יונדאי סאנטה פה: לגור איתה
לחברים כתבנו מספר שהוא מעדיף אותה קטנה ולא מאיימת, אבל הוא כנראה התגבר גם על זה ולמד להתמכר ליתרון הברור שלה - היא נותנת לו מקום, והרבה; את הירוק הוא יחפש בגינה של השכן
ובכן תקציר הפרקים הקודמים לבית יונדאי: ה-I30 CW המשפחתית שבדקנו הייתה אחלה דיל והוולוסטר נבדקה אחרי אהבה ממבט ראשון, אבל לא נחזור על הפרטים. עכשיו הגיע תורה של הסנטה-פה. ראיתי את החיוורון מתפשט אצל בכירי היבואנית כשפלטתי בחוסר טאקט מופגן שאני לא טיפוס של רכבי דאווין ענקיים.
לא יודע למה, אבל יש לי רתיעה מיצורים שגדולים ממני בשני ראשים, שיושבים גבוה על הכביש, ששותים דלק כמו שתושבי מינכן מחסלים חבית בירה ומזהמים את הסביבה כאילו שירוק לא מדבר אליהם. אבל כן, מתחת לשפם, כשאני לבד בחדר, אני יכול למלמל לחתול הסיאמי שאני מבין את חובבי הענף.
איך תיארתי את הנסיעה בה אחרי בוחן הפתע שערכתי לה בשישי, קצת לפני חצות בצנטרום של ת"א? כמו לנוע בתוך משי. לחתוך את האוויר בסכין. כל כך רכה וחרישית, שבא לך לקחת מזוודה, תמונה של רמברנדט ולגור בתא המטען שלה.
אני אומר לכם זו הייתה קריאת חירום של שישי בערב "בוא תיקח אותי, אבל עכשיו". אתם מכירים את הסיטואציה? אתם בתוך טרנינג, מנקרים מול הטלוויזיה ואז חייבים להיכנס לאוטו ולמלא את תפקיד אב ההסעות. רק המחשבה הזו מוציאה מכם שמן מנוע והורסת פקונג ראש, אבל בסנטה פה לא מרגישים את המועקה.
להיפך, אני יכול לומר שאת המשימה אפילו סיימתי עם קמצוץ של הנאה. מפתח חכם, הנעה בכפתור. מצלמת רוורס שנמצאת על המראה של הנהג, עם איכות HD
ובכן יום שישי בערב, תל אביב עמוסה, הכבישים מלאים בחוגגים ואתה נוסע כמו שר החוץ הבלגי בדרך לפגישה עם נשיא המדינה. אין רעשים, אין מתיחות בינלאומית. כמו חמאה שווייצרית. בטופס הבוחן סימנתי 'וי' במשבצת "נסיעה עירונית במצבי לחץ".
למחרת, יום שבת, הגיע המבחן השני של הרכב הבכיר מדגם ELITE המאובזר ביותר שסנטה פה מציעה לנהג הישראלי. מנוע 2400 סמ"ק, בנזין, שישה הילוכים, שבע כריות אוויר לשבעה מקומות ישיבה, אם אתם מוותרים כמעט לחלוטין על תא המטען.
ובכן מכירים את השבתות האלה שאתם אומרים שאם אתם לא יוצאים עכשיו מהבית אתם מפוצצים את עצמכם עם מטען צד? השבתות שעוד שנייה במקום סגור ואתם הופכים לג'יהאד האסלמי? ובכן זו הייתה השבת.
יצאנו ממש בדקה התשעים מעוצבנים רצח, מוכנים ללכת מכות עם עוברי אורח תמימים, אבל אז באה הכניסה החגיגית לסנטה-פה שהביאה להפסקת אש וחידוש המגעים. השתרר שקט ברכב. הארי קרישנה. כל אחד תפס פינה משלו, הסאן-רוף נפתח, רוח קלה חדרה פנימה. זה רכב רבותיי וגבירותיי שמבין עניין.
לא נסענו רחוק מדי, אבל כן יצאנו לחיק טבע. בדיוק מה שהוא דרש. לא רכב לתפוס מהירויות ולעשות תחרויות. המקסימום שלו זה 190 קמ"ש. הוא לא כל כך ממהר להגיע למאה ומרגישים היטב את זה בסחיבה המינורית. אבל זה בדיוק הרכב שיסיע אתכם ליעד בסולידיות. אפילו כשמסתכלים קדימה לא קופצים מול העיניים יותר מדי כפתורים - ממש בקטנה. דווקא בהגה יש אפשרויות שליטה מגוונות החל ממערכת השמע, עד מחשב הדרך, כולל מעבר ממצב נהיגה נורמאלי לספורט. נו, גם כן ספורט. הכל יחסי.
אני מאוד נהניתי, אבל אמרתי שרכב כזה לא הייתי לוקח הביתה למרכז ת"א. כבר סיפרתי בעבר שאין מה לעשות, הג'ארות האלה לא בנויות לצפיפות של בוגרשוב. אבל אז פגשתי את חברי הטוב דני, שגר באחת מערי הלוויין שמספקת איכות חיים לצד אפשרויות נרחבות לשינה בריאה.
דני, שהוא באמת בחור עשר, נוסע כל יום מאתיים קילומטרים למקום העבודה ובחזרה. יש לו רכב יעיל, אחד שנחשב טוב בשוק ציי הרכב, אבל הוא לא פעם אמר שבנסיעות הארוכות כל מה שחסר לו זה קצת פינוק. הוא לא רוצה לעבוד קשה. מעוניין ליהנות במיוחד בפקקים ובנסיעה האיטית הביתה.
רק נכנסנו לסנטה פה והוא אמר "כזה רכב". נהנה מהכיסא המחומם, מהכיוון החשמלי שלו, ממצלמת הרוורס שיושבת על המראה, מהמרווחים הגדולים. כמו ילד קטן שנכנס לחנות צעצועים. צודק, כבר נסעתי על רכבי יוקרה, מכוניות קומפקטיות, אבל לאותה שיגרה מפרכת של עבודה אי שם בצפון הארץ, כשהנהג לא מחפש לעשות דאווינים על כביש 6, הסנטה-פה הוא פתרון מצוין. כמו בית בדרך הביתה.
אבל יש כמובן בעיה.
דני מספר שהוא אוהב לשחק בנסיעה עם מחשב הדרך, לראות כמה דלק הוא צרך. כאן אין ממש תחרות הוגנת. הסנטה פה שותה ליטר על כל 8.2 קילומטר בדרך עירונית. על כביש מהיר הנתון קצת יותר מעודד - ליטר על כל 14 ק"מ. אלה לא המספרים שהוא מתגאה בהם כעת, עם המשפחתית שלו.
רק שעכשיו הגענו למחיר. לא זול הרכב הזה. חכם מדי. רק התקרבתם אליו והמראות הצדדיות שהתקפלו בזמן הנעילה חוזרות למצבן הטבעי, כמו במסדר המפקד. דגם ה- ELITE יעלה לכם 265 אלף שקל. הפרימיום, עם חמישה מקומות, יעלה 225 אלף שקל. פחות, אבל גם לא זול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם