לעסות חיים: נכנסות להריון בעקבות עיסוי
גלית בראלי הרחיקה עד לשבט המאיה כדי לגלות שיטה המסייעת לנשים להיכנס להיריון: עיסוי רחם. "בהתחלה כולם חשבו שזה ג'וק ושזה יעבור לי", היא אומרת, "אבל הייתי כל כך שלמה עם עצמי, שלא ויתרתי". היום היא גאה להציג את ההישג: עשרות קליינטיות מרוצות, שהביאו לעולם עשרות תינוקות
כנסו לפייסבוק של להיות הורים והשארו מעודכנים
"פתאום ראיתי עיסוי בטן לטיפול בפוריות", היא ממשיכה, "זה משהו שממש נכנס לי ללב, כי הייתי עמוק בתוך העיסוי והטיפולים, ותמיד התחברתי לעיסוי של הבטן. אני קוראת ואומרת לעצמי 'אני חייבת לנסות את זה'".
הבעיה היתה שלשיטה החדשנית-עתיקה לא היה זכר בארץ הקודש. "באתר האינטרנט שלהם היתה רשימה של מטפלים לפי מדינות, וישראל לא הופיעה שם", אומרת בראלי, "שאלתי אותם במייל אם יש מישהי מומחית בתחום, ואמרו לי שהכי קרוב זה ביוון. חשבתי לטוס ליוון, אלא שאז היא שלחה לי מייל והציעה לי לבוא בעצמי ללמוד את השיטה. לפני זה אף פעם לא הלכתי אפילו לעשות מסאז'. לא אהבתי את המגע. זה היה הדבר שהכי פחדתי ממנו כשלמדתי נטורופתיה".
אחרי תקופת התלבטות קשה, החליטה בראלי לנטוש את משרתה בחברת היי טק מצליחה ולנסוע ללמוד את השיטה באנגליה. המשמעות היתה, קודם כל, לוותר על העבודה הנוחה בשביל הלא נודע שכרוך בהוצאה כספית לא מבוטלת.
לא מסוכן קצת לנסוע ללמוד בחו"ל שיטה כל כך לא מוכרת, שאין שום מחקר מדעי שתומך בה ישירות?
"זה היה סוג של הימור, אבל זה היה משהו שמאוד התחבר לי למה שאני עושה, וזה גם נשמע לי לגמרי הגיוני. היו לי הרבה התלבטויות לפני שנסעתי. את
איך הגיבו סביבך להחלטה לנסוע?
"בעלי מאוד הפתיע בקטע הזה. הוא מאוד לא אלטרנטיבי, מאוד עם הרגליים על הקרקע, אבל משהו כנראה התחבר לו. הוא תמך בי ועודד אותי לנסוע. לא סיפרתי להרבה אנשים מה בדיוק אני עושה ולמה אני נוסעת".
ולמה חשבת שדווקא זו השיטה שתעזור לכם?
"זה פשוט נראה לי הגיוני. קראתי את ההסבר, איך המיקום של הרחם משפיע, ואמרתי לעצמי שאם העיסוי יכול להשפיע על המיקום של הרחם, יכול להיות שזה מה שיפתור את הבעיה שלנו. זה נשמע לי כמו משהו כל כך מתאים לי וכל כך מתחבר אליי. הייתה לי הרגשה פנימית שאני חייבת לעשות את זה".
אלא שבראלי לא הספיקה להתנסות בשיטה. ביום שבו החליטה להירשם לקורס ההכשרה גילתה שהיא נכנסה להיריון באופן טבעי. "הרגשתי שמישהו שם חותמת על ההחלטה שלי", היא אומרת. "זה ממש נתן לי הרגשה שבחרתי נכון. אני עד היום מאמינה שההליכה עם ההחלטה האמיצה קשורה לעובדה שנכנסתי להיריון טבעי".
וכשהחלטת להפוך את זה לעיסוק עיקרי, מה הייתה תגובת הסביבה?
"בהתחלה כולם חשבו שזה ג'וק ושזה יעבור לי. סבתא שלי עד היום חושבת ככה. אבל בגלל שהייתי כל כך שלמה עם זה וכל כך בטוחה שזו הדרך שלי, לא היו ממש התנגדויות. מהשיעור הראשון התאהבתי בזה. כבר בפעם הראשונה שנגעו לי בבטן הרגשתי שזה העיסוי הכי עמוק שיש. זה עשה לי שינוי עצום. הרגשתי שכל הדברים עובדים, שהדם זורם. זה היה הדבר הכי חזק בתחום העיסוי מבחינתי. ברגע כשהתחיל הקורס היה לי ברור בצורה שלא ניתנת להכחשה שאני הולכת לעבוד בזה כשאני חוזרת והופכת את זה לעיסוק העיקרי שלי".
אחת הסיבות המרכזיות להחלטתה של בראלי ללכת על זה כפרויקט חיים הייתה היכרותה עם רוזיטה ארויגו - אמריקאית שנסעה לפני כמעט 40 שנה לבליז על מנת ללמוד מהשרידים של שבט המאיה על צמחי מרפא. שם היא פגשה את דון אליחיו פאנטי, שהסכים ללמד אותה את רזי המקצוע, בתנאי שהיא תישאר לגור כל החיים בבליז על מנת לטפל במקומיים. בזמן שהיא התמחתה אצלו, היא ניסתה להבין מה הוא עושה, והוא הסביר לה שכשהוא מעסה את הבטן של הנשים שמגיעות אליו הוא מחזיר את הרחם למקום, כי הוא המרכז של האישה, ושכשהרחם מאוזן, האישה מאוזנת.
היא למדה ממנו ומהמיילדות המסורתיות את הטכניקות, וכך היא פיתחה את ה-ATMAT. במקור, זה התחיל מטיפול בנשים, ולכן זה נקרא במקור "עיסוי רחם", אבל בהמשך שונה השם "עיסוי בטני".
"בארה"ב מטפלים באמצעות השיטה גם בגברים, בעיקר בבעיות של פרוסטטה", אומרת בראלי, "אני בחרתי לעבוד רק עם נשים, כי יש בטיפול הזה משהו מרגש ואינטימי, ואני מאוד מתחברת לצד הנשי של זה, לצד הרך, של הרחם".
איך השיטה עובדת, בעצם?
"השיטה עצמה מתבססת בעיקר על עיסוי של אזור הבטן והגב התחתון. הרחם מוחזק על ידי רצועות מאוד חזקות שמחוברות לרצפת האגן והגב, והרצועות האלה זזות באופן טבעי בכל מחזור, כשהרחם כבד יותר. הרבה פעמים התזוזה הזו משאירה את הרצועות במצב לא טוב ויכול להיות שהרחם יהיה נמוך מדי, או נוטה הצדה, והעבודה שאני עושה מחזקת את הרצועות ומאפשרת לרחם לחזור למיקום שלו, במרכז. בנוסף, זה כמו כל עיסוי: עבודה שמרגיעה ומשפרת את התפקוד של כל מה שנמצא לנו בבטן".
מדובר בתחום פרה-רפואי?
"הוא נכנס תחת ההגדרה של עיסוי. בארה"ב התחום הזה דורש רשיון לעבוד בו, והוא מוכר כקורס המשך למיילדות. יש בארה"ב גם מרכזים רפואיים של רפואה משלימה קונבנציונאלית שבהם הכניסו את הטיפול הזה. בארץ אני היחידה שעושה את זה, ובגלל זה אני עוד לא כל כך מוכרת".
בראלי עובדת בקליניקה בתל אביב וגם בביתה בהרצליה. ברחבי העולם יש רק עוד שלוש מורות המוסמכות ללמד את השיטה, וגברים בודדים המוסמכים לטפל באמצעותה. אגב, מאותו היריון מפתיע בזמן ההכשרה של בראלי, נולד איתי, היום כבר בן 4.
מי תמך בך בהתחלה? היה לך ליווי מקצועי כלשהו?
"בהתחלה ממש לא היה לי שום ליווי. כל הזמן אמרתי שאני צריכה, אבל לא יכולתי להשקיע כל כך הרבה כסף, אחרי שהשקעתי המון בלימוד. בהתחלה זה היה רק אנחנו: בעלי ואני".
כמה זמן לקח עד שהמצב התייצב?
"יחסית מהר, בגלל הרבה מזל, כנראה. בסיס ראשוני של לקוחות כבר היה לי בסוף ההיריון עם איתי - כלומר, בתוך חצי שנה. אבל כשהפסקתי לעבוד בגלל הלידה הייתי צריכה להתחיל הכל מהתחלה".
איך מפרסמים שיטה לא מוכרת, שעלולה אפילו להבהיל חלק מהאנשים?
"הנשים הראשונות שהגיעו אליי היו מהקהילה האמריקאית בארץ, כאלה שכבר הכירו את זה מחברות שלהן בארה"ב. כשחזרתי מהקורס התברר לי שהיו מי שרק חיכו שזה יגיע לארץ. הן מצאו אותי באתר העולמי של השיטה, והביאו אחת את השנייה. הן היו הבסיס שלי, ולאט לאט שמעו על זה עוד ועוד נשים. בערך אחרי חצי שנה התחלתי לפרסם את עצמי באינטרנט".
חוץ מאמונה פנימית, אילו עוד תחושות ליוו אותך בתור מטפלת יחידה בתחום?
"יש את הגאווה שהבאתי משהו חדש, בעיקר כשאני רואה את הדברים הטובים שזה עושה, אבל יש גם הרבה תסכול מכך שלא כל כך מכירים את זה. העובדה שאני לא יכולה לקבל טיפולים בעצמי הכי מתסכלת אותי. עכשיו מגיעה מורה לארץ בשביל לעשות קורס למטפלות, אז מיד קבעתי איתה כמה טיפולים".
אמנם מדובר בתחום נשי למדי, מעט מאוד גברים עוסקים בו, אבל בראלי לא מתכוונת לנופף בדגל של פמיניזם בכל מה שקשור להיותה יזמית וחלוצה בתחום עיסויי הרחם. "אני לא בקיאה בהגדרות של הפמיניזם, אבל לא נראה לי שאני כזאת", היא אומרת, "מה שכן, אני אוהבת נשים ואני בעניין של העצמה של האישה, לתת לה כוח דרך הרחם ואפשרות להאמין בעצמה ולטפל בעצמה. חלק גדול מהשיטה הוא ללמד את האישה לעשות לעצמה את הטיפול, ועל ידי כך לגרום לעצמה להרגיש יותר טוב".
את מרגישה שמדובר במפעל חייך?
"לגמרי, ממש, בכל המובנים".
לא מתגעגעת להייטק?
"ממש ממש לא. היום, כשאני צריכה לעשות סתם דברים על המחשב, אני אומרת לבעלי לעשות אותם".
בראלי אמנם לא מתגעגעת לעבודה במחשבים, אבל לנוחות היציבה של ההייטק, מול חוסר הודאות של היותה עצמאית, דווקא כן. "אני לא עצמאית באופי שלי", היא מודה. "אף פעם לא היתה לי שאיפה להיות עצמאית או שיהיה לי עסק משלי. אני יודעת שיש אנשים שחולמים כל החיים להיות עצמאיים, מתחילים כל הזמן עסקים ומרימים דברים, אבל אצלי זה בא מהמקום הטיפולי. הבעיה היא שאין דרך אחרת לעבוד בזה חוץ מלהיות עצמאית. אם היתה לי אפשרות לעבוד בזה בצורה מסודרת כשכירה, הייתי עושה את זה. למרות שהיום אני מרגישה שכבר יש לי כוחות לעשות את זה לבד, אם היו אומרים לי 'בואי תעבדי בקופת חולים ותקבלי משכורת סבירה' - ברור שהייתי הולכת על זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם