זה לא רק ספורט: חוגי הספורט כהכנה לחיים
הילד בחוג ספורט תחרותי? הרווחתם, ספורט תחרותי וקבוצתי הוא בית ספר מעולה לכישורי חיים, אבל גם טומן בחובו הרבה מתחים ומרפקנות. איך הופכים את המגרש למקום שבו יפתח הילד יחסים, רגישות וערכים? איך מגיעים לשיאים מתוך כוח רצון, התמדה ודחיית סיפוקים? הספורט כאימון לחיים
אבל לצד המדליות והחיזוקים מהמאמן, משחקים סוערים והרבה ריגושים, מצאנו את עצמנו מנחמים אותו בזמן הפסדים, מכילים אכזבות ומקשיבים להרהורי פרישה. לא פעם מצאתי את עצמי תוהה, אולי כל הלחץ הזה מיותר בגיל כל כך צעיר?
"ספורט תחרותי יוצר המון לחץ על ילדים, אבל מעבר ליתרון הבריאותי הוא מהווה זירה אופטימלית לחינוך, הטמעת ערכים ושיעורים אחרים חשובים לחיים,“ מסבירה ד“ר אלן כ“ץ, מנהלת המרכז לפסיכולוגיית ספורט ,(sportdoc) ארגון ארצי המסייע לאתלטים, הורים ומאמנים בפיתוח כוח מנטלי, כישורי חיים והפגת לחצים בספורט.
"ילדים הנמצאים בחוג ספורט, בין אם זה כדורגל, כדורסל, טניס, אומנויות לחימה ועוד, שבו הם מתאמנים באופן קבוע במסגרת מחייבת, נמצאים בלחץ גדול. הם זקוקים לעזרה.“
מדוע? מה מקשה עליהם?
"בעיקר חוסר מודעות ללחץ בו הם נמצאים, בייחוד בגיל צעיר. למשל, ילד שנמצא בלחץ לפני טורניר הוא עצבני, הוא לא ישן טוב בלילה, ואף אחד לא מדבר איתו על זה. חשוב לתת לו לגיטימציה לחוש כך או אחרת, לתת לו להבין שהכל בסדר איתו וללמד אותו טכניקות ושיטות להתמודדות.“
הלחצים הם רק חלק ממערך שלם של מתחים וציפיות העומדים בפני הילד, הן מצד המאמנים והן מצד הוריו. אז למה להעמיד אותו במבחן מאתגר כל כך? מבחינת ד“ר כ“ץ התשובה היא חד-משמעית: "החיים במגרש הם מיקרוקוסמוס לעולם. הילדים זוכים לשיעורים נפלאים ומפתחים כישורי חיים מאוד חיוניים. אתה לומד לעבוד בקבוצה, לתקשר, אתה לומד על מנהיגות, על ניהול לחצים, התאמה לחוקים, אתה לומד לקבל משוב ממאמן, לעבוד קשה, להתמודד עם כישלון ועוד. חוגי ספורט הם בית ספר מדהים לעולם האמיתי, הילדים מרוויחים המון, הרבה מעבר לניצחונות או מדליות.“
רגע, בואי לא ניתן למדליה לסנוור אותנו, זה נשמע כמו סיר לחץ אמיתי.
"ללא ספק. מדובר בילדים שבאופן תמידי שומעים כמה הם מוכשרים ופתאום ילדים אחרים מצטרפים אליהם והם טובים מהם. ההערכה שלהם מבוססת על ניצחון והם מפחדים להיכשל. תוסיפי לכך פנטזיה של הורים ומאמנים ונוצר הרבה מקום לאכזבה. לא פעם מדובר בילדים שההורים דוחפים אותם למצוינות, משדרים להם שהם הכי טובים ותמיד צריכים להתאמץ ולא נותנים להם לסכן את האפשרות לכישלון. לא פלא שזירת הספורט מלאה ברמאויות, שקרים, ויכוחים וקללות, זה נובע מהלחץ להשגת התוצאות. אבל כאמור, התמודדות עם כישלונות וכיוצא באלו הם דברים נהדרים ללמוד.“
אחת הדרכים ללמוד את כישורי החיים השונים היא לפתח את האינטליגנציה הרגשית של הילדים - מפתח ראשי להצלחה בחיים, לטענת ד“ר כ“ץ. "יש לנו תוכנית המכונה ’המנצח שבך,‘ שהיא כלי טיפולי נהדר, במיוחד לילדים עם הערכה עצמית נמוכה. אנו מלמדים את הילד לקחת את החוזקות שלו ולהעצים אותן ומשתמשים בספורט ככלי טיפולי. אבל פיתוח אינטליגנציה רגשית הוא משהו שהורים בקלות יכולים לעשות גם בבית.“
זו הייתה הרמה להנחתה... כיצד?
"למשל, כפי שציינתי קודם, ללמד את הילד להגדיר את הרגשות שלו במטרה לשלוט בהם. אבל יתרה מכך, ברגע שילד לומד להכיר את מגוון הרגשות, הוא יכול ללמוד איך אחרים מרגישים לפי הקול שלהם, שפת הגוף שלהם וכדומה. חשוב שילד ילמד שיש טווח, למשל, בין ’כועס‘ ל‘מעוצבן.‘ לדוגמה, כאשר מישהו פוגע בך בכדור, אם זה בטעות - תתעצבן, אם זה יהיה בכוונה - תכעס. אנחנו מלמדים את הילד שאם הוא עושה משהו - יש לו אפקט, אנשים יכולים לחוות את אותו האירוע ולחוש דברים שונים.“
לדברי ד“ר כ“ץ, במסגרת כישורי החיים הבאים לידי ביטוי בספורט הקבוצתי והתחרותי
"יש כל כך הרבה דברים שלא בשליטתך,“ מדגישה ד“ר כ“ץ, "כך שאם הילד ממוקד תוצאה אז יהיה לו קשה לנצח. אך אם המטרות שלו הן ברות ביצוע, תמיד ניתן להשתפר.“
באופן אישי, אני מברכת על הפעילות הגופנית של בני הכדורגלן, ארבע שעות בשבוע לפחות אנחנו נמצאים הרחק מהמחשב. אני לא בטוחה שיום אחד אהיה ידועה "כאמא של הכדורגלן,“ אבל כמובן שהתמיכה בו מלאה.
"להורים יש תפקיד מרכזי,“ מדגישה ד“ר כ“ץ, "על מנת שילד יצליח בספורט תחרותי הוא חייב תמיכה. הבעיה המרכזית היא, שלא פעם ההורה חושב שהילד שלו הכי טוב, לא מקבל את מה שמגיע לו ולוקח על עצמו את תפקיד המאמן. להורים רבים מאוד חשוב הניצחון ובגיל צעיר זה כל כך לא רלוונטי. על הילד לפתח את הכישורים והכלים לחיים, ולא רק ניצחונות.“
מדוע זה כך?
"בעיקר מפני שהילד מימש את החלום שלהם, ויש משהו מאוד כובש בתהילה. ההורים צריכים לדעת לתמוך ולעודד אבל לא לדחוף - ללמד את הילד להיות הכי טוב שהוא יכול בלי לשבור אותו. תפקיד ההורים הוא להגן על הילד ולא לפתח ילד שהוא מצוין מבחינה מוטורית אבל אוטיסט מבחינה חברתית. אני ממליצה להורים לתמוך במאמן כדי שהילד לא יתבלבל למי עליו להקשיב. תפקיד המאמן הוא קריטי - הוא אלוהים, הוא נמצא עם הילד לפעמים יותר מאשר ההורה, הוא מכתיב מה לאכול, מה ללבוש, יש לו כוח אדיר, אפילו מול ההורים, כי הילדים כל כך רוצים להצליח.“
וכיצד הוא יכול לתעל את הסמכות שלו ליצירת אווירה טובה?
"חשוב שמאמן ידע כיצד לדבר עם הילדים, בייחוד עם מתבגרות בנושא משקל. בנות רגישות יותר, גם על פי המחקרים. המאמן יכול לומר לנערה לשפר את התנועה והיא חושבת שהוא לא אוהב אותה. המאמן, שנמצא בתפקיד מאוד הורי, לא תמיד מרגיש איך הוא יוצר קנאת אחים בתוך הצוות ולכן נדרשת ממנו רגישות רבה. וכמובן כל הערכים שדיברנו עליהם, החברות, הרגישות כלפי האחר, ניתוב הכעס. ידו של המאמן בכל, על המגרש ומחוצה לו.“
המאמן יכול לחנך ילד במקום שבו ההורה נכשל?
"מאוד, ובהמון רמות. מאמן טוב יכול להפוך לעתים לדמות אב, עד כדי כך שהוא יכול להגיד לילד שהוא לא ישחק אם הוא לא יקבל ציונים טובים בבית הספר. להורים בימינו יש המון קשיים בהצבת גבולות וסמכות הורית, ובמקומות בהם ילד משתתף בחוג ספורט מאורגן, המאמן הופך לסמכות חליפית. ההורים לפעמים כל כך מתמקדים ברצון לחנך את הילד שהם מאוד ביקורתיים. ילד שבבית פחות בולט - עשוי דרך הספורט לקבל תחושת ערך עצמי וזה יוצר תיקון חשוב.“
מיכל יערון, פסיכולוגית ספורט ומנכ“ל "לעוף - פסיכולוגיית ספורט מתקדמת,“ מבהירה את חשיבות המאמן על דרך השלילה: "המאמן הוא סוכן סוציאליזציה. אם כל מה שמעניין אותו הן תוצאות, אם הוא מקלל ולא משקיע בהסברים, הוא יוצר אווירת מתח והרבה כעסים. בדומה לכל מערכת החינוך, חשוב שהדמויות החינוכיות יבנו מערכת ערכים ויעבדו על פיהן.“
באילו ערכים על מאמן טוב להשקיע?
"נחישות והתמדה. על המאמן לחזק ילדים על מאמץ באימון, הגעה בזמן ואחריות. ערך נוסף הוא קבוצתיות, צריך לתת חיזוק חיובי על התנהגות קבוצתית ולא פרטנית, כמו דאגה לחברים מחוץ לקבוצה, תרגילים קבוצתיים וכדומה. וכמובן, כל ההיבט הפסיכולוגי, חיזוק הביטחון העצמי, האומץ להעיז והיצירתיות. המערכת מקדשת הישגים בגיל צעיר וזה פחות חשוב, ילדים זקוקים לכלים כיצד להתמודד עם כישלון, אחרת הם יישברו מהר.“
לטענת יערון, צריך לוודא שהמאמן יהיה אדם ערכי, ולא לבחון אותו רק על סמך הישגים. "לא פעם הורים לא נותנים את הדעת מי הוא המאמן - הם מגדלים ספורטאי, מעוניינים בתוצאות או רואים את החוג כבייביסיטר. עליהם לוודא שהמאמן אינו יורד או משפיל את הילדים, ושהוא מעביר להם את כל כישורי החיים החשובים. אני תמיד נוהגת לומר למאמנים שזה לא משנה כמה כוכבים תוציאו מהקבוצה, אלא כמה בני אדם".
יערון אינה מסירה אחריות מן ההורים. לדבריה, מחקרים מצביעים על 60 אחוז השפעה מהבית ו-40 אחוז השפעה מחוצה לו. "להורים תפקיד מרכזי בעיצוב דמותו של ילדם כספורטאי וכאדם. מחקרים הראו כי קיים קשר הדוק בין התנהגות ספורטאי צעיר על המגרש ובין התנהגותו בחיק המשפחה. הספורט הוא כלי תקשורת מדהים בין ההורים לילדים, ההורים יכולים להביע עניין בתשוקה של הילד, להיות לו כתף בהפסדים, לעודד בהישגים. זה כלי תקשורתי עם המון פוטנציאל.“
"ספורט בבסיסו הוא סוג של משחק, וילדים נולדו לשחק. אנחנו הפכנו את זה לעניין תחרותי,“ מזכירה יערון. "יש ילדים שספורט הוא אפיק להצטיינות עבורם. אני למשל לא הייתי טובה בלימודים, אבל בספורט אף אחד לא היה יכול עליי, וככה למדתי להאמין בעצמי וביכולות שלי."
מדוע ישנה אלימות מילולית ופיזית במגרשים?
"בעיקר מפני שספורט זו תמצית החיים, מיניקוסמוס של ערכים ושל תרבות. אם החברה היא אלימה וכוחנית אז גם הספורט הוא אלים. הספורט מקצין את החוויות הרגשיות. ילד שאוהד את הפועל - אוהד אותם לנצח. שחקן טניס צריך לקבל 700 החלטות בשלוש שעות, כשכל כדור זו קבלת החלטה. הכל הולך לקצוות.“
כ“ץ ויערון מסכימות פה אחד שלספורט תחרותי, כזה שהילד משקיע ומסור לו, יש ערך מוסף גבוה יותר אפילו מתנועת נוער. "ספורט הוא יותר מתנועת נוער - הוא מלמד מצוינות, הישגיות, התמודדות עם סמכות, עם אכזבה, עם כישלון לצד חברות ושיתוף. יש פה את כל מה שיש בתנועת נוער ויותר.“
כ“ץ: "כאשר הילד שלך מחויב לספורט אתה יודע שהוא לא מעשן סמים, הוא ילך לישון מוקדם, הוא לוקח על זה אחריות. לילד כזה יש גבולות, הווי ואינטראקציה אינטנסיבית עם חברים. זהו מרחב בו העצמי האמיתי שלנו מקבל מקום.“
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם