כאן הקברניט מדבר
אבי נקש, הבעלים של חברת התעופה ארקיע ושל רשת אורכידאה הוא אולי המלונאי היחיד שמשוכנע כי אפשר להרוויח מתיירות בישראל: "זה תחום אקזוטי, מעניין, כיף". המנהל שמדבר עם העובדים בגובה העיניים חושף את המניעים שגרמו למשפחתו לוותר על רכישת אל על, מבקר את מגבלות האשראי וחולם על רגולציה כמו בארה"ב
בחברה שלו, הוא מבטיח, הדרישה לשינויים כאלה זוכה למענה מיידי. לפני 6 שנים נכנס נקש (66) לעסקי התעופה. הוא רכש עם אחיו 70% מארקיע , ו-30% נותרו בידי עובדי החברה. עד היום הוא נראה כמי שהתאהב בעולם התעופה.
כשנכנסת לענף החברה רשמה הפסדים. איך מנווטים חברה כזאת?
"הגדולה בחברה קטנה בבעלות פרטית היא שניתן לעצב אותה בטווח זמן קצר מאוד, להוסיף לה יעד חדש או לוותר על יעד שמפסיד כסף. לא נדרשים חודשים או שנים כדי להפסיק טיסות ליעד שמסב הפסד של עשרות מיליוני דולרים. אנחנו טסים ליעדים אטרקטיביים שהקהל אוהב, כמו קוס, ובשנה הבאה נוסיף יעדים באיי יוון".
וזה מה שהופך את החברה לרווחית?
"כן. ישנו הפתגם האמריקאי'רד לפרטים של חנות מכולת, אבל תחשוב סופרמרקט'. זה מה שאנחנו עושים".
כבעלים נדרשתם להביא עוד הון משלכם?
"את הכסף שהשקענו לקחנו בחזרה כי היינו רווחיים מספיק".
נראה שאתה איש התעופה היחיד בישראל שלא ממורמר, כועס או בוכה.
"ארקיע חברה רווחית. ב-5 מתוך 6 השנים שאנחנו בעליה הרווחנו, אז אין סיבה שלא אהיה מרוצה. סביבי יש אנשים חיוביים וחרוצים, כיף לעבוד פה".
מהם השינויים העיקריים שעשית בחברה?
"כשהגעתי עשיתי סיור, וניגשתי לאדם שאני חושב שהיה בזמנו אחראי שיווק. שאלתי אותו' כמה עסקים אתה עושה במחלקה שלך?' הוא אמר' לא יודע'. שאלתי על הרווח והוא ענה' לא יודע'. התעקשתי ,' איך זה שאתה לא יודע?' הוא אמר' לא חושפים אותנו למספרים'. הפסיכולוגיה שלי הפוכה - יותר מידע יותר טוב".
נקש מספר בהתלהבות על המהפכה שחולל בארקיע, לאחר שקנה אותה מהאחים איזי ודדי בורוביץ. "כשבאתי לפה ראיתי שהדיילים התל-אביבים ישנים באילת וזה עולה לחברה 700-500 אלף שקל בשנה. עשינו קורס דיילים באילת, לקחנו אילתיות והכשרנו אותן, ובסוף היום הן הלכו לישון בבית".
איזה מנהל אתה?
"אחת הסמנכ"ליות פה אמרה לי: 'לפני נקש באנו לעבודה בכל יום להעביר 8 שעות, מאז נקש אנחנו באים לעשות כסף, להתייעל, לשפר'. זה ההבדל. אני נותן לעובדים חופש פעולה, אך מתווה את הדרך, אומר איך אני רואה את הדברים".
"להיות בראש הפירמידה ולא לדעת מה קורה למטה זה לא נכון", הוא מוסיף. "ניסיון החיים של מנהל מקנה לו את ערך המוסף שחסר לאנשים תחתיו ".
למרות השליטה בארקיע, ברשת מלונות אורכידאה ובחברות נוספות, שמעסיקות יותר מ-3,500 איש , נקש נשאר עממי. חף מכל פוזה נקש מסתחבק עם העובדים ואוכל איתם באותו חדר אוכל. אין בעלים של חברת תעופה שהיה רואה את הצריף הצנוע שלו בשדה דב ומאמין שזה המשרד של בעל הבית.
נקש טוען שכשהוא מזהה כישרון הוא דואג לקדם את בעליו. "אני נותן הזדמנות לאנשים. עוז ברלוביץ' למשל היה סגן הדייל הראשי וזיהיתי את היכולות שלו. לאט-לאט הוא טיפס וכיום הוא מספר שתיים במסחר בארקיע אינטרנשיונל. בג'ורדאש בניו-יורק (בה גם מחזיק נקש - ג.ל.) יש לנו ישראלי שהתחיל בעבודה במחסן וביקש להתקדם; העברתי אותו למשרדים והיום הוא הבא בתור בהיררכיה אחרי האחים שלי. נשיאת החברה התחילה כמוכרת. אני לא מחפש דיפלומות, מה שיש לאדם בראש יוביל אותו להישגים שלו".
את ג'ורדאש, מותג הג' ינסים האמריקאי, הקימה משפחתו בסוף שנות ה-70. החלוקה בינו ובין אחיו ברורה - הם אחראים לאימפריית הג'ינס, לנדל"ן בארה"ב ולבתי המלון במיאמי, והוא מטפל בעסקים בישראל.
נקש מסביר כי "המותג בארה"ב
מה ההבדל בין מכירת ג' ינסים לבין מכירת טיסות?
"ביזנס זה ביזנס, והיגיון מסחרי הוא היגיון מסחרי. זה מה שקובע. איש עסקים יכול למכור הכל".
נקש , שגדל בדרום תל-אביב ועזב לארה"ב אחרי השירות הצבאי, עדיין נודד מדי כמה משפטים לאנגלית, זכר ל-24 שנות מגוריו בארה"ב. לפני 15 שנה, כששב לישראל, לא בלט כל כך בעולם העסקים המקומי. גם היום, כשמגגלים את שמו, החיפוש לא מעלה המון תוצאות.
למה שבת לישראל?
"הייתי בא מבסוט לחופשה בארץ ולא הייתי רוצה לחזור, זה הרג אותי. יום אחד החלטתי להישאר".
ולמה תעופה?
"תיירות ותעופה זה אקזוטי, מעניין, כיף, דברים שונים קורים בכל יום".
באמצעות בתי המלון שבבעלותו ארקיע יכולה ליצור תשתית לתאגיד תיירות חובק תחומים. נקש מודה כי הרעיון חלף במוחם של בכירי החברה ומסביר: "כל סגמנט עובד מעולה, אבל לעתים החיבור ביניהם לא עובד. פעמים רבות הצענו להציב הכל יחד ולצאת להנפקה בבורסה, אבל זה ירד מהפרק. עדיף לחברת תעופה להתנהל ביעילות ובשקט".
לא מזמן התלבטתם במשפחה אם לרכוש את אל על. למה החלטתם לוותר?
"כי זה לא הזמן הנכון. היו דיבורים, אבל לא הגענו להבנה".
זה נכון שהיו חילוקי דעות בין האחים?
"הם השאירו לי את ההחלטה. אל על היא חברה מדהימה וטובה, אך צריך פה ושם לשפר ולייעל אותה".
יש בכלל מקום ל-3 חברות תעופה בישראל?
"אם חברות התעופה בישראל יצטמצמו לשתיים או אחת, נהיה יעילים הרבה יותר. נראה שזה מה שיהיה, שתי חברות".
מה דעתך על הסכם השמים פתוחים עם האיחוד האירופי?
"אנחנו צריכים לעשות שיעורי בית בהתייעלות. הלואו-קוסט עובד באירופה ובאמריקה, והוא היטיב עם החברות שם. ארקיע היא חברת לואו-קוסט אף שמוטלות עלינו מגבלות".
אתה מרוצה מהמלונות שבאחזקתכם?
"בהחלט, כל מלון שמתווסף אלינו מגדיל את הרווחיות שלו בכ-30%-10%. מלון מעלה החמישה לא הרוויח, ובשנה הבאה הוא ירשום גידול של 40%-30%. את מלון הוד בים המלח הפכתי לגמרי. אנחנו משפרים את מה שיש, מוסיפים את מה שאין ומורידים את המיותר. ככה הופכים רווח של 8 מיליון שקל בשנה ל-14 מיליון שקל".
אנחנו רואים ושומעים מלונאים בוכים כל הזמן.
"אני לא יודע מה קורה אצל אחרים, אנחנו מרוצים מאוד. הגדלנו את הרווחיות באורכידאה בתל-אביב ובהוד בים המלח פי יותר משניים, ובריף באילת שילשנו את הרווח".
אמנם רוב זמנו של נקש מוקדש לארקיע ולמלונות שלו, אבל יש לו בעלות גם על חברת השימורים פריניר ועל יצרנית שמן הזית חלוצה. את הזרע שהוביל להקמת חלוצה טמן לא אחר מאשר רפול ז"ל. "נפגשתי עם רפאל איתן, כשהיה שר החקלאות, בעניין הדגה בים התיכון. אמרתי לו 'אם תפסיק את הדיג לשנתיים, תראה שלא נוכל לשחות בים מרוב דגים'. הוא ענה שבדיוק אישר קנייה של גוררת שצפויה לפרוס רשת ענק בחוף הים, והציע: 'עזוב דגים. לך לנגב, קח אדמה, שים עצי זית, גדר אותם. כך נכנסתי לתחום שמן הזית. 3,000 דונם , השמן שזכה בהכי הרבה פרסים בינלאומיים".
כיוון שיש כל כך הרבה עסקים בישראל, קשה לא לשאול מהי דעתך על הרגולציה כאן.
"הבירוקרטיה הורגת עסקים בישראל בכל התחומים. רציתי להוסיף 50 חדרים למלון באילת וזה ארך 10 שנים. השרים מצביעים על כל הבעיות הקיימות, אבל אף אחד לא מזכיר את הרגולציה. גם מגבלות האשראי בשוק ההון יקשו על העסקים, וזה כבר מורגש. הן בעייתיות להתפתחות הכלכלה הישראלית, אבל זמניות".
איך הניהול הכלכלי בארץ לעומת ארה"ב?
"לישראל יש משהו שאין להרבה ארצות - היהודים בגולה. כשהאנשים האלה מגיעים לגיל פרישה ורוצים לקנות דירה על חוף הים בתל-אביב, לא מזיז להם כמה היא עולה- 5, 6, 30 מיליון דולר. יש לנו פריבילגיה של 12 מיליון איש שרק שולחים לכאן כסף".
איפה קל יותר לעשות עסקים?
"בארה"ב, מפני שהרגולציה מופחתת. בהינתן תוכניות נדרשים 6 חודשים לקבלת אישור להקים בניין בן 60 קומות. פה זה יכול לארוך 6 שנים. מי שמעכבים אותו בארה"ב לצורך אישורים יכול לתבוע את העירייה על נזקים שנגרמו לו".
אמנם המחאה החברתית לא הגיעה לספן של חברות התעופה, אולם מקרים כמו זה של משה סילמן ז"ל, שהצית עצמו בגלל קשיים כלכליים, לא חומקים מעיניו ומלבו של נקש. "יש אנשים שכואב הלב לראות. יש בישראל מי שמרוויחים 5,000 שקל ומי שמרוויחים חצי מיליון שקל. אני אדם עשיר ומעדיף שימסו את העשירים ולא את העניים. אנשים כמוני צריכים לשלם מע"מ של 20% על קניית רכב בחצי מיליון שקל. ממי שקונה רכב ישן ב-6,000 שקל לא צריך לגבות מס. שהעשירים של ישראל ישלמו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם