עקרון הרצף: הסופר עמיחי שלו על אבהות
איך היה להיות ילד, איך זה להיות אבא? הסופר עמיחי שלו מדבר על ילדות נטולת גבולות ועל אבהות מרוסנת
תמיד אומר ש'גדלתי לבד'. כילד לא התעסקו איתי, נתנו לי לעשות מה שאני רוצה, גם אם אלה היו לכאורה דברים הרסניים ובטח לא אמנותיים. אני חושב שהמרחב הזה פיתח אצלי סוג של אינדיבידואליזם תת-הישגי, איזו בריחה מתמדת לעולם פנימי והסתכלות על המציאות מתוך העולם הזה. מעין התמודדות עם עצמך שהיא ההכנה האידיאלית עבור סופר.
אתה יושב עם עצמך ומנסה להבין לבד מה לעשות עם החיים האלה. אחר כך אתה יושב עם עצמך ומנסה להבין מה לעשות עם המילים האלה.
לא טיפחו אצלי חלומות,
בהמשך גיליתי שבצעירותה, לפני שעלתה לארץ מאנגליה בגיל 18, היא זכתה פעמיים בתחרויות של כתיבת סיפורים קצרים. כנראה העובדות האלה, בצירוף הנטייה הגנטית, היו משב הרוח האחרון שסחף אותי לאן שסחף".
מפתח כבר יותר משנתיים במוחו ספריות המורכבות מפרקים עתידיים שהוא ממציא עבור סדרות הטלוויזיה האהובות עליו. יש גם שתי סדרות שהוא המציא בעצמו.
הקטן החל לאחרונה לספר מדי פעם את חלומותיו בלילות, ולהוסיף להם ממד דרמטי-פואטי ומוטיבים של נונסנס דאדאיסטי משובח. הדברים האלה קורים למרות המוטו שלי: לתמוך ולא לדחוף. לתת להם את המרחב הזה שלהם, שיגלו בעצמם מה הם רוצים, במה הם טובים, ואני אהיה שם. בדרך כמובן לעודד יצירתיות, אבל בלי לשכוח את הדברים האחרים החשובים.
כשעדי כתב סדרת סיפורים על משאית סופר-על הנלחמת ברובוטים ועוד מוטציות אנימה אימתניות, מובן שהתפוצצתי מגאווה, אך אחרי פעמיים שהצעתי 'אולי תכתוב עוד סיפורים במקום לראות טלוויזיה' החלטתי להרפות מזה. כך גם לגבי הקריאה. אם הם לא רוצים, אי אפשר לכפות עליהם. זה יבוא מעצמו, אם זה יבוא, וגם אם לא יבוא, זו לא תהיה טרגדיה, אבל משהו אומר לי שזה יבוא".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם