מיני קופר רואדסטאר s אוכלת את הכביש
למיני קופר רואדסטאר S יש שני מושבים, מגדש טורבו, ספוילר מאחור, וגג נפתח, והיא פונה לנהגים שאוהבים מאוד לשבת מאחורי ההגה ולדהור על הכביש. הבעיה: תג מחיר שערורייתי ממצב אותה כמכונית לעשירים (מאוד) בלבד
"מישהי אמרה לי: 'ליום ההולדת תקחי מאהב או תקני מכונית ספורט.' בחרתי באופציה השנייה," הסבירה אחותי, "לא בגלל האמירה החברתית או הסטטוס. יום אחד ראיתי אותה אצל שכן, היא מצאה חן בעיניי ולמחרת קניתי מחלון הראווה. אפילו בלי נסיעת מבחן. אישה שקונה לפי היופי."
לכן היה ברור שכשאני לוקח את המיני קופר רואדסטאר S בעלת שני המושבים, מגדש הטורבו, הספוילר מאחור והגג הנפתח, אני חייב לצרף לסגל את אחותי, שמכוניתה הפכה לבת משפחה ואפילו יש לה שם חיבה.
כבר בדרך הקצרה להוד השרון החל היחס שלי למכונית להשתנות. אני לא איש של מהירויות ושל מכוניות קטנות, אבל לקטנטונת הזאת יש יכולת להכניס לך אגרוף בפרצוף ולהמשיך לחייך. היא מרווחת, הישיבה בה נוחה ומד המהירות ענק. אפילו עבור טכנופוב כמוני, שפוחד ממכוניות מתוחכמות לא פחות משהוא פוחד מג'וקים, היא קלה לתפעול. אין מחשב ששואל לאיזה גובה אתם רוצים להמריא או באיזה חום אתם מעוניינים שהשמן יהיה. 4 דקות של הסברים ואתם שולטים בה בעיניים עצומות. בעצם, אל תנסו את זה בכביש.
יצאתי לנתיבי איילון ולחיצה קלה על הגז חשפה מהר שיש פה עסק עם חיית טרף שמגיעה מ0- ל100- מהר יותר מיוסיין בולט שצריך דחוף לשירותים. יש לה זינוק ונהמה שלא מותירים מקום לספק, וגם כפתור ליד מוט ההילוכים הנושא את המילה "ספורט." מומלץ ללחוץ עליו ולהרגיש כמו באטמן.
כאמור, אני לא איש של מהירויות ושל שופוני, אבל כשאני יושב בתוך המיני הזאת פתאום כל השדונים ששכחתי שקיימים בי יוצאים במחול. אני לא מתאפק וסוחט עוד יותר את הדוושה, מתעלם משוטרים וממצלמות מהירות. למזלי נתקעתי מאחורי טרקטור.
כלל ראשון לפני שממשיכים: למיני עם טורבו ועם ספוילר נשלף לא מתאים להיתקע מאחורי טרקטורים ומשאיות. היא הופכת לעצבנית ולחסרת סבלנות, מאיימת לעלות עליהם באכזריות ולהמשיך. הבנתי מהר מאוד שהיא עדיפה בשטח פתוח - מסלול מרוצים למשל.
אחותי חיכתה בהתרגשות שיא. היא ראתה את המיני ולסתה נשמטה. "אני מתה עליה," היא אמרה כשנכנסה, "יש משהו סקסי בעיצוב. תחשוב שהיית שם על המכונית שלך שני פסים בפרונט - זה היה נראה כמו שכונה, אבל פה
אחותי עובדת בעיצוב עם חברות גדולות בחו"ל. דבר ראשון היא שלחה ידיים לחלקי הפנים המעוגלים, ליטפה ובדקה. "יש פה הרבה תחכום רטרו," היא קבעה, "לקחו את מה שעשו בשנות ה60- והביאו לשנות ה.2000- היא אולי איבדה קצת את הצורה של המיני הקלאסית, אבל עדיין נשארה בה הרוח המקורית."
התלבטנו אם המכונית הזאת נשית כמו המיני המקורית או קורצת לגבריות. בסוף החלטנו שהמראה הספורטיבי הולך טוב עם גברי. במיוחד גבר שהרגע סיים סיבוב בווניס ביץ,' קליפורניה, או נתן את המפתחות לוולה פארקינג בקזינו במונטה קרלו. כזה גבר, לא כמוני.
אני צנוע. קשה לי עם מכוניות שמושכות תשומת לב, אז פנינו לאזור המחיה הטבעי - הרצליה פיתוח. בין כל המרצדס והב.מ.וו הרגשתי איתה כמו בבית. "היא מהירה הרבה יותר משלי
,"קבעה מיכל, "טורבו, נשמעת אחרת. מרגישים שיש לה יותר כוח, אבל כמה מהירות כבר אפשר לפתח כאן? רק לוחצים על הגז וזה נגמר.
כשעוברים את 80 הקמ"ש הספוילר מאחור יוצא אוטומטית. אפשר גם לשלוף אותו באמצעות כפתור שממוקם מעל מושב הטייס. סליחה, הנהג. דאווין יש כאן בשפע. אחותי שאלה: "מה עם הגג הנפתח, לא ננסה אותו?". בטח שננסה. שוב, כמו בנושא המהירויות, צריך להיות נהג של גג פתוח. לא כל אחד יכול. אמרתי למיכל שכשנגיע לקיסריה - עוד שכונה שבה המיני מסתובבת בחופשיות - נפתח את הגג.
היציאה לכביש החוף עשתה למכונית רק טוב. היא חייכה כל הדרך צפונה וכל אחד מ-
184 כוחות הסוס שלה עבד שעות נוספות. תענוג. עצרנו בקיסריה וביקשנו לפתוח את הגג. הערה: פתיחת הגג היא ידנית, ולא קלה כל כך פיזית. סיבוב ידית ומשיכה לאחור עד לנעילה. במכונית כזו הייתי מצפה שבעזרת הזרת, תוך כדי שריקה, אצליח לשחרר את הגג, אבל כאן נדרשו שתי ידיים ואפילו היה צורך בהפעלת שריר.
נסענו כשהגג פתוח. המסקנה: בקיץ, בתל-אביב, אל תפתחו. חבל על הזיעה. אבל כשהרוח נותנת קונטרה והמכונית דוהרת סמוך לחוף מדובר בתענוג. מיכל קבעה שהיא רוצה אחת כזו. אחרי שעתיים חזרנו להוד השרון.
אחותי אמרה שהיא לא רואה את עצמה עם מכונית אחרת או חוזרת למכוניות מהמזרח הרחוק. "יש לי סיוטים בלילה שבטעות אני מוכרת אותה", היא סיפרה לפני שנפרדנו, והוסיפה: "אתה לא היית קונה כזאת כי אתה שמרן. נכון, אני לא הייתי עובר את משבר גיל ה-50 עם רכב מרוץ, אבל אני כן יכול לדמיין את עצמי עולה על המכונית הזאת אחרי שכולם הולכים לישון".
חתכתי את הוד השרון לאזור התעשייה גיל עמל, למוסך של שלום תמם, שהמכונית הראשונה שלו אחרי השחרור ב-1977 היתה מיני מיינור שנת 62. "המנוע היה מברזל ואף פעם לא התקלקל", הוא סיפר על הרכישה ההיא, "היא היתה חסכונית בדלק, ואיזו אחיזה על הכביש. כשהבת שלי השתחררה היא אמרה שהיא רוצה אחת כזו."
שלום עמד מול המיני 2012 וחייך. פלאשבקים מהעבר. הוא היה חייב תמונות למזכרת איתה, בפנים ובחוץ. "האוטו מסיבי", הוא קבע, "הבאדי שלו חזק. אם אתה נכנס חלילה במישהו הוא חייב לדאוג".
יצאנו לסיבוב קצר. שלום לא הפסיק לחייך. רחובות צרים, מהמורות - היא אכלה הכל בלי למצמץ. "המכונית נמוכה, אבל אם מכוניות דומות לא עו-צרות לפני באמפר כמו שעברנו הרגע הן דופקות את אגן השמן שלהן", הוא צחק, "זאת יכולה לטוס מעליו".
יצאנו שוב לכביש המהיר. לחיצה על הגז ושנינו נדבקנו לאחור. לחיצה על כפתור הספורט הכניסה אותנו לסרט אחר. "היא מגיבה נפלא", קבע שלום, "תראה באיזו מהירות אנחנו נוסעים וכמה היא יציבה. במהירויות כאלה מכוניות קטנות רועדות, אבל זאת בכלל לא מתרגשת. שמע, אם היא היתה במחיר נוח היא היתה אוכלת את כל השוק בלי בעיות. הבעיה היא שהיא לא מתאימה לכל כיס".
צודק. הרואדסטאר היא מכונית יקרה. הפשוטה ביותר מתחילה ב-173 אלף שקל וזו שאני נסעתי בה עולה 203 אלף. אבל גם במבנה וגם בתמורה היא לא באה לשרת אותנו בנסיעה לעבודה ובהחזרת הילדים מהמתנ"ס. זו מכונית לאנשים עם דרייב. לשבת ליד ההגה, לשמוע רולינג סטונס במערכת ולדהור לתוך הלילה.
אבל לי היא לא מתאימה. מה לעשות, שמרן. אחותי, לעומת זאת, במהלך בזק חשאי מכרה את המיני הוותיקה והזמינה אחת חדשה, אדומה עם שני פסים שחורים מלפנים. "מדהימה", היא ציינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם