תקלות של פעם בעשור
קשה לומר זאת בלב הסערה אבל אין הצדקה להיערך לסופות וסערות נדירות - זה יקר מדי ולא כלכלי
קשה לומר זאת בלב הסערה אך אין הצדקה להיערך לאירועים נדירים - זה יקר מדי ולא כלכלי. עד כמה סופות כאלו בישראל נדירות? זקנים לייט כמוני זוכרים את תל אביב מוצפת ב-1992, הדור של הוריי זוכר את החורף של 1954 וסבתי, לו הייתה בחיים, הייתה מנפנפת בהצפות מתקופת המנדט. כל זה נחמד ונוסטלגי - אך בשביל אירוע של פעם ב-20 שנה לא בונים מערכות ניקוז במיליארדים.
אין זה סוד שהיצמדות לאירועים דרמטיים היא היועץ הגרוע ביותר להחלטה. את צמידות זו ניצלו השבוע לא מעט גופים שמעוניינים שישראל תיכנס להשקעות גדולות בהגנה מהצפות. לראיה הם נפנפו בשלל סכומים המעריכים, שלא לומר מאריכים, את הנזק. יש הטוען לחצי מיליארד, אחר מעלה למיליארד והשלישי מסביר שאלו רק נזקים ראשוניים.
אבל ההיסטוריה מוכיחה
שהערכות נזק היסטריות מתגלות פעמים רבות כעורבא פרח. נזקים של שעות עבודה ופריון בשל אירוע מקומי ונקודתי לרוב מושלמים מאליהם וסוגרים את הפער. יתירה מכך, גם אם הייתה בישראל מערכת ניקוז להוריקנים בדרגה 5 שאוכלת "קתרינות" על הבוקר, עדיין אפילו "יאיר" שלנו (כל קשר לפוליטיקאי שעושה הרבה רוח מקרי בלבד) היה עושה נזקים ישירים שאותם אי אפשר למנוע.
בעשור הקודם רווחה מילת הבאז של "6 סיגמא", הכוונה למתודולוגיית איכות הדואגת ל-99.99999% מהמקרים. מוטורולה, שהובילה קו זה, השתבחה בחיסכון של 17 מיליארד דולר בעקבותו לאורך השנים. יצרניות נוספות של רכיבים אלקטרוניים אימצו את המתודה שהגיעה בשיאה גם לתעשיות נוספות ואפילו לתחום שירות הלקוחות (אם אתם מנידים את הראש בפליאה זה כנראה סימן שאתם מנויים של הוט).
האמת תיאמר שאת ההצפות הנקודתיות שחוזרות בכל חורף יש לתקן במהרה. לא במקרה הן בדרך כלל נחלת השכונות בדרום תל אביב והיישובים הערביים. אך אין דין צ'יפים כדין תעלות ניקוז. עוד לא פס עני ואביון מהארץ ולכסף הציבורי יש שימוש טוב הרבה יותר מאשר למיזמים שנותנים מענה למקרים שמתרחשים פעם בעשור, או שניים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב