הכל עובר חביבי: הטור של טל בשן
האם ניתן להסיק מהתנהגותו של ילד על המבוגר שיהיה בעתיד? למרות כל הדאגות, שני הילדים של טל בשן דווקא יצאו מוצלחים מאוד, מה שהוכיח לה שאי אפשר לנבא כלום
מה צופן העתיד? צילום: SXC
המומחים חלוקים באשר ליכולת לנבא מהתנהגויות הילד בהווה על המבוגר שיהיה בעתיד - כפי שניתן ללמוד מכתבתה המרתקת של רינה וייסגלס בגיליון הקרוב של מגזין להיות הורים. חלקם מאמינים שאין כמו גנטיקה, וילדים הם כבר אנשים קטנים שבאים "ארוזים" עם תכונות אופי מולדות, אותן ניתן "לשייף" רק מעט בעזרת החינוך והסביבה. אחרים סבורים שעיקר המשקל הוא על החינוך והסביבה, ועל כן אין להסיק בשום אופן מהתנהגותו של ילד בהווה על מה שיהיה בעתיד.
כאן אוכל לתרום רק את תרומתי הצנועה - הניסיון האישי, ולטעון שאי אפשר לנבא כלום בקשר לילדים. על מה לא דאגתי כשהיו קטנים, בצדק ושלא בצדק? כשהילד, אז בן שלוש, נשך פעם ילד אחר בגן הסיני בקליפורניה (שם גרנו אז) חששתי שהילד יצא אלים; כשהוא וחבריו בני החמש השתובבו ושפכו את כל המשחקים בחדר לערימה שלקח לנו שבועות לסדר, חששתי שגדל כאן ילד חסר גבולות; כשהוא וחבריו הלכו מכות עם בריונים במגרש הכדורגל בשכונה, פחדתי שהילד יצא פושע. עשרים שנה חלפו, והיום
ה"פושע" הוא סטודנט מצטיין למשפטים, ספורטאי מקצועי בכדוריד, עובד במשרד עורכי דין ומתנדב בקהילה בהוראת משפטים.
והקטנה? היתה דבוקה לאמא שנים, סירבה לישון בבתים של אחרים, השתובבה בכיתה במה שהתברר כקשיי קשב וריכוז ובהתה שעות בטלוויזיה. חששתי שתגדל כילדה מלאת פחדים, לא מרוכזת, שלעולם לא תפרוש כנפיים... אותה ילדה מעופפת סיימה בגרות בהצטיינות, הפכה לשחקנית ומוסיקאית מוכשרת, למדנית וסקרנית, וכדי להתראות איתה כיום אני צריכה לבקש שתפנה זמן ביומנה העמוס.
אח, אם רק הייתי יודעת אז שזה מה שיהיה.. כמה דאגות ועגמת נפש (וכסף למומחים ויועצים) הייתי חוסכת לכולנו. אבל זה כל העניין - שאי אפשר לדעת מה יהיה אלא בחלוף הזמן. לכן בינתיים כל מה שנותר הוא להשקיע בילדים, לכוון אותם מתוך התחשבות במי שהם, לעשות את המקסימום בתנאים הקיימים ולקוות לטוב - ואם אפשר, לדאוג קצת פחות..
ובתחילתה של שנה אזרחית חדשה לא נותר לנו אלא לייחל ולקוות לטוב. לעיתים קרובות - זה עובד!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם