רוברט הרוש: "הצלחתי בזכות הרצון להתעלות"
רוברט הרוש, סיפור הצלחה בעסקי הנדל"ן בצרפת ובישראל, מבקר בימים אלה בארץ לרגל תערוכת סלון ד'אוטון היוקרתית שיזם, אשר תיפתח בשבוע הבא. לעסקים שישי הוא מספר על הקושי של איש עסקים לקפץ בין הטיפות של המשבר הפיננסי ומודה שהחיים במעברה נתנו לו את הדרייב
אם תשאלו את רוברט הרוש, שמחלק את זמנו בין שתי המדינות, למה הוא חב את ההצלחה העסקית שלו, הוא לא יהסס בתשובתו. "הרצון להתעלות על החיים. ראיתי את הוריי עולים לארץ ומגיעים למעברה, את אבי עובד במפעל בדים וסובל מאקזמה בידיים ואת אמא שלי, שנכנסה לדפרסיה, גרה בצריף ללא חשמל - כל אלה החדירו בי רצון להצליח וכך לעזור למשפחה שלי".
הרוש (60) עלה לישראל ממרוקו בהיותו בן 9, היישר למעברה באשקלון. הוא למד בפנימייה צבאית ושירת בצה"ל כטכנאי בקבע. בהמשך הספיק לפתוח חנות למוצרי סטריאו, להימנות עם מייסדי מפלגת ד"ש ולרוץ לעיריית אשקלון עם חברי הילדות אלי דיין ובני וקנין.
"ראובן", על-פי מוריו בילדותו, עזב את ישראל כשהיה בן 25 לטובת הצלחה כלכלית גדולה בצרפת. "כשנסעתי אמרה לי אשתי שאין סיכוי שאצליח", הוא אומר. דרכו התחילה בבעלות על חנות למוצרי חשמל של פיליפס, וזו צמחה לרשת המונה 20 סניפים בפריז ובפרבריה. כשמצבו הכלכלי התייצב מכר הרוש את כל החנויות, קנה מרכז מסחרי ענק בן 22 אלף מ"ר והפך אותו למרכז קונגרסים כדי לקיים בו תערוכות, השקות ואירועים גדולים. בין לבין הוא הספיק לקנות זיכיון ל-4 סניפים של רשת BUT, סוג של איקאה, ולמכור אותה.
כשאני תוהה כיצד הוא מגדיר את עצמו - ישראלי, צרפתי, יהודי - הוא משיב: "אני לא מגדיר את עצמי צרפתי, ישראלי או מרוקאי, אלא יהודי ציוני".
ואיפה קל יותר לעשות עסקים, בצרפת או בישראל?
"בצרפת. חברה בישראל שמבקשת לפתוח חשבון בנק צריכה למלא עשרות טפסים, וכדי לקבל כרטיס אשראי של העסק נדרשת חתימה של עו"ד. בצרפת כל הביוקרטיה הזאת לא קיימת, הכל פשוט יותר".
גם עבור ענף הבנייה זה כך?
"לא. גם בצרפת, כמו בישראל, לא קל לקבל היתרי בנייה".
לפני 7 שנים הפסיק הרוש לבנות בישראל בגלל חוסר כדאיות כלכלית, ולאחרונה החליט לחזור לפה. "אני בוחר רק בדברים בטוחים", מסביר הרוש את החזרה, "אני מוכר לשוק מה שהוא צריך ולא מה שאני רוצה. אנשים צריכים דירות, אז יש למכור ברווח קטן יותר, אבל בכמויות גדולות הרבה יותר".
אפשר להרוויח מנדל"ן בישראל?
"כן, מי שאומר אחרת משקר. כשזה לא התאפשר הפסקתי, וכיום אני בונה שוב בישראל כי אני יכול להרוויח. באשקלון למשל עלה מחיר המכירה ב-40%".
הרוש מעיד כי לפני שנים, כאשר הוריו, אברהם וחסיבה, נפטרו, "חשבתי שהחיים שלי מתמוטטים, הרגשתי שעולמי חרב עליי". הוא בנה בית כנסת והקים מקווה לגברים באשקלון על שמם, צעד שהוא מסביר כ"אנדרטה לעצמי אחרי כל שעברנו".
במפתיע לא הפריע לו לבנות מסגד בצרפת. "לפני כ-3 שנים
מי שילם את עלות ההקמה?
המתפללים המקומיים הם ששילמו. באתי לעובדים הערבים שלי ואמרתי להם 'אתם לא מתביישים, אני בונה מסגד ואתם לא תומכים?' זה מקום ששטחו 2,000 מ"ר, הכי גדול באזור. טוב מאוד לשמור על קשר בין הקהילה, שהיא בעייתית ליהודים, לבין ישראל למרות כל מה שקורה. כיום הם משלמים דמי שכירות סמליים".
אין לך בעיות עם הדתיים?
"בצרפת הפכתי ליהודי, בארץ הייתי ישראלי. החכמים אומרים שאנחנו אור לגויים ושהעובדה שאני בונה מסגד לגויים היא אור. ערבי קיצוני אחד שאל אותי 'למה אתה בונה מסגד? כמוסלמי לעולם לא הייתי בונה בית כנסת'. אמרתי לו 'אלוהים היה טוב איתי כל כך אז אני יכול לבנות גם מקווה. איתך אלוהים היה קשה כל כך אז אפילו מסגד אתה לא מסוגל לבנות'".
איך מתמודדים עם האנטישמיות הגוברת בצרפת?
"חזיתי כמעט את כל ההתרחשויות הנוכחיות עם הקהילה המוסלמית. לפני יותר מ-20 שנה הקמתי עמותה שמחלקת 3,000 מנות מזון בתקופת הרמדאן. הגעתי למסקנה שאם לא נתקרב לאנשים האלה תתהווה חבית נפץ ליהודים ולישראל".
"אני לא חושש מהערבים, כי הם צרכנים. בשכונות שיש לי עסקים בהן הם עובדים טוב מאוד. אני לא דואג לעסקים שלי, אלא לתרבות הצרפתית. עזבתי את מרוקו כי רציתי לחיות במסגרת יהודית-צרפתית ולא במסגרת מוסלמית. ברמה הכלכלית שלי המצב לא משפיע עליי".
קשה להיות איש עסקים בצרפת כיום בשל המצב?
"קשה לאנשי עסקים באירופה. מתחילה תקופת צנע, כמו שהיתה בעבר בישראל, ותפקידנו לתרום כדי לעבור את התקופה הזאת".
ביום רביעי הבא תיפתח בהאנגר 1 בנמל יפו תערוכת סלון ד'אוטון, מאירועי האמנות החשובים בעולם, המוצגת בפריז ובעולם כולו מאז 1903. במהלך ההיסטוריה התארחו בה יצירות של אמנים כמו פיקאסו, שאגאל ומאנה כץ. הרוש, שמבקר בישראל במיוחד לשם התערוכה, הגיע מלווה בבתו אודרי, שמובילה את הפרויקט. "כאשר הבת שלי התבקשה להביא את התערוכה לארץ לא חשבו שזו תהיה הצלחה גדולה כל כך. זו הפעם הראשונה שהיא עוברת את רף 200 התמונות מחוץ לצרפת".
הרוש מבקש להפוך את האירוע להצגה גדולה, הכוללת מכירה פומבית מיוחדת, מוזיקה ואף דקלומים משירי רחל. מאחורי הקלעים הספיקו כמה אנשי עסקים, ובהם צביקה ויליגר מוויליפוד, יאיר בושרי מחברת הנדל"ן DP וסובחי טנוס מ-STR, להביע עניין ביצירות.
התערוכה, שתהיה פתוחה לקהל הרחב ללא תשלום בתאריכים 31.10-4.11, תשתרע על פני 2,500 מ"ר. יוצגו בה 500 יצירות של 280 אמנים מחו"ל ו-500 יצירות של ישראלים. שווי התמונות בה מוערך ב-3 מיליון יורו. עלות התמונה היקרה בתערוכה, יצירה של רוברט קומבס הצרפתי שגודלה 2.5 מטר על 1.5 מטר, היא כ-80 אלף יורו. המחיר הממוצע של שאר התמונות יהיה 3,000-5,000 דולר.
הבאת התערוכה לישראל כרוכה בכ-400 אלף יורו. כדי לכסות חלק מהעלויות ישלם כל אמן כ-1,000 שקל. הרוש מספר כי ביקש עזרה מעיריית תל-אביב ואף פגש את ראש העיר רון חולדאי בנושא, אך לדבריו לא היתה היענות. "האמנות בישראל מסובסדת בחסויות, אך לא הצלחנו לגייס כאלה. אני מצפה שהעירייה תתלה שלטים ודגלים לפחות. התערוכה מגיעה לישראל משאנז אליזה, זו חשיפה אדירה לתל-אביב ולישראל. אחרי שהאמנים הגיעו לארץ הקהל צריך לבוא לראות אותה".
לחולדאי, הוא מדגיש, ממתינה תמונה במתנה אם רק ירצה. "אמן בשם אריק ניו, ששמע על התערוכה, צייר תמונה וקרא לה תל-אביב. שיודיעו לנו בעירייה אם הם רוצים לבוא לקחת או שנביא אותה אליהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם