מסיבת מחזור: הכל אודות המחזור הראשון
גיל ההתבגרות הולך ומקדים - המחזור הראשון מגיע לעתים כבר בגיל 10 ואמהות רבות עדיין אינן יודעות כיצד להכין את הילדות למתרחש. איך מסבירים לילדות צעירות כל כך את כל המשמעויות של הווסת? למה להן כואב יותר, והאם מומלץ להן להשתמש בטמפונים? הכל אודות המחזור הראשון
ואולם, כשניסיתי לשאול את אמי על מה שקראתי בספר, קיבלתי תשובות מבולבלות ומסמיקות. נכנסתי למבוכה, אפילו לחרדה, בעיקר "בזכות" המשפט האלמותי שליווה אותי שנים רבות: "כל פעם ש'זה' מגיע, אני מטפסת על הקירות מרוב כאבים." למותר לציין שהנבואה הגשימה את עצמה וגם אני התמחיתי עם השנים ב"טיפוס על קירות."
לדברי רופאת הנשים ד"ר אורית פעמוני-קרן, רופאת נשים ממרפאת הנשים והמתבגרות בבאר שבע ובקריית גת וממרפאת נעורים בקריית מלאכי של "שירותי בריאות כללית," "היחס שמתבגרת מפתחת כלפי המחזור החודשי שלה תלוי במידה רבה בדרך שבה אמה תציג בפניה את הנושא, וש"אין ספק שקושי של האם יבוא לידי ביטוי בתחושותיה של הבת."
זו הסיבה שחברתי ניצן החליטה להביא את הספר "איילת מקבלת" לבתה עמית בת ה.11- "לא רציתי לספר לה שווסת זה עניין מבאס, שאני לוקחת גלולות ברצף כדי לא לקבל אותה מדי חודש ושאני שונאת את עצמי בימים האלה. עמית 'בלעה' את הספר תוך עשרים דקות ומיד באה לשאול אותי מה הם טמפונים. עבורנו, כילדות, זה היה נושא חשאי ומסתורי שבקושי דיברו עליו. טאבו. אבל הילדות כיום חשופות לפרסומות, רואות אריזות של טמפונים ותחבושות בסופרמרקט, לובשות חזיות וגוזיות, כי זה אופנתי וטרנדי, וזה התפקיד שלנו, כאמהות, לעזור להן לקבל את הווסת בברכה, במקום לזרוע בהן פחדים וגועל."
"אני נפגשת עם אלפי נשים, ורובן מגיבות ב'איחסה, זה מגעיל,' כשאני מעלה את נושא הדימום הווסתי. מבחינתן, ימי הווסת הם לא נעימים והן היו מעדיפות שלא יהיו בכלל," מעידה אלונה ג'מילי כהן, מורה לשיטת אלכסנדר ויצרנית של תחבושות רבפעמיות מכותנה אורגנית. הסיבה ליחס, לתפישתה, היא שילוב של החינוך מהבית עם התחושה שעדיין מדובר בנושא ש"אין לדבר עליו."
"קיימת עדיין בושה רבה מאוד בנוגע לווסת," מעידה גם דפנה מבור, בעלת תואר בביולוגיה ומטפלת הוליסטית, שעורכת הרצאות, סדנאות ומעגלי נשים בנושאי קבלת הווסת והמחזור החודשי. לדבריה, הבורות קיימת בקרב מבוגרות וצעירות כאחד.
"חברות מספרות לי שבמשך השנה הראשונה הן נהגו להסתיר את העובדה שקיבלו וסת, כי הן התביישו. היו נשים שסיפרו לי שחשבו שיש להן 'פצע' ולכן הן מדממות, אחרות בכלל לא היו בטוחות מדוע הן מדממות, למה כל כך הרבה דם ניגר, האם זה תקין, מהו ביוץ ומהי שחלה. הבורות הזו היא תוצאה של מסרים חברתיים שנשים עדיין מקבלות, שווסת היא דבר שצריך להתבייש בו."
"אמהות רבות משדרות לבנות שלהן שווסת זה דבר 'מלוכלך,' שצריך להתבייש בה ולהסתיר אותה. לפעמים התפישות הללו מגיעות מן הנערות, והאמהות לא מפריכות אותן. אבל יש גם אמהות שבאות לקבל הסבר מקצועי, על מנת להעביר את המידע בצורה נכונה לנערה," מדגישה ד"ר פעמוני-קרן.
באיזה גיל צריך להתחיל להכין נערות לקראת הווסת הראשונה?
ד"ר פעמוני-קרן: "הדימום הווסתי יופיע בממוצע כשנה וחצי עד שנתיים וחצי לאחר הופעת סימני המין הראשונים. בדרך כלל אלה יהיו ניצני שדיים. זהו חלון הזדמנויות שמאפשר להכין את הילדה בנוגע לשינויים הגופניים והנפשיים שהיא עתידה לחוות במעבר מילדה לנערה. יש אמהות שעושות זאת לבד, יש שבאות יחד עם הבת לפגישה ראשונה אצל רופא הנשים כדי לשתף ולשמוע. זה כמובן תלוי בנערה: צריך לוודא שהיא מוכנה לכך ובשלה לשמוע, ולקחת בחשבון שיש מוסכמות חברתיות ויש מגזרים שבהם עצם הדיבור בנושא מרתיע וגורם בושה."
"הבת שלי התחילה להתבגר מוקדם. בגיל עשר כבר הופיעו אצלה ניצני שדיים והתחלנו בטיפול אצל אנדוקרינולוגית, במטרה לנסות לעכב את הופעת המחזור החודשי. אבל הייתי חייבת להדריך אותה, שלא תבוא לה הווסת בהפתעה. ניסיתי להיות עדינה, זהירה, לא להפחיד יותר מדי. אמרתי לה שאולי יהיה לה דימום. התגובה הראשונה שלה הייתה 'איחס.' אחר כך היא שאלה
צריך לגלות רגישות, מדגישה ד"ר פעמוני-קרן, שכן לא כל הילדות בשלות לשמוע את הדברים בגיל צעיר. "נערות כיום מתבגרות מוקדם - ילדות רבות מקבלות וסת ראשונה כבר בגיל עשר ויש מי שאצלן זה מתחיל אפילו לפני כן. ילדות יכולות לתפוש דימום כדבר רע, ולכן חשוב להסביר את ההבדל בין דימום שיכול להיות תוצאה של פגיעה או פציעה, לבין דימום שמעיד על תהליכים טובים שקורים בגוף.
"חשוב להבהיר שהדימום הזה הוא סימן שמערכות גופה פועלות כשורה, גם אם מדובר באירוע שאיננו נוח או נעים, שיכול להיות מלווה בכאבים. חשוב גם להסביר את משמעות התהליכים הללו, כלומר שכשיגיע הזמן, הנערה תוכל להפוך לאם, אם תרצה בכך. עוד חשוב לנתק את הדימום מתחושה שקורה משהו רע או מלוכלך, ושדימום ויסתי אינו רעל שהגוף מנסה להתנקות ממנו," אומרת ד"ר פעמוני-קרן.
האם מאחר שגיל הווסת הולך ויורד, יש מידע שצריך "להסתיר" מילדות?
"עקרונית, חשוב לדבר על כל הנושאים ולתת לגיטימציה בכל גיל. מעשית, נראה שמוקדם מדי להסביר לילדות על אמצעי מניעה ועל יחסי מין בגיל עשר. בגיל ,14 לעומת זאת, זה כבר יכול להיות מאוחר מדי, כי נערות רבות מתחילות לקיים יחסי מין בגילאים האלה. לכן כדאי לשקול לשוחח על הנושא או ליזום ביקור אצל רופא נשים בין גיל 11 ל.14- גם כדי להכיר וליצור ערוץ תקשורת, כך שידעו למי לפנות במידה שתתעורר בעיה בעתיד, וגם כדי לקבל מידע, כי לפעמים בגיל המרד נערות לא רוצות לקבל את המידע מאמא, או שהמידע שהיא נותנת נראה להם מיושן ושגוי, או שמביך לדבר עם אמא, והן דווקא רוצות לשמוע ממישהו אחר."
חשוב להדגיש: ביקור אצל גינקולוג או גינקולוגית אינו כולל בדיקה גינקולוגית, כשמדובר בילדות שטרם קיימו יחסי מין. "אנחנו לא עושים בדיקה לילדות ונערות, אלא אם יש בעיה משמעותית שמחייבת זאת. לכן, חשוב להגדיר זאת כביקור אצל רופא נשים ולא כבדיקה," מוסיפה ד"ר פעמוני-קרן.
האם צריך להכין את הילדה לקראת הכאבים או התופעות הקדם-וסתיות כדוגמת עייפות, בלבול, חוסר ריכוז, עצבנות וכדומה, או להתמודד עם זה כשזה מגיע?
"אני חושבת שצריך להכין, אבל בעדינות ורגישות רבה. להסביר לילדה שלפעמים מתלוות לווסת תחושות לא נעימות כדי לא ליצור מצב שבו הנערה מחכה שיכאב לה, ואז באמת כואב לה. ההשפעה הנפשית שיש לאם על בתה היא גדולה, וכשאמא אומרת לבתה 'כשאני קיבלתי את הווסת זה היה איום ונורא, והיו לי כאבים ששיתקו אותי יומיים,' הסיכוי שאותה נערה תרגיש את אותו הדבר הוא גבוה. כי זה מה שהיא תצפה שיקרה לה."
למה זה כואב כל כך לנערות?
"עובדתית, לנערות צעירות כואב יותר, אם כי אנחנו לא בטוחים מדוע. יש כל מיני תיאוריות והשערות. אחרי הריון ולידה הכאבים בדרך כלל פוחתים. מה שגורם לכאבים הם חומרים שהגוף מפריש כדי לכווץ כלי דם ולעצור את הדימום, שנקראים פרוסטגלנדינים. אצל נערות יש תגובה גופנית חזקה יותר לאותם פרוסטגלנדינים, תגובת הכאב היא מועצמת."
אז מה אפשר לעשות, ואיך להכין את הנערה לקראת הכאבים שעלולים לתקוף אותה בבית הספר? אנחנו, בזמנו, היינו דוהרות לחדר האחות. מקבלות כוס תה, כדור להרגעת הכאבים, פטור משיעורי התעמלות ובמקרים מיוחדים - הרשו לנו ללכת הביתה. אבל כיום כבר אין אחיות בבתי הספר ואין מי שיתמוך בנערה הדואבת בשעות הלימודים. מה עושים?
"40-60 אחוז מהנערות סובלות מכאבי וסת, חלקן ממש 'משותקות' למשך יום או יומיים בחודש בגלל הכאבים, שיכולים להיות מלווים בשילשולים, בחילות והקאות. זו תסמונת מאוד לא פשוטה," מסבירה ד"ר פעמוני-קרן.
"ישנן כמה אפשרויות לטיפול: תרופות נוגדות כאב מקבוצת הלא סטרואידים (כמו נורופן, אדוויל, אדקס), שהן התרופות המומלצות. הבעיה היא שחלק מהנערות מרגישות שהן יכולות להתגבר על הכאבים ללא תרופות, ולוקחות אותן רק כשהכאבים כבר ממש חזקים. אלה שכשכאב מגיע לשיאו, התרופות יעילות פחות. ולכן ההמלצה שלי היא לקחת תרופה כשהכאב רק מתחיל.
"אפשרות נוספת היא לקחת טיפול טבעי על בסיס צמח בשם שיח אברהם. את הטיפול הזה צריך לקחת לכל אורך החודש, על מנת שיקל על כאבי הווסת ועל שאר התסמינים, כמו השינויים במצב הרוח. יש בנות שזה מאוד עוזר להן.
"הטיפול השלישי: שימוש בגלולות למניעת הריון, לא כדי למנוע הריון, אלא כדי להפחית את הכאבים ואת הדימום ולהסדיר את מחזור הווסת. הגלולות מונעות ביוץ. מחזור שיש בו ביוץ בדרך כלל כואב יותר. כשאין ביוץ, יש פחות צמיחה של רירית הרחם ולכן יש פחות דימום. כשמדובר בנערות צעירות, מוצדק בעיניי להשתמש בגלולות במצבים קיצוניים, אם יש שיבוש משמעותי מבחינת איכות החיים ואם שאר השיטות שהוזכרו אינן מסייעות. יש הצדקה גדולה יותר לגלולות בנערות בוגרות יותר."
ילדות צעירות יכולות להשתמש בטמפונים או רק בתחבושות?
"אין שום מניעה לתת לילדה להשתמש בטמפון, זה אפילו נוח יותר לשימוש, בעיקר בימים בהם היא הולכת לבית הספר. זה יכול מאוד להקל. אבל צריך להדריך אותה כיצד להשתמש בו. לקרוא את העלון המצורף לכל חפיסה ולעודד אותה להתבונן בעצמה עם מראה. כדאי לנסות, ועדיף להשתמש בטמפון עם מוליך שקל יותר להחדיר. אבל חשוב לזכור, שהרבה נערות חוששות משימוש בטמפונים, לכן לא כדאי ללחוץ, אלא להציג את האפשרות ולתת להן לבחור."
דורית קרייזר מייסדת "מעגל בנות" לטקסי מעבר לאמהות ובנות, מציעה 10 כללי זהב ל"שיחת מחזור" בין אם לבתה:
.1 מערכת יחסים פתוחה וחיובית בילדות היא ההכנה הטובה ביותר לקראת שיחה על המחזור החודשי.
.2 גם אם מערכת היחסים בילדות הייתה חיובית רק באופן חלקי, עדיין קיים חלון הזדמנויות ליצור שיחה כזו לקראת התבגרות הילדה. פני שעה ביום לשוחח עמה על נושאים שונים הקשורים לחייה האישיים והחברתיים. ילדה שמשתפים אותה בחיים האישיים והחברתיים של ההורים נוהגת לשתף את הוריה ולהיות קשובה לדבריהם.
.3 סביב גיל 10 רצוי ליזום שיחה על ההתבגרות והמחזור החודשי.
.4 לאחר שיצרת אווירה נעימה של שיתוף, התייעצי עם בתך כיצד להתחיל את השיחה על המחזור החודשי. למשל, "האם לספר לך ראשית איך זה היה אצלי או שתרצי שאסביר לך על התהליך? (שיתוף והתייעצות עושים עם אנשים שמכבדים ומעריכים את דעתם. מהלך כזה עשוי לגרום לילדה לחוש חשובה ומוערכת.
5. ספרי איך הנושא התקבל אצלכם בעבר (בושה/חשש/גועל/פחד וכדומה) וכיצד התייחסת למחזור החודשי כשהתבגרת, למשל "ראיתי בו חלק מתהליך התבגרות רצוי ונורמלי...".
6. ציירי על נייר את מבנה הרחם, החצוצרות והשחלות. תמונה אחת שווה אלף מילים. הציור צריך להיות פשוט וברור מי שלא רוצה לצייר יכולה להראות את התמונה בספר/באינטרנט. ציור של אמא ייזכר תמיד למשך זמן.
.7 תני הסבר קצר ופשוט עם התייחסות לגורמים הנפשיים של התהליך. למשל "כשכל המהלך הזה קורה מתרחשים גם שינויים זמניים בנפש: יש בנות שמגלות חוסר סבלנות בימים אלה, עצבנות, כאבי ראש וכו.' הדגישי בפני בתך שלא כולן חשות את הסימפטומים.
.8 יש בנות שמגלות עצבנות ורעב בלתי נסבלים בימים אלה וכדאי לערוך מעקב משותף אחרי הסימפטומים שהבת מרגישה ולסייע לה להתגבר עליהם. מודעות והבנה לכך שמדובר בתסמינים עקב השינויים ההורמונליים מסייעות לבת להתגבר ולסלוח לעצמה על התנהגויות מסוימות.
.9 עודדי את בתך לא להתבייש בקבלת הווסת. הסבירי לה על הנורמליות והחלק הבריא של קבלת המחזור רצוי לחגוג את קבלת הווסת בטקס מעבר מיוחד או חגיגת בנות ונשים במשפחה. המסר יהיה ברור מדובר בכניסה לעולם נשי וחגיגי, שייבשר על בשלות ופריון עתידי.
.10 ציידי את הבת בפדים וטמפונים. למדי אותה כיצד לנהוג אם היא מקבלות את הווסת מחוץ לבית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם