דור מבולבל: יובל המבולבל ועמוס רולידר נפגשים
מפגש הפסגה בין אליל הילדים יובל המבולבל לגורו ההורים עמוס רולידר הוביל למסקנה מפתיעה: גם ליצן הוא איש חינוך
האחד מסמל בעיני רבים את הרדידות והשטחיות של תחום הבידור לילדים כיום (בלי להתחשב בכך שספק אם לגיבור שנות השמונים פיסטוק היה איי.קיו גבוה יותר מאשר לחביתוש), בעוד האחר אמור לסייע לדור הדיגיטלי הסורר לחזור לערכים הישנים והטובים של העולם האנלוגי.
◄ כנסו ללהיות הורים בפייסבוק.
בפועל יש דמיון רב בין השניים, שנפגשו לשיחה לקראת הופעתם המשותפת בפסטיבל מספרי סיפורים בגבעתיים בחול המועד סוכות. ראשית, לשניהם לא נתנו סיכוי להגיע רחוק. "אני הברווזון המכוער, שהפך לברבור עם נפש רגישה ועממית", מעיד על עצמו שם טוב. "דרך השירים שלי אני מנסה לעשות תרפיה ליובל של אז. אני כותב לעצמי וילדים מתחברים לזה. יש לי שיר שאומר 'הבגדים שלי קצת מוזרים', כי לא היו לי מותגים אף פעם. 'אין לי כל הצעצועים', כי לא היו קונים לי צעצועים כילד ובמקום מכוניות צעצוע הסעתי נעליים של אבא. המצב הכלכלי בבית לא היה בשמים".
בהתאם , צולם הדי.וי.די הראשון של שם טוב בגן ציבורי ברמת בית הכרם בירושלים, עם ילדים שקושש ברחוב, השכן הלל פרקש מהאומן 17 (בתפקיד "הלל המתבלבל") ותלבושות גזורות ביד.
גם נקודת הפתיחה של רולידר לא היתה אמורה להוביל לפריים טיים של ערוץ 2. "אני פלא מהלך. יותר דפוק ממני לא היה", הוא אומר. "את יודעת מה זה לחיות עם הפרעת קשב? מה זה להיכנס לכיתה ולא להבין על מה מדברים, לחוות היתקלות מיידית עם מורים ולהיות מושפע מכל רעש?".
הן שם טוב והן רולידר פורחים מול קהל ויודעים להתאים עצמם לעידן הסיפוקים המהירים שבו הם פועלים. "מה שאני עושה היום, זה החלום הרטוב שלי", מתוודה רולידר. "אני משלב את העיסוק בחינוך עם במה. לא חלמתי שזה יקרה בכלל". גם שם טוב, כצפוי, היה הליצן של הכיתה. את דרכו אל לב הילדים נהג לפלס באמצעות בובות שתפרה עבורו אמו מגרביים ישנות. כסף לבובות אמיתיות לא היה.
במפתיע אפילו יחסם לאירועים שבזכותם עלה שם טוב לגדולה דומה. "בואו נדבר רגע על ימי הולדת", אומר רולידר. "חקרתי עד כמה הילד מחובר למה שההורים מציעים ולמי בכלל זה מיועד. עם כל הכבוד לסילבן שלום וג'ודי, את הבר מצווה שלהם לילד הם עשו בשביל הזדמנות להזמין את כולם. ילדים בדרך כלל רוצים את החמישה-שישה חברים שלהם".
אתה יודע שיושב לצדך כוכב ימי הולדת.
שם טוב: "כוכב ימי הולדת לשעבר. כבר הרבה זמן שאני לא עושה את זה. אני זוכר את ההרגשה:'היי, הבאנו את יובל המבולבל.שופוני, יש לי כסף'. הקש ששבר את גב הגמל היה כשילד אחד אמר לי שהוא נורא רצה שאבוא ליום ההולדת שלו אבל אמא אמרה לו שאין להם מספיק כסף".
שם טוב ורולידר הם טיפוסים שמושכים תשומת לב, וכפועל יוצא דרכם אל לב הקונצנזוס היתה רצופה עלבונות. "כוכבי הילדים ניסו בעבר להרים את הילדים לרמה גבוהה יותר", מסבירה דליה לירן אלפר מהמסלול האקדמי של המכללה למינהל את הטענות השגורות נגד שם טוב, "הקפידו על עברית תקינה, הקפידו להעביר מסרים וערכים חשובים של יחס לשונה, אהבת הזולת וכדומה. היום הכעס של ההורים כלפי כוכבי הילדים נובע בעיקר מהרמה - הגישה לילדים היא ברמה נמוכה מלכתחילה, שפה רדודה, ילדותיות".
שם טוב כבר התרגל לטענות הללו, אבל עדיין לא התחסן מפניהן לחלוטין: "הגעתי היום למצב שאני מאוד בטוח באמת שלי. כשפרצתי, הנטייה הטבעית היתה לראות את החיצוניות של יובל המבולבל.
רולידר חושב שהצלקות הן תנאי הכרחי להצלחה: "אל תוותר על האמת. גם ככה תיפול ולא כולם יאהבו אותך. תסתכלו על הגדולים: למה לשלמה ארצי יש כוח? כי בסופו של דבר האמת שלו תמיד ניצחה והוא תמיד התרומם. האסון הכי גדול של דודו טופז הוא שהוא לא חווה מספיק כישלונות שמהם התרומם. אין סכנה גדולה יותר מלחיות על מסלול של הצלחה תמידית, כי אז הנפילה היא אדירה".
גם רולידר היה בעבר אאוטסיידר הן בעולם החינוך והן באקדמיה ונחשב לאיש מקצוע נוקשה, שלא מבין את נפש הילדים. תוכנית הרא"ל שפיתח (ראשי תיבות של הבלגה, ריסון, איפוק, למידה) להתערבות נגד אלימות הוטמעה בכמה בתי ספר באילת ועוררה כעס. אמרו עליה שהיא מאלפת ולא מחנכת, שהיא עוסקת בקוסמטיקה ולא בעיקר, שהיא מעליבה במקום לקדם. רולידר נותר נאמן לדרכו.
"שלא יהיו אי הבנות", הוא מחדד. "לא קיבלו אותי הרבה שנים. צריך להבין שבישראל רימו את ההורים. החל בשנות השישים, המסר על פי השיטה של הפסיכולוג קארל רוג'רס היה שצריך להתייחס אל ילד כאל עציץ, להשקות ולהשקות, ואם תיתן לו אהבה ללא גבולות הוא יגדל סקרן, בריא ומאושר. לא דובר על גבולות. לאט לאט זה התפוצץ לנו בפרצוף".
כשרולידר מתחיל לדבר על היעדר הגבולות במשפחה הישראלית, קשה לעצור אותו: "הרי אנחנו חיים במדינה שבה ההורים נכנעים לילדים ומנסים לקנות את אהבתם בנתינה בלתי פוסקת. הורה מוציא על ילד בישראל מרגע שהוא נולד עד שהוא מגיע לגיל 18 יותר מ-600 אלף שקל. אין לזה אח ורע בעולם והנתון הזה חוצה כל מצב סוציואקונומי. הורה ייכנס לחובות כדי לקנות לילד שלו, ויש פה גם עניין של נראה בעיני השכן. 67 אחוז מהילדים בכיתה ג' מחזיקים סלולרי משלהם למרות שאני יכול למנות עשר סיבות מדוע אסור לתת להם נייד".
רגע, אבל האם האיש שלידו אינו זה שמזוהה עם היעדר הגבולות, עם התפרעות, עם בדיחות הדעת במקום רצינות? למי מתכוון רולידר כשהוא אומר: "מה שקרה בחלק מהערוצים, זה מרדף אחרי צפייה ורייטינג. בהכרח זה מביא תכנים זבל. אפשר לחשוב שאי אפשר ליצור תכנים גם איכותיים וגם פופולריים"?
נראה שלא לשם טוב, האיש שגם ההורים שעבורם היה מוקצה נאלצים לבסוף להכניסו הביתה בלחץ הפעוטות. כל ניסיון ליצור קונפליקט בין השניים עולה בתוהו. שם טוב מסכים עם גישתו החינוכית של רולידר ("הרי הכי נוח לקחת את הילד ממקום למקום בעגלה", הוא אומר, "אחרת איך הוא ילמד ללכת"), וגם מסביר עד כמה חינוך חשוב לו, בין זעקות ה"נהרדע": "לא רק שהייתי מוכן לשבת עם פרופ' רולידר, אני צריך. יש לי השפעה על ילדים ולא יעזור כלום. ניסיתי הרבה פעמים להתנער מאחריות ולהגיד: אני ליצן, אני לא מחנך. באתי לשעשע. לא יעזור שום דבר. אני מודל לחיקוי ויש לי כוח".
המושג "חינוכי" עומד לנגד עיניך?
"מה זה חינוכי? זהירות בדרכים זה חינוכי, איכות הסביבה זה חינוכי, ניקיון וסדר והיגיינה אישית זה חינוכי. יש כל כך הרבה דברים חינוכיים, הלכתי על לחנך ילדים להאמין בעצמם, לחשוב חשיבה חיובית. על ילדים אי אפשר לעבוד".
ובכל זאת נכנסו בך. לא עשו לך הנחות.
"מתברר שלא, וטוב שלא. כל יום אני מסתכל על עצמי במראה בבוקר ואומר: יאללה, תירגע. יש לך ילדים, פרנסה, ואם אתה רוצה לשמור על זה, תישאר צנוע. לכל דבר יש מחיר בחיים ואני מקבל את זה גם במחיר שיקטלו לי את הצורה. איך שומרים על טיפה שלא תתייבש? שמים אותה בים. אני שומר על הילד שבי בזה שאני מקיף את עצמי בילדים".
◄ כנסו ללהיות הורים בפייסבוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם