עצה ממומחית: דורית קרייזר עונה לשאלות
מה עושים עם תינוקת שהתרגלה לישון עם אימה במיטה ואיך מתמודדים עם ילד מרדן ופרוע שהורס כל דבר שנמצא בסביבתו? מדריכת ההורים ויועצת השינה דורית קרייזר עונה לשאלותיכם
שלום דורית,
אני אם לדניאלה, בת 10 חודשים. דניאלה נוהגת לישון איתי במיטה החל מהחודש הרביעי לחייה.
דניאלה החלה לישון במיטתי בגלל ריפלוקס חמור שגרם לה לחנק ולאיבוד הכרה בגיל חודש. בהמלצת הרופא, העדפתי שתישן לידי כשהיא בזוית של 40 מעלות לשם השגחה.
מאוחר יותר אובחן שיש לה טורטיקולוס (נטיית ראש לצד ימין) וכדי לעזור לה להעביר את הראש לצד שמאל - כדי להקל על עצמי - העדפתי לעשות זאת כשהיא ישנה לידי (אני עם פריצת דיסק חמורה).
כהערת שוליים, אבקש לציין שהיא לא
מכל מקום, כעת יש לנו בעיה: בשל היותי אם חד הורית שעליה נופל כל הנטל (כולל פרנסה) - אני נאלצת להכניס אותה לפעוטון. מעבר לקשיי ההסתגלות הרגילים, היא לא מצליחה להירדם בגן כי היא רגילה לישון איתי ולידי, כולל ליטוף של פניי. היא בוכה עד חוסר נשימה, מבוהלת מכל הסיטואציה.
מה עושים?
אודה לתשובתך,
נוגה
נוגה שלום רב,
ממכתבך עולה הצורך לייעוץ פרטני ומקיף, אבל עקב מכלול הבעיות שאת מציגה לרבות הקושי הכספי, הנה עשרה צעדים שעשויים לשפר לשתיכן את איכות החיים - ובכלל זה את השינה.
1. לנשים חד הוריות רבות יש תחושת אשמה גדולה, שרצוי מיד להוקיע אותה ולהורידה מהמטען שאת סוחבת על גבך. אני כותבת זאת בעיקר בגלל המשפט "בשל היותי חד הורית אני אני נאלצת להכניסה לפעוטון". משפחות רבות מכניסות את ילדיהן לפעוטון ולא בגלל סיבות הנובעות מהרכב המשפחה או בעיית פרנסה. לצערי, בחברה המודרנית, המגמה הכללית ואילוצים שונים גורמים לילדים להיות במסגרות מגיל מאוד צעיר. הדבר החשוב הוא לבחור משפחתון שהדמות שתנהל אותו היא אישיות רבת מעלות ושניתן לסמוך עליה.
2. עשית נכון, נוכח הבעיות הרפואיות (שלך ושל דניאלה) שהלנת אותה בקרבתך, למרות שהיה רצוי מאוד לא באותה המיטה. חדלי מההתייסרות ותחושת האשמה גם בתחום הזה.
3. מעתה, הייתי ממליצה להכניסה למיטה משלה בחדר משלה. יהיה לה קשה מאוד ללמוד את מיומנות ההירדמות העצמית כל עוד אתן ישנות באותו החדר.
4. אין לתת אוכל ושתיה במהלך הלילה (למרות שלא ציינת שהיא שותה או אוכלת) אבל אני כותבת למען הסר ספק.
5. כשהיא מתעוררת ובוכה יש להגיב. זה בסדר לא למהר, לקום לאט מהמיטה וזאת אני כותבת עקב פריצת דיסק שכתבת שממנה את סובלת. עד שתגיעי אליה, יכול להיות שכבר תשוב ותרדים את עצמה.
6. כשאת מגיעה, אל תוציאי אותה מהמיטה בשום אופן ורק הניחי יד ואמרי "שששששש..." וצאי מהחדר.
7. זכרי שהבכי נובע ברוב המקרים מעייפות וצורך לישון. הטיפול בכך הוא לאפשר לישון ולא לעשות שום דבר אחר.
8. במהלך היום יש להענות לכל הצרכים הפיזיים והרגשיים. בלילה - ישנים!
9. אל תהיי מוטרדת מבעיית השינה בגן. היא תלמד את החוקים והכללים. הכי חשוב שקודם תקפידי אצלך בבית על העקרונות ותתמידי איתם.
10. זכרי את הכלל החשוב: בכל מקום שתפעלי מייסורי מצפון – שם תעשי את הטעות ההורית.
בהצלחה, ובריאות שלמה,
דורית קרייזר.
דורית שלום רב,
אני אם חד הורית לילד בן שנתיים ושלושה חודשים. למרות שהוא לא אובחן ככזה, נראה לי שהוא היפראקטיבי. הוא הורס כל דבר בסביבתו ואי אפשר לומר, או לבקש ממנו כלום. תאמיני לי, שאני מבקשת ממנו כל דבר בעדינות ונוהגת בו בכפפות של משי.
אני מודעת לקושי שלו, בכך שאין דמות אבהית בסביבתו. למרות זאת, אחי ואני בקשר מצוין והוא לוקח אותו אחת לשבוע לגן שעשועים ומשחק איתו.
אני לא יכולה לקחת אותו לחברות שלי או למפגשים עם אנשים כי ההתנהגות שלו גורמת לי מבוכה רבה. מעבר לכך, הוא ילד חכם ויפה תואר ואני אוהבת אותו מאוד. חיכיתי לו שנים רבות.
לעיתים, כשהוא רואה שאני באמת כועסת, הוא ממשיך בהתנהגות הזו, אבל מחייך ואז, לעיתים אני לא עומדת בחיוך שלו ואני מרגישה שהוא מנצל את זה.
מה לעשות? אודה לעזרתך הדחופה!
בברכה,
שילה.
שילה יקרה,
מדברייך עולה בעיה אחת מרכזית, והיא חוסר הצבת גבולות שגורם לילד להתנהג באופן הנראה כהיפראקטיביות. תסמיני התנהגותו הם בקשה לא מילולית להציב לו גבול ושהוא יחוש שמשהו (במקרה הזה, מישהי) יעצור אותו וינחה אותו להתנהגות נאותה.
לא צריך לבקש מילד להפסיק התנהגות לא נאותה בעדינות ובכפפות של משי ובטח לא ללוות את הבקשה בחיוך. ההוראה צריכה להיות בטון סמכותי וללא מתן הסברים מיוחדים.
איני חושבת שהתנהגותו בהכרח מושפעת מהיותו נעדר אב. כידוע, בנים יכולים לאמץ דמויות גבריות אחרות להזדהות איתן לכן אין לזה ולהתנהגות שאת מתארת שום קשר.
הצעתי לך, כשאת רוצה ממנו משהו (שיעשה או שיפסיק התנהגות מסוימת), צרי איתו קשר עין, החזיקי בו, דברי בטון סמכותי ואמרי לו מה נדרש ממנו בקצרה ולעניין, ובנוסף, גם שבחי התנהגות שתוקנה.
הכי חשוב: אל תוותרי לו. עד שתושג ההתנהגות הרצויה אין לתת לו מבטים מחייכים/ שיתוף פעולה מצדך לרצונות שלו. זכרי שאת במבחן שאסור לך להיכשל בו ויכולת ההתמדה שלך תניב פירות עד.
ילדים לא צריך לנצח - צריך להתמיד איתם. כשהוא יראה שאת שומרת על עקביות ולא מוותרת על התנהגות לא תקינה, הוא עשוי לשנות התנהגותו.
שמרי על דיוק איתו, כי מדובר בגיל שנתיים הבעייתי, המוגדר כגיל ההתבגרות של הילדות. עלי והצליחי במשימה הלא פשוטה הזו, אך בעלת החשיבות המכרעת להמשך חייכם השלווים והנעימים.
דורית קרייזר היא יועצת שינה, מיילדת מוסמכת, בעלת סטודיו להדרכה הורית, "חדר-נשים".
לשאלות נוספות לדורית, כתבו ל-kreiserdorit@gmail.com.
◄שתפו אותנו גם בפייסבוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם