באחריות ממשלתית, הממאנים להפסיק לנסוק. נכון שבתחילת 2012 בוטלה בזכות דוח טרכטנברג הכוונה לייקר ליטר בנזין ב-43 אגורות, אך מדובר בטיפה במכל הדלק. תזכורת: מחיר הבנזין למכוניות יטפס מחר ב-20 אגורות נוספות לליטר, אלא אם כן רה“מ יתערב.
מחירי החשמל כבר עלו, מחירי המים זינקו עוד קודם לכן ובקרוב תתייקר גם התחבורה הציבורית. אמנם ראש הממשלה בנימין נתניהו מנסה כל תרגיל אקונומטרי כדי להנדס את המחירים, אבל יסייע בכך רק שינוי אמיתי בסדרי העדיפויות התקציביים.
למרות כל אלה, קשה להתעלם מהישגי המחאה או לזלזל בהם. בניגוד לדעה שמחזיקים בה אלה שמנסים לגמד אותם, המחאה אכן שיפרה את רווחת הצרכן. הרגולציה הידידותית לצרכן גם הקלה את המעבר של לקוחות בין ספקי השירות. חקיקה צרכנית כמו היכולת לקבלת זיכוי בגין החזר מוצרים הועילה לכיסי הלקוחות, ואלה דוגמאות בודדות בלבד.
המחאה תרמה גם לשיפור ההיגיינה הפיננסית, וזה ניכר בריסון שכר הבכירים. דוד עזריאלי, שמשתכר 21.1 מיליון שקל, הוא יוצא הדופן ולא הכלל. ממוצע שכר מנהלי החברות הבורסאיות ב-2011 נמוך בהשוואה ל.2010- המחאה החברתית העלתה את מפלס הבושה. מאיר שמיר, יונה פוגל, חיים כצמן ואחרים קיצצו בבונוסים. אבל ההצלחה האמיתית תירשם במידת יכולתם של הצעירים משדרות רוטשילד לתעל את התלהבותם גם לעוצמה פוליטית.
מסיבות העיתונאים המושקעות של הבנקים עמדו השנה ביחס הפוך לתוצאות המאכזבות יחסית. לבנקים נסיבות מקלות. הם נדרשים למערך ניהול סיכונים כאילו חשופים לעוקץ הניגרי, והרגולציה מונעת התרוממות מעל לתשואה להון של .10% בבנק ישראל מרוצים, כי זה מה שהם רוצים.
הבעיה האמיתית של בעלי הבנקים היא אבני ריחיים בדמות הוצאות תפעוליות שקשה לרסן. יש הממליצים במשיכת קולמוס לשגר הביתה אלפי עובדים, אך תוכניות הפרישה הנדיבות מהשנים האחרונות הוכחו כבלתי יעילות. אז מה עושה משקיע אשר מאוכזב מביצועי מניות הבנקים ומעוניין בחלופה פיננסית מעניינת? הוא מוזמן להציץ בדוחות יוצאי הדופן של האחים נאווי. השבוע הופנתה תשומת ליבי לתוצאות חברה זו, שאני מוכן להמר שמעטים מהקוראים שמעו עליה.
כעת שימו לב למספרים: הכנסות החברה ברוטו הסתכמו ב-2011- ב-61.6 מיליון שקל (52 מיליון שקל נטו), ההפרשה לחובות מסופקים (שספק אם ייפרעו במועד) הסתכמה ב-1.5 מיליון שקל בלבד. האחים נאווי, בניגוד לאחים חינאווי, מתנזרים מטפורית מהוצאות על בשר ויין.
הוצאות כלליות על שיווק והנהלה הסתכמו ב-5.4 מיליון שקל בלבד. להשוואה זו יכולה להתווסף הוצאת השכר השנתית של מנכ“ל חברה ציבורית, אבל אצל האחים אין משכורות מטורפות או בונוסים חריגים. כשאין פיקוח טורדני, לא נחנקים בהוצאות רגולציה ואין מערך סניפים מנופח - החיסכון בהוצאות הוא עצום. בשורה התחתונה: הונה של החברה היה 250 מיליון שקל והרווח הנקי שלה 45.1 מיליון שקל.
אז נכון שלאחים נאווי נסיבות מקלות, כמו אי-תשלום מס בשל הפסדים צבורים של 155 מיליון שקל, אבל תודו שזו רווחיות יוצאת דופן. לשם ההמחשה, בנק ירושלים - על שלל סניפיו ועם הון של 645 מיליון שקל - הרוויח 45.5 מיליון שקל, בדיוק כמו האחים. יובנק של צדיק בינו גירד את 40.9 מיליון השקלים עם הון של 432 מיליון שקל. האחים נאווי, כך מתברר, יודעים להסתדר גם עם שיעור הוצאות מינימלי.
חברות חוץ בנקאיות כמו האחים נאווי וחברת פנינסולה פיננסים חוגגות את מחנק האשראי הבנקאי ואינן מתקשות לגייס לקוחות חדשים. הן היו מתרחבות גם בתחום מתן השירותים ללקוחות פרטיים אלמלא החוק, שמגביל את גובה הריבית המותרת לגבייה מלקוחות פרטיים -12.5% לשנה (פי 2.25 מריבית בנק ישראל). משום מה המגבלה אינה מושתת על חברות כרטיסי האשראי החוגגות בשל ריביות של (16%-15%) לשנה. אז היכן נמצא חבר הכנסת הפעלתן כשצריך אותו באמת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם