ברית אבות: אירגוני הגברים נגד "חזקת הגיל הרך"
מאחורי הקלעים של הוועדה שאחראית להחלטה המהפכנית לשנות את החוק לפיו ילדים עד גיל שש להורים מתגרשים יישארו עם אמא, התחוללה מהומת ענק. על ההפקה: ארגוני זכויות הגברים. האמצעים: איומים, הפחדות והטרדות, הכל כדי ללחוץ על הוועדה להחליט נכון. התוצאה: חברת ועדה אחת פרשה ואחרים מודים: "ייתכן שהלחצים וההשמצות השפיעו על שיקול הדעת"
(דצמבר 2011, קבוצת "א' זה אבא" בפייסבוק)
10.12.11. בקבוצת הפייסבוק "א' זה אבא" נרקמת פעולת מחאה. על הכוונת - כנס אקדמי שאורגן באוניברסיטת בר-אילן על ידי מרכז רקמן לקידום מעמד האישה. הכנס נועד לדון, בין היתר, בממצאי ועדת שניט, שקבעה כי יש לבטל את "חזקת הגיל הרך" - חזקה המעניקה אוטומטית את המשמורת על הילד בגירושין לאם במקרה של אי הסכמה כאשר הילד מתחת לגיל שש.
בין הנואמות היו ד"ר דפנה הקר והחוקרת האוסטרלית ג'ניפר מקינטוש, פסיכולוגית התפתחותית שערכה סדרת מחקרים עבור ממשלת אוסטרליה על אודות השפעת הסדרי משמורת על התפתחות ילדים, ושהייתה אמורה לדבר אל הקהל באמצעות שידור וידאו.
מקינטוש היא חוקרת בעלת שם בינלאומי שזוכה לקיתונות של ביקורת מצד ארגוני אבות ברחבי העולם - וגם בישראל. הכנס, שבחלקו הראשון היה סגור לעובדי משרד הרווחה, גרם לזעם בקרב ארגוני זכויות אבות, שטענו כי הוא אינו אובייקטיבי. הרשת געשה, הכעס תורגם לתוכנית פעולה. הלשכות של רקטור האוניברסיטה, הדיקאן וראש המרכז, פרופסור רות הלפרין-קדרי, הופצצו במכתבים, מיילים וטלפונים שמטרתם אחת: להביא לביטול הכנס. באוניברסיטה לא זוכרים מתי כנסים אקדמיים שנחשבים למשמימים גרמו לכל כך הרבה אמוציות.
בבלוג בשם "המאבק לשוויון הורי בישראל" נכתב: "בתי המשפט למשפחה הפכו משחטות ובתי מטבחיים לגברים. רות הלפרין-קדרי, צוררת הגברים מספר אחת בישראל, היא האחראית להפיכת חיי אבות לגיהנום עלי אדמות". במכתבים שנשלחו לאוניברסיטה נכתב כי מדובר ב"דברים חמורים ביותר העולים לכאורה כדי פשעים נגד האנושות. עונת ציד המכשפות הסתיימה". מכתב אחר נחתם באזהרה: "לא נשכח ולא נסלח".
הלחצים לביטול או שינוי מתכונתו של הכנס הגיעו גם מכיוון אחר ובלתי צפוי - בית המחוקקים. ח"כ יוליה שמאלוב ברקוביץ' כינתה במכתב לרקטור את כוונות המארגנים "זדוניות" וטענה כי אין לתת "הכשר לפיגול הזה". גם ח"כ עינת וילף הפצירה בהלפרין-קדרי לשנות את מתכונת הכנס כדי "להרגיע את ארגוני הגברים". הלחץ עשה את שלו: יום לפני הכנס ביטלו שניים ממשתתפי הכנס - ד"ר פרץ סגל, מרכז ועדת שניט, ורותי דניאל, חברת ועדה לשעבר - את השתתפותם בו. דניאל טענה כי אין בכוונתה להוות "עלה תאנה".
הכנס התקיים בסוף החודש, תחת אבטחה כבדה. הלפרין-קדרי מסבירה מדוע: "היה שם שילוב של איומים. זה כבר הגיע לרמה שלא ידענו מה הם יעשו. תשמעי, אולי מישהו ייקח את זה צעד אחד קדימה. בסופו של דבר הגיעו כ-30 גברים שנעמדו בכניסה עם מסקינג טייפ על הפה. הם צילמו את כל מי שנכנס, חילקו פלאיירים ותלו שלט ועליו כתוב 'בת אילן'. הייתה שם אווירה אלימה".
הפעולה בבר-אילן, שכונתה "מבצע במבה" ונהגתה על ידי אב גרוש בשם אמיר שיפרמן, הביאה לשיאו את הקמפיין הציבורי שניהלו לאחרונה פעילי זכויות גברים - חלקם פועלים באופן עצמאי וחלקם במסגרת גופים ועמותות - בניסיון להשפיע על השיח הציבורי ומקבלי ההחלטות.
מטרת הקמפיין היא להביא את ממצאי ועדת שניט לחקיקה. הוועדה, שישבה על המדוכה למעלה משש שנים, החליפה למעשה את המושג "אפוטרופסות" ב"אחריות הורית" וביטלה את המשמורת, ובמקומה השיתה את עקרון "התוכנית ההורית" (אופן חלוקת הזמנים בין ההורים).
לפני כשלושה שבועות הודיע שר המשפטים, יעקב נאמן, כי הוא מאמץ את הדוח וקיבע את ההישג ההיסטורי, הדרמטי והמשמעותי ביותר של פעילי זכויות האבות. אם המלצות הוועדה יעברו כהצעת חוק, תתחולל מהפכה בכל הנוגע לגירושים בישראל.
פעילותם של ארגוני האבות בשנים האחרונות איזנה את השיח הציבורי בכך שהדגישה את חשיבות הקשר האבהי,
תחקיר "סופשבוע" של מעריב חושף מה התנהל מאחורי הקלעים של הוועדה הגורלית וכיצד ניסו ארגוני האבות להשפיע ולהגיע אל חברי הוועדה. לראשונה מספרים חברי הוועדה על אווירת הפחד, ניסיונות ההשתקה, ההשמצות, האיומים, ההטרדות והרדיפה אישית. רבים מהם ביקשו להישאר בעילום שם מפחד שההתנכלויות יימשכו.
בשבוע שעבר, בצל החגיגות והברכות אמר אחד מחברי הוועדה: "מותר להפגין ולהביע דעה, אבל פה נחצו כל הקווים האדומים. יש חברי ועדה שדאגו לביטחונם האישי. הייתה שם אווירה של פחד. אני יכול להגיד שהתחושה בקרב החברים הייתה שכל מי שפותח את הפה שלו, צריך לדעת שהוא הולך לחטוף פגיעה".
"לפעמים, כשאני מעיין ב'דעת המיעוט' הזו, יש בי חשש מדמויות עטויות ברדסים ונושאות לפידים. דמויות פורעות ומוסתות שתדפוקנה על דלתי רגע אחרי שקראו את מסמך השנאה הזה. וכמו בליל הבדולח הנורא ההוא - הן תשבורנה את כל החלונות בביתי, תשפוכנה עלי זפת, תגלגלנה אותי בנוצות ותגרורנה אותי למחנות חינוך מחדש - בית הספר לחינוך לאבות של גלית סנה-לוריה".
(ניב עמית, דצמבר 2011, אתר "התנועה למען עתיד ילדינו").
גלית סנה-לוריה, חברת ועדת שניט, עורכת דין ומגשרת מוערכת, לא הבינה מאיפה זה נפל עליה. סנה-לוריה, שהייתה חתומה על דעת המיעוט שהתנגדה לדוח הביניים שפרסמה הוועדה ב-2008, והייתה מבין מגבשי הפשרה בוועדה (שהתקבלה כדעת הרוב), נאלצה להתמודד בחודשים האחרונים עם "כתבות" משמיצות באתרים ובפורומים ברשת שמזהירות גברים "לא להתקרב אליה". אחד מחברי הוועדה המקורבים לה הגדיר זאת "מתקפה אלימה שנועדה לפגוע לה בפרקטיקה".
למה שמישהו ירצה להשמיץ אותה?
"הם התחילו לטפס עליה רק בשנה שעברה, לאחר שבוועדה התגבש רוב להוספת סעיף שובר שוויון, שקבע שבמקרה של מבוי סתום, על בית המשפט להעניק משקל מכריע למצב הטיפולי לפני הגירושים. למרות שזה לא אוטומטית הולך לאמא, ארגוני האבות תפסו את זה כמשהו נגדם. הם הפיצו בכל מקום מאמר תחת הכותרת 'זהירות - מגשרת', שבו הם ממליצים לא להצטרף לקורסים שלה. כתבו שהיא חולה במחלה חשוכת מרפא של שנאת גברים. שהיא פשיסטית. שאין לה ניסיון".
כך למשל, הכותב ניב עמית, מציע לגברים להתעמת עם סנה-לוריה: "גש ובקש את הסבריה לעמדות המבוטאות שם. הבט בעיניה. האזן היטב למילותיה. הקשב לנימת הקול, חפש את הנשימות בין המילים - שים לב מתי מתנפחים הוורידים בצוואר. אם אתה גבר השוקל להצטרף לקורס שלה, אולי תשקול זאת שוב? אם לדעתך יש בה שנאת גברים ושנאת אבות, אולי לא ימצאך מקומך שם?".
" הם יודעים איך לקדם את הגועל נפש הזה באינטרנט כדי שזה יופיע בכל מקום בחיפושים הראשוניים, ואז לך תוכיח שאין לך אחות", אומר חבר ועדה. "פעם הם כתבו לה מייל 'משמרת המחאה ליד ביתך בוטלה'. כלומר, הם יודעים איפה היא גרה והם מתכננים להגיע".
מה היא עשתה בנדון?
"אחרי שהיא התלוננה, כל האתרים הלגיטימיים מיהרו להוריד את זה מלבד אלה של ארגוני הגברים. היא התלבטה איתי אם לפעול באמצעים משפטיים, אבל בסופו של דבר, היא בן אדם עסוק והיא הבינה שזה גוזל אנרגיות רעות. היא לא רצתה להתעסק עם כזה זעם, שלא היא תוכל לרפא. היא רק רצתה שזה יעבור וייעלם.
"אלו אנשים עם כעס מאוד גדול על העולם, שהתאחדו יחד כדי לעשות מה שהם רואים כתיקון. נכון, יש מקרים שאנשים נפגעים. אין מערכת שחפה מטעויות. אבל לקחת כאב ולהפוך אותו למשהו אובססיבי ופסיכי ולשפוך אותו על בן אדם? היא פחדה שאנשים לא יפרשו נכון את האמירות האלה ושזה יפגע בשמה הטוב אחרי קריירה ארוכה ומוצלחת".
איך זה משפיע על עבודת הוועדה?
"זה נורא ואיום. זה אומר שאם אתה רוצה לבטא דעה, צפה פגיעה בחיים האישיים שלך. נקודה. היא לא הושפעה מזה, אבל יכול להיות שיש אנשים ששוקלים מילים לפני שהם מדברים".
גלית סנה-לוריה אמרה בתגובה כי "הדברים שפורסמו על אודותי מופרכים מיסודם, ללא אחיזה במציאות. עבודת הגישור היא בנשמתי, אינני מפלה לעולם בין נשים לגברים, בין עבודתי ובין ההשמצות אין שום קשר. זוהי אך ורק שנאת חינם".
סנה-לוריה היא לא היחידה. חברים אחרים בוועדה אשר נתפסו כ"עוינים" סומנו: חבר ועדה אחד הושמץ ללא הרף, היה נתון במעקבים והטרדות וזכה לכינוי "ד"ר מנגלה". מתחת למשרדו של עו"ד שמואל מורן חולקו עלונים המכריזים עליו כעל "אויב הגברים". בפורומים ואתרים שונים יצאה קריאה להחרמה של המכון שבו עובדת הפסיכולוגית תרצה יואלס, כמו גם להדחתה מהוועדה של החוקרת דפנה הקר.
במקביל, התנהלו הפגנות מחוץ לישיבות, גם מתחת לביתו של יושב הראש, פרופסור דן שניט (שבהזדמנות אחרת קיבל משלוח פרחים). אחד מחברי הוועדה מספר, כי בבואו של אחד הפעילים לנאום בפני הוועדה הוא הזהיר: "אני יכול לברר פרטים על כל אחד ואחד מכם".
"ההתקפות האלה יוצרות אקלים של פחד. אני שמעתי מכמה נשות מקצוע שאמרו שהן מפחדות להגיד את הדעה שלהן. מישהי אמרה לי 'עזבי, רק שלא יתלבשו עלי'. זה איום ונורא", אומרת ד"ר הקר, שמכירה את התחושה היטב. בעשרות מאמרים, מכתבים ותגובות נאצה שהציפו את האינטרנט, האבות לא חסכו מילים על פועלה של הקר, חוקרת מוערכת בתחום המשפט והמגדר.
הנה למשל מה שפרסמה "הקואליציה למען הילדים והמשפחה" ביולי האחרון: "מי שרוצה לטעום מחירטוטים טריים יותר של דפנוש קקר, סורי, דפנה הקר, עלק 'מרצה בכירה באוניברסיטת ת"א', מוזמן לקרוא את המאמר האחרון שלה". במכתב לשניט כתבו כי "אנו מבקשים הוצאת כל זכר לתרומתה. היא זיהמה בנוכחותה בוועדה את איכות הדיון".
הקר: "נתקלתי בהם כבר בפגישה הראשונה שבה העידו בוועדה. זו הייתה אווירה לא נעימה והם קבוצה לא נעימה. כשהם הבינו שהעמדות שלהם לא תואמות לשלי, נפתח מסע השמצות באינטרנט נגדי. הם עשו עלי סרטון ביוטיוב, ניסו לקעקע את המקצועיות שלי ולהדיח אותי מהוועדה".
לפני חמישה חודשים פרשה הקר מן הוועדה לאחר שלדבריה לא חשה בנוח עם הפשרה שהתגבשה, אבל זה לא הפסיק את ההטרדות. בדיון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת בנובמבר האחרון קטעו נציגי ארגוני הגברים את דבריה כשדיברה, וחלקם הוצאו מן הישיבה. הקר אמרה שם כי מידת הלחצים שהפעילו ארגוני האבות על הוועדה אינה לגיטימית, ואף ציינה כי הגלגלים במכוניתה נוקבו פעמיים באמצעות ברגים.
רמזת שאולי אחד מהם אחראי לזה?
"רציתי להגיד, לפרוטוקול, שדרכי הפעולה שלהם מספיק מלחיצות אותי כדי שאני לא אדע אם זה בכוונה או לא. הם לא סלחו לי על ההתבטאות הזאת. תשמעי, אני באמת לא יודעת מי עשה את זה. רציתי שיהיה תיעוד לתחושת האיום שאני מרגישה ושאחר כך לא יגידו 'לא אמרת'. אני לא רגועה. הם סימנו אותי באופן מאוד מלחיץ".
להקר נודע שבעקבות התבטאותה בכנסת תכננו בקואליציה למען הילדים והמשפחה את "מבצע זרי דפנה" שבמסגרתו יגיעו חברי הארגון לכל כנס שבו היא מופיעה בפיות חסומים, ויחלקו פרחים וברגים למשתתפים. "תשמעי, זה מפחיד. אני אמורה להופיע בכנס בשבוע הבא ואני יודעת שהם מתכננים להגיע", היא מסכמת.
"זו התנהלות של סטוקינג, והיא אסורה על פי החוק. קוראים לזה הטרדה מאיימת", אומרת גלי עציון, יועצת משפטית בנעמ"ת וחברת הוועדה שחתומה על דעת המיעוט. "הם מטילים אימה על חברי הוועדה ועל כל מי שמנסה להתנגד אליהם. אותה קבוצה של גברים, שאין לי ספק שלכל אחד מהם יש מקרה כואב, הפעילה לחץ שחצה את כל הקווים האדומים".
לא מדובר באירועים מהחודשים האחרונים בלבד. במקרה של אחד מחברי הוועדה, הוציא בית המשפט כבר לפני שנתיים צו הרחקה נגד יו"ר ומייסד "התנועה למען עתיד ילדינו", יקי בן-יששכר, וחייב אותו לשלם לחבר הוועדה פיצויים בסך 200 אלף שקל (שעד היום לא שולמו). על בן-יששכר נאסר להטריד את חבר הוועדה, לאיים עליו, לבלוש אחריו, לארוב לו או לפגוע בפרטיותו.
בכתב התביעה שהגישה פרקליטות מחוז מרכז נגד בן-יששכר בגין לשון הרע, פגיעה בפרטיות והטרדה מאיימת נטען כי חבר הוועדה הפך בשל ביצוע תפקידו למטרה להתקפה אישית וכי אתר האינטרנט של "התנועה למען עתיד ילדינו" שימש כר נרחב לכתיבת והפצת לשון הרע, דברי בלע והסתה נגד עובדי ציבור, שוטרים ושופטים, ביניהם חבר הוועדה".
מהתביעה עולה כי חבר הוועדה הושווה לד"ר מנגלה ונטען נגדו שפעל ב"שיטות של היטלר". "החלטנו להגן עליו בגלל אופי הפרסומים שעברו כל גבול בהשוואתו לנאצי, לבעלי חיים. דמם של עובדי ציבור אינו הפקר. עם כל הסובלנות להבעות עמדות אישיות, מדובר פה בפרסומים פוגעניים ביותר שלא ניתן להבליג עליהם. הם רדפו אותו באופן אישי. "למרבה הצער, האתר עדיין קיים וההשמצות נמשכות", אומרת בתיה ארטמן, היועצת המשפטית של משרד הרווחה, שליוותה את חבר הוועדה בשנים האחרונות. חבר הוועדה עצמו בחר לא להגיב.
לפני שנתיים הגישה חברת הוועדה תרצה יואלס תביעת דיבה נגד "התנועה למען עתיד ילדינו" בגין הוצאת דיבה. מכתב התביעה שהגישה עולה כי השמצות פורסמו בפורומים שונים וביניהם אתר התנועה בעקבות הערכה משפחתית שהעניקה יואלס, שלא מצאה חן בעיניו של אב המשפחה. בין היתר כתב האב כי "היא נהנית לגרום סבל, מנצלת את הכוח להתעלל בנבדקים. המכון בו היא עובדת מושחת". יואלס סירבה להגיב לדברים.
"זה מעניין, כי היא דווקא הייתה בעד ביטול חזקת הגיל הרך", מפרש חבר ועדה. "לכאורה, הם לא צריכים להציק לה. אבל יש קבוצה של אבות שפועלים באלימות, איומים, הכפשות והוצאת לשון הרע. אני אומר לך, עבודת הוועדה התנהלה באווירה של טרור. המאבק שלהם מקלקל לכל האחרים. הם נכנסו לנו לחיים הפרטיים ופגעו בנו באופן אישי".
יש אנשי מקצוע שמפחדים מהם?
"בפירוש כן".
חבר ועדה אחר אמר השבוע ל"סופשבוע" כי "אנשים כבר רצו לסיים את האפיזודה הזו. לא יכלו לשאת את ההתנהלות, את הלחצים, את ההטרדות. ייתכן שהלחצים וההשמצות הבלתי פוסקים השפיעו על שיקול הדעת וקידמו את הפשרה שהושגה בוועדה בסופו של דבר. גם אם אנשים לא היו שלמים איתה במאה אחוז, הם לא יכלו לשאת יותר את הוועדה ואת מה שכרוך בלהיות חבר בה. זה השפיע על החברים, שרצו לסיים עם זה כבר".
חבר הוועדה, עו"ד שמואל מורן, אמר השבוע כי "הקולות שמשמיעים ארגוני הגברים עושים שירות רע. התגובה שלי להפגנה נגדי הייתה להתעלם. ראיתי בזה ביקורת בלתי עניינית ובלתי ראויה, אבל כזו שעוד חוסה בחופש הביטוי. זה לא השפיע בשום דבר על העמדה שלי".
עם זאת, כנראה שמורן בדעת מיעוט. חבר ועדה נוסף אמר: "בשם חופש הביטוי מפעילים אלימות וסתימת פיות. חשוב שיבינו שיש פה גוף שפועל בצורה שיטתית. הם תקפו את חברי הוועדה ותוקפים גם פקידי סעד, שופטים ופסיכולוגים שנותנים חוות דעת. ההתקפה עלינו היא רק חלק מתופעה מדאיגה".
יש עשרות אלפי אבות גרושים שהמדינה הזאת מחקה אותם וחיסלה אותם באכזריות שלא תתואר, למרות שלא עשו שום דבר שמצדיק ענישה. מדובר בתנועה זעירה ללא שום תקציב, של אנשים שבורים, הורים שכולים לילדים חיים" (גיל רונן, יו"ר איגוד הפמיליסטים, אתר nrg, ינואר 2012).
נוכחותם של פעילי זכויות גברים בשיח הציבורי היא תופעה חדשה יחסית בישראל, מהעשור האחרון (להוציא את מפלגת זכויות הגבר שקמה בשנות השמונים, שחרתה על דגלה את האות ז' ושהציבור התייחס אליה בביטול).
מדובר בפעילות מסורה ואינטנסיבית של אבות גרושים הטוענים לאפליה ולקיפוח מצד הרשויות, במיוחד בעת הגירושים, אז הם מופרדים בכוח, לטענתם, מילדיהם, ללא כל זכויות. האבות מצביעים על הקלות בהגשת תלונות נגד גברים, על תלונות השווא, על מסע הפחדה ודה-לגיטימציה שמתבצע נגדם, על ההשפלה שבקיום מפגשים עם הילדים ב"מרכזי הקשר" הידועים לשמצה ועל תשלומי המזונות הניתנים בישראל, שהם מהגבוהים בארצות המערב.
האבות הללו הם חלק מזרם שמרני הקורא לחזור ל"ערכי המשפחה". הם מביעים חוסר אמון מוחלט במערכת המשפט והרווחה, וטוענים כי קיימת בישראל קונספירציה של ארגוני נשים שאותם הם מכנים "הג'יהאד הפמיניסטי", שחיילותיו הן "שונאות גברים מקצועיות", שמטרתן להחליש ולהשפיל את הגבר בישראל. הפעולות שלהם כוללות הפגנות, פעילות משפטית חובקת עולם, פעילות הסברה באינטרנט ובאמצעי התקשורת וגם לובי חזק בכנסת.
אגב, אחד המסרים העיקריים של ארגוני הגברים הוא שמאתיים גברים גרושים מתאבדים בשנה בישראל. ארגוני הגברים טוענים כי מדובר בנתון רשמי, אולם נתוני משרד הבריאות מלמדים שאין לכך אחיזה במציאות. ב-2009 התאבדו בישראל 51 גברים גרושים בין הגילאים 64-25. ב-2008
התאבדו בישראל 20 גברים גרושים.
ארגון אבות שעלה לכותרות הוא "הפמיליסטים", שנוסד על ידי גיל רונן. בכנס שנערך לפני שנתיים טענה דפנה נתניהו, קרובת משפחתו של ראש הממשלה, כי "הפמיניזם הוא יורשו של הקומוניזם". "זה נהיה בון-טון להיות חד הורית", עשתה כותרות ח"כ שמאלוב ברקוביץ' בהצהרה בכנס של הארגון, ובכך הפכה ליקירת האבות ולאויבת ארגוני הנשים.
הפמיליסטים, אגב, מציגים עצמם כ"עמותה". בדיקת "סופשבוע" מול רשם העמותות מעלה כי העמותה "שדולת המשפחה - הפמיליסטים" נחשבת לעמותה שאינה פעילה. "התנועה למען עתיד ילדינו" נחשבת לעמותה בעלת ליקוי מהותי.
יאיר תיבון, יו"ר עמותת "הקשבה", מסביר את המוטיבציה של האבות האקטיביסטים: "אחרי שהתרגשו עלי גירושי ונחשפתי לרמיסה של זכויות, הפכתי ללוחם צדק. אתה חוטף יחס נוראי בבית המשפט, במשטרה, מתייחסים אליך כאל רמאי וסחטן. הייתי במשבר נוראי. כל הערכים שלך מתמוטטים. הבעיה של ארגוני הגברים היא שלגברים יש בעיה להזדהות עם תחושת קורבנות של גברים אחרים. זה מאיים עליהם. גם כשגברים בוכים לי בטלפון זה לוקח אותי למקום לא טוב, ומסביר למה הרבה לא מצטרפים אלינו".
אבל בעשור האחרון משהו השתנה.
"הבעיה היא שכל הדיונים בבתי המשפט לענייני משפחה נעשים בדלתיים סגורות. הגברים חשבו שהם לבד. אבל מה קרה? האינטרנט התחיל לאפשר לאנשים להתגבש. פתאום אני לא לבד. השינוי במאבק התרחש בגלל האינטרנט".
את מי אתם מייצגים?
"אנחנו קרוב ל-800 פעילים. לא רק גברים, גם סבתות ואחיות. קשה להביא אנשים לפעילות, כי הם מיואשים ברמות פתולוגיות. אנשים חוזרים לגור אצל אבא ואמא בהשפלה נוראית. יש להם בעיות בקשרים. הפרנסה נפגעת. אתה מדבר עם אנשים שצריך להרים אותם מהרצפה. שלא כמו ארגוני הנשים, שמקבלים תקציבים מהמדינה, אנחנו אנשי שטח אותנטיים שצמחו מהמצוקה. העור שלנו שרוט, שכבנו על גדרות תיל, אנחנו עם צלקות".
איך אתה מגיב לטענות שאומרות שרבים מכם פועלים בדרכים אלימות?
"במרכז רקמן? היו שם אנשים שלנו שחילקו פרחים. אני פשוט לא יודע על מה את מדברת".
התבטאויות אלימות, איומים. לשבור ידיים ורגליים.
"יכול להיות שמישהו כתב. אני לא מכיר שמישהו הרים יד. באינטרנט אני לא יכול לשלוט על כל מה שמישהו כותב. יש גם התבטאויות מאוד קשות של נשים. אנחנו מגנים את מי שכותב את זה. יש אנשים שהם קיצונים. גם אם מישהו עושה משהו, הוא מייצג אותי?".
טל שחף, חבר ועדת שניט וחבר בעמותת "הורות שווה", אומר כי הוועדה הוקמה מלכתחילה בעקבות לחץ של "הורות שווה" לתקן עוול היסטורי. "אי אפשר להשוות את יכולת ההשפעה של ארגוני הגברים המדולדלים וחסרי המימון לארגוני הנשים, שממומנים מכספי ציבור. הם נראים מיליטנטים, אבל כל מה שהם יכולים לעשות זה לצעוק".
אתה מסכים עם הפעולות שלהם?
"אני מסכים עם חלק מהן. הם יכולים רק לצעוק, לא לעשות הרבה יותר מזה".
ובזמן שההורים רבים, הילדים הם אלה שסובלים. ענת (שם בדוי), בשנות השלושים לחייה, היא אם לילד וגרושתו של אב פעיל במאבק. את המאבקים סביב ועדת שניט היא חיה מדי יום. במקרה שלה ושל נשים אחרות, היא אומרת, החזקה על הילד הוא "מאבק שנובע מפרינציפ, כי לא נמנעת מהם הזכות לממש את האבהות. הם עסוקים במלחמות עקרוניות שעושות עוול לילדים".
למה לא הסכמת למשמורת משותפת?
"משמורת זה על ההחלטות הקטנות ביותר שנוגעות לילד. לאיזה קייטנה או חוג הוא ילך. הסיטואציה הייתה שאנחנו לא יכולים לקבל החלטות ביחד. היינו רבים בלי סוף, ומה לעשות, מישהו צריך לקבל החלטות כי אחרת הילד לא ילך לקייטנה, לא ילך לחוג ורק ישמע את אמא ואבא רבים על כל פרט בחיים שלו.
"לדעתי, המשמורת תשמש כלי נשק נוראי בידי הגברים. זה משפט שלמה בשבילם. בפועל, שוויון מושלם לא מתקיים. ביולוגית, שוק העבודה, לא משנה מה, בשורה התחתונה אמא תוותר על הרבה דברים כדי שלא ייקחו לה את הילד, והגברים יודעים את זה".
מה חשבת כששמעת על ההחלטה לאמץ את המסקנות?
"אכזבה. הפסדנו בקרב הזה. הם חרוצים ועובדים בשטח. למה את לא רואה אמהות מתראיינות? אנחנו עסוקות עד מעל לראש עם הילדים ואין לי לא זמן ולא כוח ולא כסף לנהל מאבקים. פעם אחת הוא התראיין לעיתון וביקשו ממני להתראיין בטור נגדי, אבל אני אמרתי שאני מוכנה רק בעילום שם. הם לא היו מוכנים. הם רוצים את האקשן. את האקס והאקסית מקיזים אחד לשני דם. ואני, מבחינתי אין מצב שהילד שלי יקרא את אמא שלו ואבא שלו רבים בעיתון".
עו"ד עירית גזית מוויצ"ו, שאחראית על תחום מערך הייעוץ המשפטי בארגון: "זה אבסורד. אנשים בכלל לא יודעים שרק שלושה אחוזים ממקרי הגירושין הם ללא הסכמה. מה עשינו כאן? ביטלנו את החזקה, הפרנו את היציבות והשקט של הילדים ועכשיו תהיה עלייה דרמטית בכמות המקרים המגיעים לבית משפט. זה יהווה אמצעי סחיטה כלכלי וקלף מיקוח בידי אבות. על מה אנחנו מדברים פה? על פי נתוני הלמ"ס, רק 2.5 אחוזים מהגברים הם המטפל העיקרי. היום, בפועל, מי שמטפל בילדים הן הנשים. המשמעות היא שנשים תמשכנה לגדל את הילדים עם פחות משאבים".
עו"ד איתן קוהלי, מומחה לענייני משפחה, מתנגד. "ועדת שניט היא בשורה מבורכת. נקודת הפתיחה צריכה להיות שוויון, ללא עדיפות לאם. מתחילים את המרוץ ביחד. המציאות בשטח מוכיחה כי ברוב המקרים שני ההורים מתגלים כאחראים, מודעים לצורכי הילדים וכי ממילא עדיפה לילד משמורת משותפת".
אחד מהלקוחות שלו הוא אבי (שם בדוי), בשנות הארבעים לחייו מאזור המרכז, שמגדל היום את בנו במשמורת משותפת, לאחר מאבקים משפטיים ממושכים. שש שנים היה נשוי, עד שהוא ואשתו התגרשו לפני שלוש שנים, לדבריו על רקע של בגידה והריון מחוץ לנישואין. הילד שלהם היה אז בן חמש. "זה
איך הרגשת?
"אתה בעמדת נחיתות כל הזמן. אלו היו שנתיים מטורפות. בכזאת קלות לוקחים מהורה את הילד שלו. הרגשתי מושפל, חסר אונים. אני בוכה, הילד בוכה לי בטלפון, שואל אותי, 'אבא, אתה לא רוצה אותי?'".
המאבק המשפטי על המשמורת על הילד היה מכוער והתנהל בבית הדין הרבני. לבסוף, לאחר ערעור של האם שנדחה, קיבל אבי משמורת משותפת. "ובזמן הזה הילד אצלה. אמנם ראיתי אותו והוא ישן אצלי, אבל היא מקבלת את כל ההחלטות לבד, כמו לרשום אותו לחינוך דתי בלי להגיד לי".
לטענתו, מי שמתנגד להורות משותפת אינו חושב על טובת הילד. לאבי יש פתרון יצירתי: "אני מכיר את התירוץ שאומרים שלא טוב לילד לעבור ממיטה למיטה ומבית לבית. אז בבקשה, שהילד יישאר בבית וההורים יתחלפו ביניהם בימים שבהם הם גרים בבית. אני מבטיח לך, ככה לאף אחד לא יהיו תירוצים".
אתה חושב שזה יכול לעבוד?
"אתם אוהבים את הילד שלכם? תתאמצו".
ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' מסרה בתגובה: "כחלק מפעולתי לחיזוק ערכי המשפחה, הגשתי הצעת חוק המבוססת על המלצות ועדת שניט, אשר מאפשרת לאבות לקחת חלק משמעותי יותר בהורות, ואף מעודדת אותם לעשות כן. אני זוכה לפניות אינספור של נשים המחזקות אותי בפעולתי זו, ומספרות עד כמה ביטול התיוג האוטומטי של נשים כמטפלות ואומנות חשוב להן ולילדיהן.
"החשיבות הרבה ביותר של הצעת החוק שלי, היא בהרחקתם של ילדים מהסכסוכים המשפטיים. המלצות ועדת שניט יוצרות מנגנונים חוץמשפטיים, אשר מעודדים את בני הזוג לפתור מחלוקות באמצעים שפויים כגון גישור ותיאום הורי, ומקשים על הצד הבוחר לנהל את המחלוקות בענייני ילדים באמצעות עורכי דין ובתי משפט. הזכות הזו, של ילדי גירושין, לנהל את חיי היום יום שלהם בשלווה חשובה מכל.
"מצער מאוד לראות כי ארגוני נשים וגברים כאחד עושים שימוש בהמלצות הוועדה לליבוי מלחמה בין המינים. ה' כנס' בבר-אילן הינו דוגמה לליבוי שכזה. אין מדובר בכנס, כי אם בהשתלמות שנערכה על ידי מכון לקידום מעמד האישה, לפקידי סעד לסדרי דין. באצטלה אקדמית, היה ניסיון להעביר מידע חלקי ומוטה לפקידות סעד שהן קצינות בתי המשפט, מטעם מכון שמטרתו לקדם נשים על חשבון גברים. למיטב הבנתי, הנושא מצוי כעת בחקירת משטרה ובטיפולו של מבקר המדינה".
פרופ' דן שניט סירב להתייחס לדברים העולים בכתבה.
עו"ד פרץ סגל, מרכז הוועדה: "זה שארגונים שונים פעלו בצורות לא נאותות - זה לא בסדר. זה לא השפיע על הדיונים של הוועדה באיזשהו אופן. הניסיון מלמד שוועדות שמנסות לשתף ארגונים מהחברה האזרחית לא יכולות לפעול בצורה חופשית. חבל שאין אצלנו את התרבות לכבד את זכות הדיבור של חברים בוועדה. דווקא בגלל שהיינו פתוחים וליברלים הרגישו שאפשר להפעיל עלינו לחצים וזה מה שקלקל את הדיונים בוועדה, ואני מדבר על ארגוני הגברים והנשים באותה מידה".
גיל רונן, עיתונאי ומייסד שדולת המשפחה ("הפמיליסטים"): "אני לא רואה בחבורה שלנו מישהו שמאיים, אני רואה אנשים שאומרים דברים אידיוטיים ושיש להם בעיה בשליטה עצמית. הבעיה שלנו היא שאנחנו סובלים ממתקפת שנאה. זה אנשים מאוד פגועים. חיה פצועה היא מאוד מסוכנת".
בנוגע לעמותה: "אין לנו כסף ואף אחד לא תורם לנו, אז אני לא יכול לשלם למישהו שיגיש את הדוחות הכספיים".
ניב עמית, פעיל זכויות אבות: "כתבתי נגד חברות הוועדה, אבל למה אף אחת מהן לא התקשרה לשאול מדוע אני לא יושב ומדבר איתה על מה שיש לי נגדה? אני לא מסתתר. יש לך בעיה, תרימי לי טלפון. אני עומד מאחורי הדברים".
יקי בן-יששכר, מייסד ובעל אתר התנועה "למען עתיד ילדינו": "לא יודע על איזה ביטויים את מדברת. האתר ציבורי ואם כתב אחד מהאבות, זו זכותו. אין לנו דבר נגד נשים. במקרה של חבר הוועדה, בכוונתי לתבוע אותו ואת הגורמים שגרמו לנו נזק בלתי הפיך".
לגבי הליקויים בהתנהלות העמותה בראשותו: "העמותה מנוהלת על פי כל אמת מידה. רשם העמותות מטפל בעשרות אלפי עמותות, ולא מצליח לכסות ולבדוק. אנחנו מסודרים ואין לזה כל בסיס".
אמיר שיפרמן, פעיל זכויות אבות שעמד מאחורי "מבצע במבה": "הסיבה שקראתי לזה במבה היא בגלל הבת שלי, שנקרעה ממני בגיל צעיר. הייתי בא עם שקית במבה ובגלל שהזמן שלנו היה כל כך קצר, אפילו אותה היא לא הייתה מסיימת. לפני שהיא אמרה 'אבא' היא אמרה 'במבה'. כשכתבתי 'לשבור להם ידיים ורגליים', ציטטתי את רבין".
אלי דניאל, דובר "הקואליציה למען הילדים והמשפחה": "ברור שמי שנפגע מביקורת וסטירה ראוייה ונכונה ינופף במילים'הכפשות והשמצות'. מי שמנצלת את מעמדה האקדמי כמכשיר להשגת מטרות פוליטיות, לפגיעה באבות, ולהפצת דעות מיזנדריות חולניות, תגלה במהרה כי פעילי שוויון לא יהססו לחפור במרתפו של המעמד האקדמי הזה בחיפוש אחרי השלדים מסתתרים שם".
רותי דניאל, חברת ועדה לשעבר וחברה בעמותת "הורות שווה": "הסכמתי להשתתף בכנס אבל לא הייתי מודעת למי הולך להיות שם. ביטלתי את ההשתתפות שלי כי הפריע לי התוכן של המרצים. הגעתי למסקנה שההשתתפות שלי שם היא אך ורק כדי לצאת ידי חובה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם