אם רוצים זה אפשרי: אסף גברון על ילדות ואבהות
הסופר אסף גברון גדל בבית שנתן לו את החופש המוחלט לבחור במה יעסוק. לבנותיו הוא מנסה להנחיל את אותה המסורת בדיוק. מדור תרבות חדש
הדבר החזק ביותר שאני זוכר הוא שההורים תמיד הדגישו שאעשה מה שאני רוצה. זו לא היתה דחיפה ספציפית לכיוון האמנותי, אבל היה חופש מוחלט. לתת לי את הביטחון לבחור במה שאני רוצה. אף פעם לא היתה דחיפה ללכת לאוניברסיטה, ללמוד משהו שיביא כסף או למקצועות שכל אמא יהודייה רוצה. זה הדבר הבולט ביותר שהיה בבית: התחושה שהכל פתוח.
אבא שלי היה עיתונאי בקול ישראל באנגלית וב'ג'רוזלם פוסט', אמא שלי היתה מורה לילדים עיוורים. מעולם הוא לא המליץ או אמר שכדאי או לא כדאי לבחור במקצוע שלו, אבל אני מניח שהנוכחות של זה בבית אפשרה לי להכיר את העולם; הראתה לי שאם אני רוצה - בהחלט אפשר. בין שזה כתיבה ובין שזה כל דבר יצירתי אחר.
◄ חפשו את להיות הורים בפייסבוק.
"הלכתי לחוגי פסנתר ומלודיקה, אבל אם להודות באמת מעולם לא הייתי כישרון נגינה גדול. לפני הספרים כתבתי ב'כל העיר'. כירושלמים, ההורים שלי כמובן קראו את העיתון. לא נתתי להם לקרוא לפני שזה התפרסם.
האירוע החשוב מהבחינה הזאת היה הספר הראשון שלי, 'אייס', שהיה די קיצוני עם הרבה אלימות וסקס, חופשי וחסר גבולות כמו שלפעמים ספרים ראשונים יוצאים.
הוריי די נבהלו מצד אחד. זה היה שילוב של גאווה ומעט לחץ. בסופו של דבר, אפילו כאן לא הרגשתי משהו נגטיבי. אני מרגיש שהיו המון תמיכה וכבוד לילדים ולבחירות שלהם. לא היתה הכוונה, לא לטוב ולא לרע. בדיוק זה, חוסר ההכוונה, נתן לי את החופש לבחור מה שאני רוצה".
הכל מרגיש חדש. הבנות עדיין קטנות וברור שהן עדיין לא בשלב של השאלה 'מה אעשה בחיים'. במקרה או שלא, יצא שהן כבר ראו עולם. גלי (4) נולדה בלונדון ואז עברנו לישראל, המשכנו לברלין למשך שנה, ושם נולדה מיה. חזרנו, ואז נסענו לארה"ב לחודשיים, ועכשיו חזרנו שוב.
אני לא שולל את האפשרות שנמשיך לנסוע. הספרים שלי יוצאים בחו"ל ויש כל מיני הזדמנויות. זה דבר שמאפשר לילד לפגוש אנשים, מקומות ושפות אחרות, לצבור חוויות ולראות אפשרויות נוספות לחיות.
הדבר השני שאני מאמין שאשתדל להנחיל לבנות, כמו שהנחילו לי, הוא החופש והביטחון העצמי לעשות משהו עם החופש הזה. אני לא חושב שזה טוב רק להן, זה טוב גם לי. מה אני יודע אם להיות עורך דין או רופא שיניים זה טוב או לא? אני משחרר לא רק אותן מהכבלים האלה, אלא גם את עצמי.
אני מקווה שאצליח להעביר להן את העצמאות הזאת, להבין לבד מי אתה. אם אתבקש, אכוון אותן כמובן, אבל הבסיס זה החופש. הדבר השלישי: בלי ספק אנחנו מנחילים תרבות בבית, ושתיהן אוהבות מאוד ספרים. גלי לא מסיימת יום בלי לפחות סיפור אחד. כשאפשר אנחנו הולכים למוזיאון ופותחים בפניהן את העולם הזה. קנינו קצת כלי נגינה, מיה הולכת לשיעורי בלט, וברור שאם היא תרצה להיות עורכת דין ולנגן, היא תוכל. להגיד שאני יכול לדעת לאן זה הולך? אני באמת לא יודע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם