"זו הכנסת הפופוליסטית ביותר"
ערב היציאה לפגרה מסכם יו"ר הכנסת רובי ריבלין מושב סוער. הוא אינו מהסס לחבוט בח"כים שהופכים עולמות רק כדי להשיג אזכור בתקשורת ומזהיר: "לאחר שיפסיקו להתרגש מהשלכת כוס מים, הם יביאו לכנסת נבוט". וגם נתניהו לא סופר את פקידי האוצר והאם הזינוק בדולר טוב למשק?
הכנסת תשוב מפגרת הקיץ שיצאה אליה רק ב-10 באוקטובר. בקצב האירועים האינטנסיבי קשה לדעת מה יקרה עד אז בכל תחום. אני תוהה אם זה הזמן לנתק אותה מהמדינה לתקופה ארוכה כל כך? הפגרות בישראל זהות פחות או יותר למקובל בפרלמנטים בעולם, אבל פגרת הקיץ ארוכה מדי, במיוחד כי השנה מעוברת והחגים חלים רק סוף ספטמבר. אני מודה שחופשה של 3 חודשים כמעט הופכת את הכנסת ללא רלוונטית".
ריבלין מודיע שלא יהסס לכנס את המליאה בעת הצורך. בעת פגרה אי אפשר להגיש הצעות חוק פרטיות, אבל ניתן לזמן את הכנסת בחתימת 25 חברים בה או על-פי בקשת הממשלה. "לא רציתי להיקלע למצב מביך כמו זה שהיה בקיץ 2011, כשהמחאה פרצה והאומה רתחה אך הכנסת היתה בפגרה והרחוב הפך לזירת הדיונים. לכן הזהרתי את חברי הכנסת שצפויים ימי הכרעה בנושא גיוס חרדים והתרעתי שייתכן שניאלץ להתכנס בפגרה ושכל הנופשים בחו?ל יתכוננו לחזור", מסביר יו"ר הכנסת.
על הפרסום לגבי שיגור משלחת של 10 חברי כנסת מקדימה לטיול בסין מגיב יו"ר הכנסת בחוסר חשק: "אני לא בקיא ביחסים הפנימיים בין המפלגות. שליחויות של חברי כנסת בחו"ל הן חשובות. אני מקווה שזה לא סתם טיול, ואם כן, לא בבית ספרנו". באשר לביקורת החריפה על התנהלות הכנסת הוא מוסיף: "מוטב שהציבור יעשה חשבון נפש וישאל את עצמו אם מי שבחר לשלוח לכנסת ראוי לכך.
במושב האחרון היתה קואליציה של 94 חברי כנסת, ורבים מהם נכנסו רק כדי לצאת ידי חובה. הכנסת לא תפקדה והממשלה נמנעה מאישור חוקים בגלל הסערות בקואליציה".
כשאני טוען שהרושם מהמושב האחרון הוא שחברי כנסת מוציאים שם רע למונח פופוליזם, ריבלין אינו דוחה זאת על הסף: "בוודאי. היום לא חשובה הדרך, אלא הצורה שבה אתה נתפס בעיני הציבור. זאת הכנסת הפופוליסטית ביותר. חברי כנסת יצרו סקנדלים מכוונים רק כדי ליצור כותרות. אפילו המאבק היהודי-ערבי נגרר לשיתוף פעולה בין הקיצונים רק לצורך פרסום. הם הוציאו את דיבת הכנסת".
לפחות עדיין לא מושלכים כיסאות כמו בפרלמנטים אחרים.
"אל דאגה. אחרי שהעיתונות תתעייף ותפסיק להתרגש מהשלכת כוס מים, אולי יביאו לכנסת נבוט. כל אחד רוצה להתבלט. יש חברי כנסת ששוקדים על עבודה בוועדות אבל נשארים בצל, ולעומתם כל שערורייה נקלית זוכה לכותרות ענק".
האם הצלחת לטפל בנורמות האתיות הלקויות?
"הקמתי ועדה בראשות השופט בדימוס יצחק זמיר ובהשתתפות עוזי ברעם כדי לקדם קוד אתי עם שיניים. בעבר היה מובן מאליו שדברים מסוימים לא ייעשו, היום זה כבר לא כך. השופט זמיר יזם תיקון לתקנון והציע שחברי הכנסת יסרבו ליצור קשר שעלול להביא אותם לניגוד אינטרסים, אך הם סירבו. הם מתנגדים לתקנות כי הן מגבילות אותם וטוענים שכנבחרי הציבור הם פטורים מהן. אני מציע לציבור לבחון שוב את הבחירות שלו".
מה דעתך על ההצעה לצייד את השרים במכוניותב.מ.וו?
"מראית עין היא חשובה מאוד בימים אלה. אני עצמי מסתפק בוולבו 2002, עניין של מצפון אישי".
שר האוצר יובל שטייניץ ספג השבוע שתי מכות נוספת בסדרת ההשפלות המתארכת. בתחילת השבוע הוא ביקש להביא לאישור הממשלה את סוגיית הרווחים הכלואים (תשלומי מס מופחתים ליצואניות הגדולות), אולם נבלם.
שלשום הופתע לגלות כי תוכנית הקיצוצים בתקציב ובמסים תובא לאישור הממשלה ביום שני הקרוב. ראש הממשלה בנימין נתניהו עסוק בתחום הכלכלה כפי שאיש מקודמיו לא היה. אין זו הפעם הראשונה (וגם לא האחרונה) שנתניהו מפתיע את שר האוצר שלו.
ב-2009, בתחילת דרכה של הממשלה, הציע שטייניץ להטיל מע?מ בגין פירות וירקות. המהלך, שקדם למחאה החברתית, יכול היה לסייע לצמצום תחמוני המס ולהגדיל את הגבייה. נתניהו נלחץ ופסל את ההצעה על הסף. כך היה גם לפני כמה חודשים, כשהפחתת הבלו על הדלק נכפתה על שטייניץ, והוא עוד פנטז שהמס לא יופחת בשידור חי בטלוויזיה.
עמדה הפוכה לזו של שר האוצר הוצגה בנושא דמי הניהול בחיסכון לפנסיה. נתניהו אילץ את שטייניץ להיפגש עם ח?כ חיים כץ ולהגיע איתו לפשרה בנושא בניגוד לחוות הדעת המקצועיות. גם ההחלטה על העלאת יעד הגירעון ל-3% נכפתה על שר האוצר. נוסף על כך, נתניהו התערב והכריע בסכסוכי העבודה שפרצו במהלך 2011, והדבר גרר תוספות שכר נדיבות וגירעונות התקציביים.
שלא נתבלבל. שטייניץ הוא שר אוצר הגון. הוא מתנהל עניינית ונסמך בעיקר על חוות הדעת שמספקים לו אנשי המקצוע במשרדו. כשצריך הוא
כך למשל, העלאת יעד הגירעון עמדה בסתירה לדעת הממונה על התקציבים באוצר גל הרשקוביץ. הממונה, שהורגל לנורמות של המגזר הפרטי, מסתובב בשבועות האחרונים מלא תסכול ומקרין אותו גם כלפי סגניו.
הרשקוביץ הוא הדוגמה הבולטת לחוסר האונים של אנשי האוצר, אבל יש דוגמאות נוספות. חיתוך דמי הניהול בגמל עמד בסתירה לדעתו של הממונה על שוק ההון עודד שריג, והוא ספג ביקורת חריפה מכיוון השחקנים בשוק ההון ונאלץ להתכופף. החשבת הכללית מיכל עבאדי-בויאנג?ו, הנחשבת מקצוענית, התנגדה להקלות המיסוי בגין הרווחים הכלואים, אך שר האוצר חשב אחרת.
"נתניהו חושב שפקידי האוצר עובדים אצלו ולא מתחשב בדעתם. בשל היעדר גיבוי מיניסטריאלי לעמדותיהם המקצועיות ראשי האגפים באוצר משוטטים מתוסכלים. קשה לתאר את המתרחש שם כהרמוניה", תיאר גורם פיננסי בכיר את מצב הרוח.
אנשי נתניהו מאשימים את בכירי האוצר בהדלפות בגנותו בעניין הסחבת בתקציב, אבל הוא ממשיך לגרור את דיוני התקציב ל-2013. לא ייאמן, האשמים לדידו בהידרדרות המשק ובריצה אל הדולר אינם המשבר בעולם, הרגולציה המטורפת שייבשה את המערכת הפיננסית או הגירעונות התופחים בתקציב, אלא הריכוזיות וועדי העובדים הגדולים. למרבה הפלא עדיין יש שוטים ש?קונים? את התזה הזאת.
שער הדולר היציג חצה לפני 10 ימים לראשונה את מחסום 4 השקלים והוא ממשיך במסעו צפונה. האם למשרד האוצר ולאזרחים יש סיבה למסיבה? האם בנק ישראל, שריפד בשנים האחרונות את מרתפיו בעשרות מיליארדי דולרים, יכול סוף-סוף לפלוט אנחת רווחה? הנגיד עדיין לא צריך לשלוף את בקבוק השמפניה, אולם התשובה לגבי אזרחי המדינה חיובית.
במרס 2008 פתח בנק ישראל במסע אינטנסיבי של רכישות מטבע, ומאז ועד היום הצטייד במט?ח שווה ערך ל-50 מיליארד דולר. קופת המצלצלים זינקה ביולי 2011 לשיא של 78.2 מיליארד דולר, ומאז הצטמקו מעט יתרות המטבע - ל-75.1 מיליארד דולר.
השער היציג טיפס ל-3.82 שקלים בתחילת 2012 ובמחצית השנה כבר המריא ל-3.92 שקלים . כיום, לאחר שהשלים נסיקה מופלאה, התייצב מעל 4 שקלים.
לו סוחרי הבנק המרכזי היו ספקולנטים הקונים ומוכרים מט"ח משיקולי רווח, ספק אם היו נשארים בעבודתם יום אחד נוסף. שיקולי הרווח וההפסד מבחינת הבנק המרכזי אינם לב העניין. בעיסקת מטבע הרווח נקבע על סמך שני משתנים עיקריים. הראשון הוא פערי הריבית: בנק ישראל הדפיס שקלים בריבית גבוהה והשקיע את המט?ח בחו?ל בריבית נמוכה, וכך נגרמו הפסדי ריבית.
הגורם השני הוא הפרשי השער. לאורך השנים שקנה בהן את הדולר הידרדר השער היציג. ב-2010 הסתכמו הפסדי השער ב-17 מיליארד שקל. עד יוני 2012 צבר הבנק המרכזי הפסד חשבונאי של 38 מיליארד שקל (או כפי שהוא מכונה בלשון החשבונאים, הון מאזני שלילי).
הבשורה הטובה היא שבחודשים האחרונים התהפכה המגמה בעקבות התחזקות הדולר. ב-2011 רשם בנק ישראל הפסדי ריבית של 3.4 מיליארד שקל, אך גם הפרשי שער חיוביים של 17.1 מיליארד שקל. מגמה חיובית זו של בנק ישראל נמשכה גם ב-2012.
אמנם מתחילת 2012 ועד היום ספג הבנק המרכזי הפסד ריבית של כמיליארד שקל, אולם בזכות התחזקות הדולר הוא נהנה מרווחי שער של 11 מיליארד שקל. לנגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר אסור להעביר לממשלה חלק מרווחים אלה משתי סיבות: יש להזרים את הרווח רק לאחר מחיקת הפסדי הנייר, המסתכמים כזכור ב-38 מיליארד שקל; כדי להכיר ברווחי השערוך בנק ישראל חייב לבצע מכירה בפועל.
שר האוצר אינו יכול להסתמך על הנגיד בפתרון הגירעון בתקציב. עם זאת, שטייניץ בהחלט יכול להיות שבע רצון מהעובדה שהתחזקות הדולר משפרת את מצב הרוח של היצואנים. היא תסייע בצמצום הגירעון המסחרי ותמתיק את הגלולה המרה שספגו המפעלים עקב המשבר באירופה.
ומה עם אזרחי המדינה? האם אנחנו בעד דולר חזק או דולר חלש? בסופו של דבר דולר חזק טוב לנו. נכון שמוצרי הייבוא (מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, דלקים ועוד) יתייקרו ונרגיש זאת כבר בימים הקרובים, אולם הכלכלה המקומית התנתקה מהדולר לפני כמה שנים. שכר הדירה ומחירי הדיור אינם נקובים בדולר, אלא בשקלים, המשכנתאות ניתנות על בסיס שקלים, ורק תושבי חוץ נוטלים הלוואות דולריות. דולר חזק מועיל לייצוא, למשק ולתעסוקה, וזה בסופו של דבר מה שחשוב באמת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם