כשבמסך היו חור: "סרטי הילדים" של פעם
לכבוד פתיחתו של פסטיבל סרטי ילדים בסינמטק, כרמית ספיר-ויץ חוזרת לילדות ונזכרת בערגה בימים שבמסך היה חור והגבלת גיל הצפייה הייתה שמועה רחוקה
"ילדים, להיכנס בטור מסודר", מנחה המורה שרית. בעידן כזה, שאין בו סרטים לילדים או למבוגרים, אף הורה לא מרים גבה נוכח הבחירה של המחנכת לקחת את הילדים לבילוי של אחר צהריים בסרט שכולל סצנות עם ציצים בחוץ. אין הגבלות של גיל, אין כתוביות אזהרה שמספרות שעל פי החוק הפדרלי, כל מי שיעתיק סרט צפוי לעונש הקבוע בחוק. הכל מותר, הכל הולך.
"ששששש! פרסומות!" עובר רחש בקהל. חושך. מכונת ההקרנה מתחילה לחרוק. טק טק, טק טק. "הנה זה מתחיל - הפרסומות!", על המסך מוקרנת שקופית: "פרסום ריבלין מציג", והקריין מרעים בקולו המאיים: "קנה לילדך שעשוע, בחנויות הצעצוע. הפרסום על מסך הכסף עולה כסף, אך שווה זהב. נסה והיווכח!". בקבוק ראשון מתגלגל אל עבר המסך, במדרון של אולם הקולנוע. בקבוק שני. בקבוק שלישי. "לא לגלגל בקבוקים!", צועק הסדרן. בצידי האולם נדלק השלט האותיות אדומות: "אסור לעשן ולפצח גרעינים". מהר מאוד הוא נעלם בין ענני עשן הסיגריות.
בועטים כמו דרקון. ברוס לי.
הסרט מתחיל: "מלך ליום אחד" בבימויו של אסי דיין ובכיכובם של גבי עמרני, חנן גולדבלט, יוסף שילוח וקרולין לנגפורד. הקהל מתוח: האם תיפתר התסבוכת של יוסף לוי עם הבת מאמריקה? על המסך נראים שמים זרועי כוכבים. אבל רגע, זו הרי סצנת יום. איך ייתכן כדבר הזה, כוכבים ביום? תוהה הקהל הערני. "יש במסך חורים", מסביר בידענות צופה חכם אחד "לא כוכבים. חורים". הסרט מסתיים.
איש בעל ישבן שרוחבו למעלה מ-40 ס"מ מתרומם מכיסאו ומוצא שורת כסאות שלמה מהקרקע שצועדת יחד איתו. בחוץ יש מוכר ארטיקים של "ריו". אז מה אם צריך שיניים מבטון מזוין בשביל ביס אחד. יש לו גם טוויסט, למי שרוצה. טוויסט, יודעים כולם, הוא חטיף מנצח. היחידי עם טעם של ישן, גם ברגע שהוא עוזב את המפעל.
עם השנים הלך והועם זוהרו של הקולנוע הזה,
שהביא אליו את מיטב הסרטים של אז כמו "מלך ליום אחד", "39 המדרגות", "גבעת חלפון אינה עונה", "בילבי", "קינג קונג" וברוס לי שגרמו לכולנו לצאת בסוף הסרט בתנועות קרב כמו הליכת קוף ובעיטת הדרקון, מלוות בקריאות "הי-יאאא!". החורים במסך הלכו וגדלו. לא עזרו גם הניסיונות למכור שני סרטים בכרטיס אחד, ואפילו לא כוס התה שחולקה בחינם בהפסקה. מפעל הרהיטים הפך את הקולנוע לאולם התצוגה שלו וסילק את הכיסאות החוצה.
רצינו אמריקה, קיבלנו אמריקה, עם הגבלות ברורות, כתוביות שכוללות את הצירוף האימתני "FBI" קולנועים ממוזגים ומחירים צמודים לדולר של פופוקורן דלוח. אמנם הישבן נחלץ בקלות מהכיסאות המרופדים, אבל זה מגיע בלי חורים על המסך, בלי גלגול של בקבוקים, בלי כסאות עץ חורקים אבל גם בלי הרבה נשמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם