סיפורי סבתא: ראיון עם חנה לסלאו
חנה לסלאו מצטרפת למנצח גיל שוחט בערב שירי ילדות ומסבירה: "עד היום אני דומעת למשמע שירי מולדת ציוניים"
לא מדובר בסתם שירי ילדות, אלא בכמה מהקלאסיקות הגדולות שנוצרו כאן, בהן "מקהלה עליזה", " אדון שוקו", "אצלנו בחצר", "פזמון ליקינטון", "הילדה הכי יפה בגן", ו"איך שיר נולד". את השירים יבצעו חני נחמיאס, גלית גיאת, טל מוסרי, דפנה דקל וזמרת האופרה ברכה קול, בליווי תזמורת סימפונט רעננה בניצוחו של גיל שוחט ומקהלת הילדים "בת קול".
לסלאו לא רק כתבה את קטעי הקישור. היא גם הבמאית של הערב והמנחה שלו, וככזאת היא תעשה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב - להצחיק. את הילדים, כמובן, אבל גם את ההורים. "בדרך כלל הורים שמלווים את ילדיהם להצגות ילדים משתעממים", אומרת לסלאו. "הם נוהגים לשלוח מסרונים או להציץ בשעון כל דקה בתקווה שכבר ייגמר. אבל בהצגות שלי המבוגרים נהנים לא פחות מהילדים. גם הם התגעגעו לקלרה".
במהלך המופע צפויה לסלאו להתרוצץ על במת "שירי ילדות" עם המטאטא הסינר ופפיון הענק של דמות המנקה קלרה ולספר לקהל שהיא מנקה לתזמורת כי הם מאוד אינטליגנטים. בתפקיד זושה הפולנייה היא תתגאה בבנה ששיחק בכל ההצגות, אבל אפילו שהוא כבר בן 36 היא לא תהסס לנזוף בו ש"בשביל לנצח, הוא צריך ללמוד רפואה". כסבתא זפטה היא תתפרץ לאולם, תריב עם הסדרן שחושב כי בכוחו למנוע ממנה להתקרב לנכד שלה, המנצח, ששכח את קופסת האוכל.
"זאת הפעם הראשונה שאני עובד עם חנה לסלאו, ואני מאוהב", מתוודה המלחין והמנצח גיל שוחט. "אני מת על הרצינות שלה, החיוניות והמקוריות שלה. חנה היא לא בדרנית, היא אמנית. בקריירה שלי עבדתי עם אמנים רבים שאינם מהתחום הקלאסי, ואני לא אומר דברים כאלה על רבים". שוחט , עם תלמידו המלחין אודי ברנר, אחראים לכל העיבודים התזמורתיים החדשים לשירי הילדות במופע. "נכון, היא לא זמרת גדולה אבל בכל פעם שנגעתי בפסנתר, בביתה או באולם החזרות, הרגשתי שהמוזיקה מחלחלת והיא מגיבה אליה בשמחה".
איך מחברים שירים קלאסיים עם דמויות קומיות עממיות?
"בתפיסת עולמי קלאסיקה ועממיות אינם סותרים זה את זה כל עוד יש בהם גם עומק. לצד שירי הילדים שיושרו במופע הקהל ישמע שירים קלאסיים בעיבוד תזמורתי חדש. גם לילדים וגם להורים - שמן הסתם יידעו את כל השירים בעל פה, מההתחלה ועד הסוף - זו תהיה הפעם הראשונה שבה יאזינו לשירים בעיבוד הזה. אני מאמין שכולם יתחברו, וחנה תקשר בין השירים בעזרת הדמויות הקומיות. היא הרי שחקנית מדהימה עם קרדיטים מפה ועד הודעה חדשה. לפעמים נדמה שהיא בעצמה לא מודעת לעד כמה היא מיוחדת, היא מגיעה לאמנות ממקום פשוט וצנוע".
בימים אלה נפרדה לסלאו
בראשית ימי הטלוויזיה הישראלית שיחקה לסלאו בסדרת הילדים המצליחה "ראש כרוב", ולאחרונה היא מריצה, עם רינת גבאי, את המופע "אצלנו בחצר", המבוסס על שירי הילדים האלמותיים של נעמי שמר. "גדלתי על שירים כמו 'אמא אמרה לדני', ו'פזמון ליקינטון', שגם יבוצע במופע", מספרת לסלאו. "אהבתי את השירים של קדיה מולודובסקי, מרים ילן שטקליס, נעמי שמר והרבה שירי אדמה ושירי מולדת. עד היום אני דומעת כשאני שומעת את אחד משירי המולדת הציוניים. את כל השירים העבריים למדתי בגן ובבית הספר. הוריי, שהיו ניצולי שואה עם מספרים על הידיים, נפגשו בתחנת הרכבת בגולה בחיפושי שווא אחרי בני משפחתם שהושמדו, והשכילו לבחור בחיים ולהקים משפחה גדולה. אני השלישית מבין ארבעה ילדים, גדלנו ברחוב 60 בשכונת עג'מי ביפו, בבית שלמרות הכל היתה בו שמחת חיים.
"ההורים דיברו איתנו ביידיש וממש לא הכירו שירים עבריים. בבית שמעתי שירים של שלום עליכם, ואמי שרה לנו שירי ערש ביידיש כמו'צימוקים ושקדים', שיר מהגולה שמסתיר את הכמיהה של היהודים לארץ ישראל. הוא צופן בחובו גם הבטחה: 'תישן ילדי, וכשתגדל תהיה סוחר של צימוקים ושקדים', שכמובן אינם מצויים בעיירה שבגולה כי אם שם, בארץ ישראל".
ילדייך, יש להניח, גדלו על שירים אחרים.
"בן ואיתמר, שני הבנים שלי, אהבו מאוד שירים, וכיום שניהם יוצרים בעצמם. אחד עושה קולנוע ואחד עושים קליפים. בילדותם שרתי להם הרבה שירים, וגם היו לנו המון תקליטים של שירי ילדים, שירי חג וקלאסיקות שהקלטתי באותן שנים עם מיקי קם, רוחמה רז ואחרים".
בחודשים הקרובים לסלאו תהיה שקועה בחזרות ובצילומים של סדרת הטלוויזיה החדשה "תנוחי", שצפויה לעלות לשידור במהלך השנה הבאה. בסדרה, שתאחד דיוות מדרמות יומיות שונות, תחזור לסלאו אל דמותה של נעמי שחר ("השיר שלנו"). לצדה ישחקו גם גילת אנקורי (עידית לינוביץ', "רמת אביב ג'"), צופית גרנט (מרב בן בסט, "חשופים") ואוולין הגואל (ברוריה פסקל, "פיקאפ"). "הצילומים היומיומיים בקושי יותירו לי זמן לעשות דברים אחרים בחודשים הקרובים", היא אומרת.
אבל לסלאו כבר מתכוננת ליום שאחרי. "אני מתפתחת גם בכתיבה ובבימוי, ומכינה את עצמי לקראת הגיל השלישי. אבל רגע, רגע, שלא תחשבו, אני עדיין נושכת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם