לא עולם לביישנים: ילדים בעולם האופנה
עשרות ישראלים וישראליות ניסו להשתלב השבוע בעולם האופנה באודישנים שנערכו בחיפה. הצעירה ביותר היתה בת 3. הקשישה - בת 13
אחד אחד הם מתיישבים מול כהן מינץ, הבעלים של סוכנות הייצוג NCM, המתמחה בייצוג ילדים עבור פרסומות וקטלוגים של רשתות אופנה, והיא עורכת להם אודישן קצר בדמות שיחה. בסיומו היא תחליט אם ברצונה לייצג אותם ולשלוח אותם לאודישנים לפרסומות ולהפקות קטלוגים בתל אביב.
"אני מסתכלת קודם כל איך הילד נראה", היא מסבירה, "בודקת מה הוא משדר ואם הוא מתבייש ממני. מי שמתבייש מגברת בקניון, אין מצב שירגיש נוח מול המצלמות".
ומה עם ילדים חוצפנים?
"חוצפן זה מצוין, אבל לא תזזיתי ולא היפר. ילד שקורע את כל הברושורים שעל השולחן שלי ולא מסוגל לשבת לרגע - זה לא טוב".
מול כהן מינץ מתיישבת ילדה עגלגלה וחיננית, מלווה בזוג הורים עגלגלים גם הם. נילי מנסה לדובב אותה, הילדה מפגינה קומוניקטיביות מרשימה, אך ממאנת להתייחס לשאלות של הסוכנת. היא נואמת על יום ההולדת האחרון שלה ומונה את החיות שהיא מזהה בספר שלפניה. אמה של הילדה נלחצת מכך שבתה לא עונה לשאלות, אבל כהן מינץ דווקא אוהבת את החוצפה שלה, אפילו כשהילדה קוטעת אותה וצועקת "הנה, קוף".
כמה דקות של שיחה מספיקות לה כדי להתרשם שמדובר בילדה אקסצנטרית ומגניבה, גם אם לא ביורשת פוטנציאלית לבר רפאלי. כהן מינץ מבשרת להורים שהילדה עברה את האודישן, ומגישה להם טפסים מטעם משרד העבודה שמסמיכים אותה לייצגה. לא עוברות חמש דקות והתהילה כבר עולה לקטנטנה לראש, והיא נצפית צורחת במסדרונות הקניון, לאחר שהוריה סירבו להיעתר לדרישות הקולינריות שלה.
מה לילדה קופצנית זו ולעולם האופנה, זירה שמקדשת את היופי מעצם הגדרתה? מתברר שהרצון ללהק דמויות ריאליטי סוערות זלג גם למסלול הדוגמנות של הגיל הרך. עד כמה שמופרך לדבר במונחים של ערכים על תוכניות המציאות הישראליות, ניתן בכל זאת לזהות ערך ברור שחוזר על עצמו: האופי מנצח את היופי. אם בעבר שידרה הטלוויזיה לצופים שהיא מחפשת את המראה החיצוני, כיום היא מחפשת את המוחצן והבלתי צפוי. הדמויות הפופולריות ב"האח הגדול", שבלטו בזכות אופיין הקולני ועל אף חיצוניותן הממוצעת (ג'קי מנחם וליהיא גרינר, למשל), מדגימות נאמנה את המגמה החדשה - שבאה לידי ביטוי גם באודישנים לדרדקים בגרנד קניון.
"הבלונדינים המדהימים עם העינים הכחולות כבר לא מקבלים קמפיינים", מאשרת כהן מינץ. "מה שהולך היום זה ילדי ארץ ישראל עם שיער חום ונמשים, ילדי קוטג' כאלה. מחפשים ילדים חמודים עם אופי, כמו בשכונה, ולא ברביות יפהפיות מדי".
קל מאוד לאתר את מתחם הפקת האופנה ברחבי הגרנד קניון. הוא מוקף בכמה עשרות ילדים שחגים ברדיוס של כ-50 מטר ממנו, מושכים למבוגר במכנסיים או בוכים בכי תמרורים ודורשים מהוריהם לממן להם בוק. אותו בוק לא השתנה בהרבה מאז שנות השמונים, אז הצטיידה בו כל בת מצווה שהחזיקה בהורים אמידים, והוא מורכב מסדרת צילומי אופנה שנערכת ונכרכת לכדי אלבום.
עבור סכום של 1,000-750 שקל נהנים הילד או הילדה (במקרה הנפוץ יותר) מסטייליסטית וממאפרת צמודות שמלבישות ומקשטות אותם לקראת העלייה על המשטח הלבן, שם מנחה אותם צלם סטילס אילו פוזות לעשות למצלמה. הבוק ניתן לכל מי שמוכן לשלם עבורו, ואין לו קשר לאודישנים שעורכת נילי. על האירוע מופקדת מפיקת האירועים זאזא כהן, מטעם חברת "קניוני ישראל", בשיתוף הסוכנות של כהן מינץ. לרוכשי הבוק מובטח צ'ופר: תצלומיהם מתפרסמים בגיליון הקרוב של ה"גרנד שופינג", הירחון של הגרנד קניון.
שרשרת החיול שעובר כל ילד, החל מהרגע שבו הוריו משלמים עבור הבוק ועד לעשר הדקות שבהן הוא מצטלם על המשטח הלבן, יוצאת מנקודת הנחה שהילדים מכירים את החוקים הלא כתובים של תעשיית האופנה. הסטייליסטית, ציני בן שטרית, מספרת: "ההורים והילדים מודעים לחלוטין למה זה אומר סטייליסט, וברור להם שהם לא אלה שיבחרו אילו בגדים הילד ילבש. מספיק לפתוח טלוויזיה, לראות חמש דקות של'דוקו סלב', בשביל להבין איך זה עובד".
כמקובל בתעשייה, אנשי המקצוע שמטפלים במצטלם מרבים
אמה, אורלי, קוראת לה "להשתחרר יותר", ואילו דודתה, טלי, צופה במתרחש מהצד. היא שבה באחרונה מ-17 שנה בארה"ב ומספרת ששם מקובל מאוד לעשות הפקות אופנה לילדים ושמקפידים למנוע מסוטים להביט בילדות ולצלם אותן. היא טוענת שבארץ אין מודעות לזה. אני מביט סביב ולפתע כל אחד נראה חשוד בסטייה: האם הכרסתן שמלקק גלידה וצופה בילדות הוא כזה? ומה עם הקירח בעל המבט המזוגג והידיים בכיסים?
בינתיים החל להצטלם בביטחון רב עילי בן ה-9. אמו מספרת שעילי עשה כבר פרסומות לנוטלה ולתלמה (עם אורנה בנאי, שתמורתה הרוויח 1,000 דולר), אבל "אף פעם לא מזיק להירשם לעוד סוכנות". עילי מקבל הוראות בימוי מאמו ("תסדר את הפוני. אני יודעת שאתה רוצה כמו ג'סטין ביבר, אבל ככה יותר יפה").
בשלב מסוים הוא רוצה להצטלם כשהוא נוהג במכונית צעצוע ענקית, אחד מני צעצועים רבים שנמצאים במתחם. אלא שאמו מבהירה לו ש"זה לילדים קטנים", ושעדיף שיצטלם עם הז'קט ביד "כמו גבר". הוא טוען שהז'קט "לא קשור" בעוד הצלם אומר "אווו, איזה חמוד אתה". סילבי מספרת שהיו מי שאמרו לה שלא כדאי שהילד ידגמן כי זה ישחית אותו וישפיע עליו לרעה, אבל היא טוענת: "אם הוא נהנה מזה, והוא נהנה, למה שאמנע את זה ממנו?".
לעבר העמדה של כהן מינץ נעים כעת אב בשנות ה-40 המוקדמות לחייו ושתי בנותיו, בנות 13 ו-8. הקטנה בוכה והגדולה מלגלגת עליה. הקטנה מסבירה לאביה שגם היא רוצה להצטלם לבוק, והוא מתכופף ואומר לה באוזן: "אין לי כסף, מה את מטומטמת?". אחר כך סיפרה נילי שנדהמה כששמעה איך הוא מדבר לילדה, בעיקר כשאמר "אם לא היית חזירה וקונה את כל הבגדים היקרים האלה שלך, אולי היה לנו כסף לבוק".
הקטנה לא משתכנעת ותולה מבטים עורגים בליה, בת 8 שמצטלמת כעת בעודה לובשת סוודר ורוד. סבתה היא הכוח המניע מאחוריה, וכעת היא מגישה לה מזוודה קטנה ורודה מאגף הצעצועים ואומרת: "אוי, זה חמוד, תצטלמי עם מזוודת דיילת". ניכר בסבתא, אישה בשנות ה-70 לחייה ששערה צבוע בבלונד ופניה מטופחות, שהיתה דיילת בעברה. או שלפחות רצתה מאוד להיות.
האם הבוק הוא בזבוז, או שמא השקעה כספית שתוכיח את עצמה כשהילד יקבל חוזי דוגמנות בחמש ספרות?. "רוב הקמפיינים בארץ משלמים לילדים בין 500 ל-1,500 שקל", ממהרת כהן מינץ לצנן את ההתלהבות, "חלקם משלמים בתלושים לחנות ואחרים במזומן. כסף גדול זה לא, וגם אני כסוכנת שעושה 20 אחוז על כל קמפיין שהלקוחות שלי מקבלים, ממש לא מתעשרת מזה. את הכסף אני עושה מייצוג מבוגרים, את הילדים אני פשוט אוהבת".
בתך בת 3. גם היא בענייני הדוגמנות?
"לא, אני לא רוצה שהיא תהיה בעסק".
בגלל הנימוקים הרגילים - כי זה משחית ומשדר שרק יופי וחיצוניות הם חשובים בחיים?
"מה פתאום, כי אין לי כוח להסיע אותה לאודישנים בתל אביב. כל הדיבור הזה הוא שטויות, הכל שאלה של מינון. במקסימום מדובר על שניים-שלושה קמפיינים בשנה ואולי גם כמה פרסומות, ואף פעם לא על חשבון הלימודים. אני חושבת שזה טוב לביטחון של הילד, בטח אם יש לו קשיים חברתיים או שאין לו הרבה חברים. פתאום רואים אותו בפוסטר של פוקס, וזה מרים אותו בטירוף".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם