תעלת שינקין: השיפוץ ברחוב שינקין מדגים את כשלי הניהול הממשלתי
שנים של תכנון, מיטב המוחות, ישיבות ארוכות, בלוריות כסופות של אדריכלים - והתוצאה ברחוב שינקין בתל-אביב לא פחות ממחפירה
רחוב שינקין בתל אביב. השיפוץ לא משהו צילום: אמיר מאירי
אחרי כמה חודשים של משאיות מצפצפות ברוורס וגדודי עובדים עם אפוד זוהר של רם הנדסה עלתה זעקת הרחוב הגווע עד לקומות העליונות בבית העירייה ושבה משם עם הוראה לסיים את העבודה תיכף ומיד. מיהרו שם כל כך, למעשה, עד שעם תום הסלילה והריצוף המשיכו עובדים להסתובב ברחוב, לפתוח את הריצוף החדש, להוסיף ספסלים וכיוצא בזה.
התוצאה הסופית לא עוררה התפעלות. הריצוף נראה מוטלא, עקום ומאולתר מיומו הראשון. מצדו האחד של הרחוב נבנו מפרצוני חניה במחשבה, כנראה, שהציבור בישראל
נוהג בעיקר במכוניות סמארט ומיני קופר. צדו האחר של הרחוב הופקע מרשות כלי הרכב המנועיים לטובת שביל אופניים דקורטיבי. ולמה דקורטיבי? כי אין רוכב אופניים שפוי שירכב בו. בכל זמן נתון יש נהג כלשהו החונה, רק לרגע, על שביל האופניים, מה שמחייב את הרוכב להתנגש במכונית החונה או לסטות באופן מסוכן אל הכביש ההומה נהגים. התוצאה: יש שביל, ואין רוכבי אופניים.
זה המשל. הנמשל הוא הממשל. כך נראה שיפוץ-חיסול קטן ברחוב צר בתל-אביב אחרי שנים של תכנון, מיטב המוחות, ישיבות ארוכות, בלוריות כסופות של אדריכלים וימי עיון על שימור ההוויה העירונית והשתלבות המרצפות במרחב השמי. דמיינו לעצמכם איך תיראה רפורמה מקיפה בתחום מהותי ומשמעותי בניהול ממשלתי או עירוני. אם היתה מפלגה בישראל שכל מצעה הוא אזהרה מכשלי הניהול הממשלתי היא היתה צריכה לעמוד ברחוב שינקין ולחלק עלונים. הם היו יכולים לגרוף שם מנדט בקלות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם