משה אדרי צוחק אחרון: "אמרו שנחזור לדימונה בטרמפים"
כשמשה אדרי רצה להקים עם אחיו לאון מתחם קולנוע ענק אמרו לו שהוא יגמור עם הזנב בין הרגליים. מאז חולשים האחים על אימפריה ועל זכויות ההפצה של רוב הקולנוע הישראלי. לקראת הקיץ הם שולפים את התותחים הכבדים: סרט חדש של שמי זרחין, פרויקטים בהשתתפות בר רפאלי וג'ון קליז ואפילו סרט התלת–ממד העברי הראשון. לשלמה ארצי הם מציעים אלטרנטיבה חורפית לקיסריה ואפילו מוכנים לבנות בית כנסת בסינמה סיטי כדי להביא את הקהל הירושלמי
ב-16 ביוני יפיץ אדרי עוד סיפור שמסתמן כלהיט הגדול של הקיץ: סרטו של שמי זרחין "העולם מצחיק" בהשתתפות רשימה ארוכה ומרשימה של שחקנים, ובהם אסי לוי, אלי פיניש, שייקה לוי, רותם אבוהב, שלומי קוריאט וישראל קטורזה. כמו שזה נראה, אדרי, שחתום על הסרטים הבולטים בשנים האחרונות ועל שינויי הרגלי הצפייה בבתי הקולנוע, מתכוון להמשיך לתחזק את האהבה המחודשת של הקהל לקולנוע הישראלי בעזרת לא מעט כסף ותותחים בקנה.
כבר 47 שנה אדרי (61) הוא חלק מתעשיית הקולנוע, באמצעות עסק משפחתי עם האח לאון, עם אשתו פנינה שעובדת איתו 15 שנה ועם שתיים מ-4 בנותיו. גם להורים יש מקום של כבוד, ובכל הזדמנות מספר אדרי על כמה מהחוקים שלמד מאמו. "אמא שלי אמרה שאזכור שכסף זה רק ניירות והכל עובר בירושה, וכשהיינו מתלוננים על העבודה היא היתה אומרת שלא מתים מהעבודה, אלא משעמום. היא היתה עקרת בית, אבא שלי עליו השלום היה קונדיטור, ולא קיבלנו כלום בירושה. אבל תמיד לקחנו סיכונים גדולים. אמא שלי נהגה להגיד 'אל תפחדו, מי שרטוב לא צריך לפחד מהגשם'. זה מלווה אותנו עד היום. אנחנו לא שוכחים שבאנו מדימונה ועדיין דואגים למקום ומספקים סרטים בחינם לסינמטק בעיר".
האחים אדרי, שמנסים לשמור על פרופיל נמוך, הקימו את קבוצת יונייטד קינג והם מחזיקים כיום במתחמי הסינמה סיטי בגלילות ובראשון לציון, בחברת NMC, בחברת התוכן טלעד שרכשו באוקטובר האחרון ובכלל בזכויות ההפצה של רוב הסרטים הישראלים, שאת מרביתם הפיקו בשנים האחרונות.
"אנחנו מפיקים 50% מהסרטים הישראליים", אומר אדרי, "אני משתדל לעשות סרטים מסחריים וטובים. בשנים האחרונות נמצא הקולנוע הישראלי במקום שלא היה בו אף פעם, יש בו כישרונות, הכרה עולמית, פרסים, וגם כסף בא בעקבות ההצלחה. הגענו לטקס האוסקר 4 פעמים ב-5 שנים, זה מדהים".
הפעם האחרונה של אדרי בטקס האוסקר היתה בפברואר בזכות הסרט "הערת שוליים", אף שבסופו של דבר אדרי לא הגשים את החלום לפסלון הישראלי הראשון. "הסיפור של הסרט נשמע הזוי", הוא נזכר, "אפילו בראבא אמר לי כחודשיים לפני הצילומים: 'אדרי, אנחנו בסכנה הכי גדולה שיכולה להיות. אם הסרט הזה יוקרן בסינמטק יבואו רק 30 אנשים ו-60 ייצאו באמצע. זו תהיה קטסטרופה, אני בכלל לא מדבר בסרט, רק שותק ועושה מבטים'.
"בראבא הוא קומיקאי ענק, חד-משמעית, אפילו מריל סטריפ אמרה לו במסיבה של האוסקר שרק קומיקאי גדול ומוכשר יכול לעשות את התפקיד הזה.
עד שאדרי יגשים את חלום האוסקר הוא עובד על חזון סרט התלת־ממד העברי הראשון, כחול־לבן ב-3D. "זה כעת בהכנות אחרונות, ואני מקווה שלקראת דצמבר-ינואר נצא לצילומים. מדובר בסרט אימה בהשקעה סבירה, כי סרטים מהסוג הזה לא יקרים בדרך כלל, כמו "כלבת". אני לא חושב שהסרט יהיה הצלחה גדולה, אבל הוא יכול להימכר טוב בעולם ולהתחבב על האמריקאים ועל האירופאים".
עם זאת, הוא ממהר להסביר שהוא לא ממש מכוון את הפרויקטים לעולם ושהסיבה היחידה שפרויקט התלת-ממד מכוון לעולם היא הפורמט שלו. "אני לא יודע אם טרנד התלת-ממד יימשך זמן רב, לאנשים מתחיל להימאס והם מעדיפים לראות סרט רגיל. זה מבלבל ולא נוח. בהתחלה 20% העדיפו סרט רגיל והשאר תלת-ממד, היום כבר 40% מעדיפים סרט רגיל ולדעתי בשנה הבאה ההתפלגות כבר תהיה חצי-חצי. גם בעולם זה ככה, אני לא חושב שהסיבה לכך היא ההפרש של 5 שקלים במחיר הכרטיס".
ביחס הפוך למשבר בתעשיית הטלוויזיה, שהביא להקפאת הפקות, לביטוליהן ולנזקים כלכליים קשים, עסקי הקולנוע פורחים. זה קורה בעיקר מפני שהסרטים הישראליים מצליחים להביא קהל, כמעט כמו בשנות ה-60 ובימי סרטי הבורקס, ולא פחות מכך משום שהעולם התחיל לגלות עניין בתעשייה.
העדנה של פורמטים הנמכרים מעבר לים לא פסחה על המסך הרחב. בימים אלה מפיק אדרי כ-10 פרויקטים לקולנוע: "זייתון" של ערן ריקליס בהפקתו של גארת' אנווין, מפיק "נאום המלך" - פרויקט בעלות מוערכת של 9.5 מיליון דולר; "כידון", קו פרודוקציה ישראלית-צרפתית על חיסולו של מחמוד אל־מבחוח בהשתתפות בר רפאלי וששון גבאי, בהשקעה כוללת של 1.2 מיליון יורו; "פלאות" בבימויו של אבי נשר ובכיכובו של אדיר מילר המצולם בירושלים; "מקום בגן עדן" של יוסי מדמוני בכיכובו של אלון אבוטבול, אשר יגיע במיוחד מארה"ב לצורך הצילומים; "בננות האירוויזיון" של איתן פוקס עם יעל בר זוהר וענת וקסמן בהשקעה של כ-9 מיליון שקל; "מפריח היונים", סרט תקופתי על-פי ספרו של אלי עמיר בכיכובו של ששון גבאי שמושקעים בו כ-10 מיליון שקל; וסרט חדש לרשף לוי, "לצוד פילים", בכיכובם של הקומיקאי הבריטי הענק ג'ון קליז והשחקנים שלמה בראבא ומוני מושונוב ובהשקעה של 11 מיליון שקל. חוץ מזה מתכנן אדרי להפוך את "רמזור" של קשת לסרט קולנוע וכן הוא מגלגל קומדיה חדשה שכותב גורי אלפי ובכיכובו.
אדרי החליט לשנות את כללי המשחק של אופן ההפצה, והיום כמעט כל סרט מלווה בפרסום וביחסי ציבור בהשקעה של מיליון שקל. שלטי חוצות, עיתונות, טלוויזיה, "כמו בלוקבסטר אמריקאי", הוא אומר, "זה משחק אחר, שלא היה אף פעם, והוא מוכיח את עצמו. בעבר היו סרטים גרועים, וכשפתחנו את הסינמה סיטי והיתה הקרנה של סרט ישראלי הקהל היה בורח. אחרי כמה להיטים הצלחנו להחזיר את האמון, והקהל התאהב מחדש בקולנוע הישראלי. אז נכון שיש פה ושם דברים לא מוצלחים מאוד, אבל בסך הכל יש לנו קולנוע מצוין. עכשיו קל לנו יותר להשיג תקציבים ואמון בעולם, וכשאנחנו יוצאים לחו"ל מקבלים את פנינו בשמפניה הכי יקרה ובחום".
אדרי מקפיד להישאר עם האצבע על הדופק גם בכל הנוגע לאהבת הקהל. "לפני שסרט יוצא אני עורך הקרנות לעובדים או לכל מיני מפעלים וחברות, וכבר בהן אני יכול לדעת פחות או יותר כמה כרטיסים ימכור הסרט, וב-90% מהמקרים לא טעיתי. במיוחד חשובה תגובת הקהל, כי בסופו של דבר השיווק הנכון ביותר בקולנוע הוא מהפה לאוזן וזה הוכח לנו ב'הערת שוליים'.
"לפני שהסרט יצא כולם אמרו שהסיפור שבחרנו, על אבא ובן חוקרי תלמוד, יעבוד רק בסינמטק, אף שהפצנו אותו כמו סרט בלוקבסטר. הסרט הביא 300 אלף צופים וזה גם מעיד על קהל אינטליגנטי הרבה יותר מהקהל שבעבר צפה בסרטי בורקס. פעם סרטי האיכות לא הצליחו להביא קהל. גם את הסרט "שבעה" ידעתי שיאהבו, סיפור על משפחה מרוקאית שיושבת שבעה, ובסופו של דבר האשכנזים אהבו את הסרט יותר מהמרוקאים. הופתעתי".
למרות הכל מתברר כי הדי המשבר בתעשיית הטלוויזיה מגיעים גם למפיקי הסרטים. זכייניות הטלוויזיה המסחרית מחויבות להשקיע כ־4 מיליון שקל בשנה בקולנוע ישראלי, אבל בעקבות המשבר הצטמצמו ההשקעות ."בסוף זו הרי חבילה אחת. ברגע שהטלוויזיה בצרות, גם אנחנו בצרות, כי אז אין השקעה בקולנוע וכל התעשייה סובלת. הרי הכסף של הקרנות שתומכות בקולנוע לא מספיק לכיסוי ההוצאות. בעבר הסתפקו בכסף של הקרנות ובמעט מאוד כסף מהטלוויזיה, אבל ברגע שהגענו הזרמנו כסף בעשרות מיליונים בשנה וזה עשה את המהפך".
בניגוד למצבו של הקולנוע, מצבה של הטלוויזיה המסחרית ובעיקר של ערוץ 10, שעדיין מחפש משקיע, מדאיג את אדרי. בכל זאת, בחודשים האחרונים הוא קיבל הצעה להיות שותף בערוץ, והשיב בשלילה. "כרגע זה לא בסדר העדיפויות שלי", הוא מגלה, "כל מיני משקיעים ביקשו ממני להיכנס לערוץ 10 ואמרו שאם אשקיע, אז גם הם ישקיעו בו. אבל אמרתי להם שאני מתעסק בהפקות, שיש לי תוכניות לפתח ולפתוח את הסינמה סיטי בעוד מקומות בארץ, ורק עכשיו חתמתי על העיסקה עם טלעד, אז אני חושב שזה מספיק".
יכול להיות שהקהל חזר לצפות בסרטים ישראליים בקולנוע כי הטלוויזיה מציעה בעיקר ריאליטי?
"עשיית סרט ישראלי עולה 3-1.5 מיליון דולר לכל הפחות, ובטלוויזיה אי אפשר ליצור פרק של שעה או שעה וחצי בסכום הזה. הקולנוע רחב יותר ועמוק יותר ויש לו כוח אחר".
למרות ההעדפה לקולנוע נכנס אדרי באחרונה גם לעסקי הטלוויזיה. בשנת 2007 ניסו האחים אדרי לרכוש נתח מזכיינית ערוץ 2 קשת, אבל ללא הצלחה. באוקטובר האחרון רכשה חברת NMC יונייטד של הקבוצה את חברת התוכן טלעד ממשה גאון בכ-15 מיליון שקל. בעיסקה קיבלה הקבוצה את ערוץ E, את ערוץ הביוגרפיה, את ערוץ ההיסטוריה ואת ערוץ MGM.
"NMC פרשה מהקמעונאות, מטאוור רקורדס ובלוקבסטר, וחיפשנו משהו דומה, כי ל-NMC יש זכויות לסרטים ולמוזיקה. אני חושב שכדאי לעם ישראל שנטפל בערוצים האלה, כי נעשה דברים מצוינים".
בינתיים, מלבד הסרט על סיפור חייו של פרופ' נתניהו, שאדרי מתכוון לשווק למדינות בעולם באמצעות הערוץ, הוא מתכוון להפיק ביוגרפיות על חייהם של אריק שרון, של מנחם בגין ושל רפאל איתן. לערוץ ההיסטוריה הוא מתכנן הפקה על שחרור המטוס החטוף סבנה וסדרה לציון 40 שנה למלחמת יום הכיפורים, קו-פרודוקציה עם צרפת, שתיעשה בשיתוף ערוץ 10 אשר כתב רון לשם ויביים גידי רף, יוצר "חטופים". אדרי מגלה כי "יש רעיון באופק לעשות ערוץ המתאים לקולנוע הישראלי ולסדרות כחול-לבן".
חוץ מההתרגשות והציפייה לקראת "העולם מצחיק", לאחים אדרי מחכה אתגר לא פשוט. לפני כשנתיים הם הקימו את הסינמה סיטי בראשון לציון, קומפלקס ענק של 26 בתי קולנוע ומרכז מסחרי של מסעדות, בתי קפה ומסחר. בעוד פחות מחודש ייפתח במערב העיר הרביעית בגודלה קומפלקס ענק ומתחרה ליס פלאנט בהשקעה של 200 מיליון שקל, והוא יכלול 26 אולמות, אולמות VIP, מרכז מסחרי, מסעדות ובתי קפה. את המתחם החדש תפתח חברת תיאטראות ישראל, שבבעלות משפחת גרידינגר. לשתי המשפחות מתחמי דומים גם בעולם: למשפחת אדרי בפורטוגל ובספרד ולמשפחת גרדינגר בפולין.
"תחרות היא תמיד טובה, אולי היא תביא קהל חדש. חוץ מזה, המתחרים ממוקמים באזור אחר וממילא בסופי שבוע אנחנו מלאים עד אפס מקום", הוא אומר, "אנחנו חולשים גם על ההפקה וגם על ההפצה, וכשאוציא את 'העולם מצחיק' הוא יוצג גם אצלי וגם אצלו. כל סרט שהוא ירצה ממני הוא יקבל. משפחת גרידינגר הם מקצוענים בתעשייה הזאת, ואין סיבה שלא יצליחו".
ראשון לא קטנה מכדי להכיל שני קומפלקסים כאלה?
"זה ראשון רבתי, והקהל בא מבת ים, מרמלה, מיפו, מרחובות, מנס ציונה ומחולון. בכל האזור הזה אין בתי קולנוע טובים".
כדי להביא יותר קהל וגם כדי לשמור על יתרון בתחום האחים אדרי עובדים בימים אלה על הקמת אולם ענק בן 800 מקומות שיועלו בו הפקות תאטרון ומופעים מוזיקליים במהלך השבוע ויוקרנו בו סרטים בסופי שבוע; כל זאת בהשקעה של 22 מיליון שקל. "בחורף יוכל שלמה ארצי להופיע כאן, קיסריה זה לקיץ", אדרי מתכנן לוח הופעות.
לקראת תחילת השנה הבאה צפוי להיפתח סינמה סיטי גם בירושלים, והוא יכלול 20 בתי קולנוע ואת מוזאון הקולנוע הישראלי. "לאון עובד קשה מאוד על מנת שאנשים יוכלו לבלות שם לפחות 5־6 שעות בכל פעם, ויהיו שם מסעדות, חנויות, וחניה חינם", הוא אומר, "כשדיברנו על פתיחת סינמה סיטי בירושלים נאמר לנו שיש בה הרבה חרדים ושזה לא יעבוד. אך זה ינצח, יש סביבה וקהל טוב. בירושלים מכרנו 60 אלף כרטיסים ל'הערת שוליים'".
טוב, זה סרט על חוקרי תלמוד.
"אז נביא גם סרטים כאלה, ואם צריך נבנה בית כנסת". אדרי מעדיף לצחוק. את ימי החרדות הוא עבר כשנפתח הסינמה סיטי בגלילות. לצד הגסיסה של תעשיית המוזיקה וספריות הווידיאו, עם קריסתן האיטית והכואבת של סניפי טאוור רקורדס ובלוקבסטר, כולם ניבאו שהאינטרנט יהרוג גם את הקולנוע, בטח במקום כמו גלילות.
"הרעיון והמקום היו בניגוד לדעתם של מומחים, הם דאגו ואמרו שזה ייגמר באסון, אף אחד לא הבין מה שני המרוקאים שגמרו 4 כיתות לימוד עושים. ומה היה פה? איזה היפר שוק, סופר־פארם שפעם ב־3 שעות בקושי נכנס אליו מישהו, תחנת דלק ופאנצ'רמאעכר. כולם אמרו שנחזור לדימונה בטרמפים כי אפילו כסף למונית לא יהיה לנו. לאחי היה קשה לגייס משקיעים, איש לא האמין בזה. אחרי שנת 1966, כשהיקף מכירות הכרטיסים ירד מ־50 מיליון בשנה ל־8 מיליון, כולם היו בטוחים שהתעשייה עומדת להימחק. אבל לאון הציע רעיון ששינה את תפיסת העולם.
"כשהתחלנו את השיפוצים בשנות ה-90, היו בארץ פיגועים, התפוצצו אוטובוסים, לא היתה כאן תנועה, יצאו לנו פצעים בכל הגוף מרוב לחץ - אבל בסוף הרעיון ניצח את כולם. בסופו של דבר הטכנולוגיה לא תנצח את הקולנוע, כי לצפות בסרט לבד ולצפות בסרט עם קהל זה עולם אחר, חד־משמעית, במיוחד קומדיות. קומדיות אסור לראות לבד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם